תארו לכם שמלבד החששות הרגילים אותם כולנו חווים במהלך גיל ההתבגרות שלנו, אתם מסתירים את הרגשות שלכם והנטייה המינית שלכם מכולם בגיל שגם ככה קשה להתמודד איתו. תפסנו לשיחה כמה וכמה נערים שעשו את הצעד הזה ויצאו מהארון בפני המשפחה והחברים, והתגברו על הכל.

והשבוע, נגה פישמן, בת 17 מכפר סבא, חניכת ארגון הנוער הגאה, שמספרת לנו את סיפורה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

• טור אישי: איך קרה שתגובות ברשת הן אלה שבונות לנו את הביטחון העצמי?
• הסרטונים הכי מתוקים על אהבה, שיעשו לכם חשק לאהוב
• התחלה מתוקה: כל הדרכים להתחיל עם הקראש

מאיזה גיל ידעת שאת לסבית?

 "הבנתי שאני לסבית בגיל מאד צעיר, כאשר הייתי בסוף כיתה ז', בהיותי בת 13.5"

 עד לרגע שבו מספרים את זה ויוצאים עם הידיעה החוצה, איך הרגשתם כשהסתרתם את זה מכולם?

 "הרגשתי שאני במן סוג של מחתרת כזאת בהתחלה, כי הייתי בפורומים של איגי , וחוץ מזה לא היה לי עם מי לדבר על מה שאני מרגישה. ידעתי שיקבלו אותי אבל לא הייתי עדיין מספיק מוכנה לספר לאף אחד".

 האם פחדת מבריונות ברגע שבאת וסיפרת לכולם או התמודדת איתה לאחר מכן?

 "למזלי לא חוויתי בריונות אחרי שיצאתי מהארון בבית ספר (הייתי אז בכיתה ח'), אני לא זוכרת אם ממש פחדתי מבריונות, בכל זאת גם הייתי יותר צעירה בגיל, והנושא הזה מתפתח ככל שמתבגרים".

 איך בעצם באת וסיפרת לכולם?

 "בהתחלה סיפרתי למדריכה שסמכתי עליה ואז סיפרתי לחברה הכי טובה שלי, זה קרה לאט לאט. דיברתי עם האנשים הכי קרובים אליי שבהם בטחתי ושאר האנשים ידעו על יציאתי מכיוון שבשלב מסוים פשוט הפסקתי להסתיר בפייסבוק, ולהסתיר נקודה".

 מה היו התגובות של החברים והמשפחה?

 "התגובות היוו רק קבלה והבנה, לא היה מישהו ששינה את היחס שלו אליי בעקבות זה, כולם מסביבי היו בסדר עם העובדה שאני לסבית".

וצוות בית הספר?

 "בבית הספר זה היה מעט שונה, לא סיפרתי לכולם – מי שידע ידע, ואני מצידי פשוט לא הסתרתי. גם הצוות קיבל אותי לגמרי, ובכל זאת הפריע לי לראות שאומנם הייתה סביבי קבלה, אבל אף אחד מצוות בית הספר לא העיר לתלמיד אם וכאשר שמע אותו אומר 'יא הומו יא הומו' כקללה, זה ציער אותי".

האם נכחת במצעדי גאווה במהלך השנים? תמכת בקהילה?

 "מצעד הגאווה הראשון שבו נכחתי היה כאשר הייתי בכיתה ח' ומאז אני הולכת למצעדי הגאווה כל שנה".

 האם במהלך התקופה שבה הסתרת זאת מכולם, היה מי שידע ועזר לך להתמודד?

 " כן, המדריכה שסיפרתי לה תמכה בי ועזרה לי, היא הראשונה שידעה מכך ועזרה לי מאד בהתמודדות עם הקשיים המתלווים לכך".

 איך הרגשת אחרי שסיפרת? אבן ירדה מהלב?

 "כן, הרגשתי הרבה הקלה אחרי שסיפרתי כי במקרה שלי לצאת מהארון היה רק עניין של לאזור אומץ ולספר - כי ידעתי שיקבלו אותי, וכך באמת קרה".

 איזה מסר יש לך לנערים אשר רוצים לצאת מהארון ולא יודעים כיצד?

 "תספרו לאנשים לאט לאט, כשאתם מוכנים ובזמן שלכם לגמרי, לא של אחרים, ולא כשלוחצים עליכם. זה צריך לבוא מכם. כן, זה יכול להיות תהליך קשה אבל תזכרו תמיד שיש מי שיתמוך בכם – בואו אלינו לאיגי!"

שנת הפעילות באיגי נפתחת - לפרטים כנסו לאתר של איגי