לא פעם כאשר אנחנו פותחים חדשות, המקרה המדובר ביותר באותה מהדורה הוא עוד מקרה אונס או הטרדה מינית שהתרחשו. לא פעם אנו שומעים גם שהמטריד טוען שהאישה התלבשה באופן חושפני, מה שאומר שהיא רצתה בזה, ולכן זה הופך אותה לאשמה בכך שהוטרדה, ובכך שהיוותה קורבן לאלימות מינית שהופנתה כלפיה - "מצעד השרמוטות", או באנגלית "The SlutWalk", מוחה בדיוק כלפי אלו שטוענים טענה מגוחכת זו.

עוד במדור גאווה ומגדר:

• "תפסיקי לבוא במיני, הבנים לא מרוכזים"
• כך גרמתי לחברה הכי טובה שלי להתאהב בי
• היינו מלטפות את הברך אחת של השנייה מתחת לשולחן

הכל התחיל בשנת 2011, ארצות הברית, מייקל סנגינטי, קצין משטרה קנדי, הרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת יורק בטורונטו, ואמר "נאמר לי שאני לא אמור להגיד זאת, אבל נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות כדי שלא יהפכו לקורבנות של אלימות מינית". אמרה זו שלו עוררה מחאה גדולה. הוא אומנם התנצל וחזר בו מדבריו, אבל מה שאמר לגבי 'תופעת האונס' ונשים, הטריד רבות את מארגנות המחאה, שבחרו להיאבק בדברים אלו.

באותה שנה התכנסו כ-3,000 מפגינים ומפגינות בקווינס פארק וצעדו לעבר משטרת טורונטו. הנשים המפגינות התבקשו להגיע בבגדים יומיומיים, אבל רובן בחרו להגיע בבגדים חשופים כדי להראות שנשים חשופות לאלימות מינית והטרדות מיניות ללא קשר למה שהן לובשות. כחודשיים לאחר מכן צעדות דומות התרחשו בעוד מקומות בעולם: קנדה, ברזיל, דרום אפריקה, ומ-2012 גם בישראל. צעדה כזו הולכת להתרחש שוב השנה, ב-13 במאי בירושלים.

אם את לא עציץ יפה - אין משמעות לקיום שלך

כאשר ביקרתי בדף הפייסבוק של "צעדת השרמוטות 2016 ירושלים", נותרתי בהלם. נפעמתי לגלות כיצד נשים רבות נפתחות בעמוד זה, מול המוני הקוראים שיש לדף, ומספרות על החוויות האישיות שלהם. כמה מהדברים שנאמרו שם, שברו את ליבי, וזעזעו אותי - "התלבשנו חשוף וחייכנו, הלכנו ברחוב לבד, ובאותו רגע נהפכנו להיות כלי", "אם את לא עציץ יפה, אין משמעות לקיום שלך", "מגיל קטן מלמדים את האישה לא להיות כיפה אדומה, אבל את הגברים לא מלמדים לא להיות זאב".

באותו רגע הבנתי כמה מעוותת החברה בה אני חיה. חברה ששופטת נשים על פי הלבוש שלהן. או בכלל, הגרוע ביותר - מאשימה את החולצה שבחרה מישהי באותו יום ללבוש, באונס שעברה. אחד המשפטים שנאמרו, היו ע"י בחור בשם דביר יגל - "אישה צריכה לחשוב פעמיים על מה שהיא לובשת, בגלל הפחד שיתקפו אותה מינית, ובגלל שישפטו אותה. אני כגבר - לא חושב פעמיים על מה ללבוש, ולא בגלל הסיבות האלה". המשפט הזה גרם לי לתהות לגבי עצמי, מה חושבים עליי כאשר אני לובשת חולצת בטן וג'ינס צמוד. שאפסיק להתלבש כך? ממש לא.

מי קבע מה ראוי ללבוש ומה לא? אנשים פשוט בוחרים להאשים במקום לחשוב - אולי אנחנו מתלבשות כך כי זה גורם לנו להרגיש טוב? אולי זה עוזר לנו לאהוב את מי שאנחנו רואות במראה? להרגיש טוב לגבי הגוף שלנו?

המצעד הזה רצה להוכיח שנשים חשופות לאלימות מינית והטרדות מיניות ללא קשר למה שהן לובשות. אבל אותי הוא הותיר עם תחושות אחרות. לרגע אחד, הרגשתי תחושת אשמה. תחושת אשמה על פריטי הלבוש שעליהם הוצאתי את כספי שמראים טיפה עור. אשמה על זה שאז עדיין הייתי בבילוי לאחר השעה 23:00, כשמאוחר ויש גברים באזור. לרגע אחד, הרגשתי פשוט אשמה בהיותי אישה.

צעדת השרמוטות, 13.5, 12:00, כיכר הדוידקה, ירושלים