כולנו, ובמיוחד במהלך גיל ההתבגרות, מחפשים אחרי אהבה, לאו דווקא אהבה רומנטית אלא שהסביבה המקיפה אותנו,  השכבה שלנו, תאהב אותנו. לעיתים אנו מחפשים את תשומת הלב הזו בצורה אובססיבית למדי, אך באופן כללי, כולנו רוצים אותה, אולי נשתנה למענה, ואם כן, חבל. אני לצערי, השתניתי.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

• חוזרים ללימודים ואני בעננים?
  
• אופס, התאהבתי בחבר הכי טוב שלי!
• יש עתיד: בנות הנוער שפועלות למען הפמיניזם

אני לא זוכרת מתי שמעתי את המשפט "אדם קונה לעצמו את שמו", מה שבטוח זה שזה היה מזמן, כל כך מזמן שכשנזכרתי בו פתאום הייתי בשוק. היום אני מבינה גם את המשמעות של המשפט הזה. כשקוראים את המשפט בוודאי חושבים ישר -  "שם? איך אפשר לקנות שם, זה לא דבר מוחשי, זה פשוט שם." אבל לא, במשפט הזה, כשאומרים את המילה שם,  מתכוונים לדפוס התנהגות ולאופי שלנו- לאיך שהסביבה תופסת אתכם כבני אדם.

אולי הרבה פעמים נאמר לכם שאף פעם לא צריך להיות מושפע מהסביבה, תעשו רק מה שטוב לכם, ואני? אני לגמרי מסכימה עם זה. אתם לא צריכים לתת דין וחשבון על מה אתם עושים למה וכמה, לאף אחד.ובכל זאת, אתם צריכים לקחת בחשבון שהמון פעמים דברים שתעשו יגרמו לסביבה לתפוס אתכם בצורה אחרת, ולפעמים זה יכול להיות בצורה רעה. אני יכולה להעיד על עצמי שהשתניתי למען אחרים... 

הסיפור שלי

במהלך השנים עברתי יותר מידי שינויים בשביל שאוכל לזכור מתי זה התחיל להפריע לי.  השינוי הכי מורגש ומשמעותי אצלי קרה בין כיתה ט' לכיתה יא'. בתור נערה עם שינויי מצב רוח רבים, היו לי כל מיני תקופות רעות או טובות, אבל כשהייתי בתקופה כזו, זה היה מורגש, בצורות קיצוניות גם כן. הסביבה שלי חשבה שזה נובע ממה שהם כינו "רצון יתר לתשומת לב", או בשפה שלהם "צומי". 

מפה לשם קניתי לעצמי כינוי חדש, ובכנות במבט לאחור - מגיע לי. הייתי עושה כל דבר -  פשוט כל דבר בשביל לקבל ולו מעט תשומת לב מאנשים שחשובים לי. הייתי צורחת, צוחקת בקול, עושה שטויות ומתנהגת בטיפשות. למעשה עשיתי פשוט כל דבר בשביל שיראו שאני שם. רק כדי לשמוע מה הם חושבים עליי, כדי להבטיח לעצמי שלא משנה מה- אני אהיה ראשונה ברשימת הנושאים המדוברים בשכבה.

המהלך הזה מהר מאד עלה לי ביוקר, עד מהרה, הגבתי בצורה דרמטית לכל דבר, ולאחר זמן מה זה פשוט התבטא חיצונית כמשהו מעצבן. בהמשך זה גרם לסביבה שלי לדחות אותי, והוציא לאנשים את החשק או הרצון להיות איתי, וכפי שציינתי, אני מאד מבינה אותם.

"הגיע הדבר שפתח לי את העיניים"

למרות אלו שהתעצבנו, היו כמה שעוד אהבו אותי, אולי אפילו בגלל זה. אך גם המעטים האלו עזבו די מהר וכמותם גם האקס שלי - שנפרד ממני בטענה שאני תינוקת, דבר שמיד פתח לי את העיניים. פתאום הבנתי כי קניתי לעצמי שם של מטומטמת, של ילדה קטנה, ומהר מאוד התחרטתי על זה.

שנה אחרי אני מסתכלת אחורה וצוחקת, אני כבר לא אותה ילדה קטנה וילדותית, אבל אני גם לא מתחרטת על אותה תקופה, זו הייתה תקופה כיפית. עשיתי מה שרציתי, לא "דפקתי חשבון", והיום כשאני חושבת על זה ומקשרת לאקס, לא משנה כמה אהבתי אותו - בחיים לא הייתי חוזרת אליו, אולי אפילו אם עכשיו אני 'בוגרת' לדעתו.

"אם אתה לא יכול לקבל אותי במצב הגרוע ביותר שלי, לא מגיע לך אותי כשאני במיטבי" - מרלין מונרו

בן אדם שאוהב אותך יאהב אותך בכל מצב, בין אם אתה שמח, עצוב, תינוק או בוגר. אם מישהו לא מקבל אתכם כמו שאתם, אתם מוזמנים לנופף לו ביד לשלום ולאחל לו חיים יפים בלעדיכם - כי לא מגיע לו אתכם.

החיים קצרים מידי בשביל לחשוב על מה שהסביבה אומרת עליכם. אני השתניתי בגלל בן אדם שאהבתי - חשבתי שאולי ככה הוא יאהב אותי, אבל עכשיו אני יודעת שאני לא אעשה שטות כזאת יותר לעולם. כי אני זו אני. אני אוהבת את עצמי בדיוק ככה, עם כל השטויות, השיגעונות, העצבות, השמחה וכל דבר חדש שאני מאמצת לעצמי בכל יום שאני חיה. 

אז תהיו אתם, תחכימו בכל יום, תנצלו כל יום ותצברו חוויות כל עוד אתם יכולים, ואם מישהו אי פעם יעז לזרוק לכיוונכם משפט בסגנון "אתה מוזר", תזכרו - מוזר = מעניין.