"עוד בבית הספר הבנתי שיש בי משהו שונה ממי שהכרתי"
יציאה מהארון היא אינה דבר פשוט, ועוד יותר עבור בני נוער המנסים למצוא את עצמם, בגיל כל כך מסובך. בשבועות הבאים נכיר לכם נערים ונערות אחרים מארגון הנוער הגאה (איגי) אשר יצאו מהארון וסיפרו לנו על התהליך
עוד בערוץ היחסים של פרוגי
מאיזה גיל הבנת שאת/ה משתייך/ת לקהילה הגאה?
"אני זוכר שאצלי זה היה מוקדם מאוד. עוד בבית הספר היסודי הבנתי שיש משהו ששונה באופן מהותי אצלי משאר הילדים שהכרתי, בעיקר מבחינת תחביבים והתנהגות. תמיד הייתי הילד שהעדיף את הברביות על החרבות, בכתה ה' כבר זכור לי שדמיינתי את עצמי יוצא מהארון. גם ההורים שלי שמו לב לזה, ואמא שלי תמיד מתבדחת שיצאתי מי שאני בגלל שהיא "הקשיבה יותר מדי למוזיקה של אבבא" כשהייתי ברחם".
עד לרגע בו סיפרת והוצאת את זה החוצה, איך הרגשת כשהסתרת את זה מכולם?
אני לא בטוח ש"להסתיר" זו המילה הנכונה במקרה שלי, בגלל שאני אדם מאוד מוחצן עוד מההתחלה. אולי "להכחיש" יותר מתאים. בכל מקרה, אחרי הרגע של ההארה ("יו, אני הומו!) באה התקופה היחסית ארוכה של הארון וזו לא הייתה תקופה טובה בשבילי. מצד אחד יש את ההכחשה העצמית, שהיא סיוט, ומצד שני יש את הרצון להסתדר בחברה הטרוסקסואלית (ולא לחטוף יותר מכות בביה"ס) זה היה מאוד קשה. נטל, אפילו".
האם פחדת מבריונות ברגע שבאת ויצאת מהארון או התמודדת איתה לאחר מכן?
"חד משמעית, כן. גם לפני וגם אחרי. למרות שבשנים האחרונות יש התקדמות מבורכת בנוגע לנראות של הקהילה הלהטבפא"קית, אני גם זוכר את התקופה שהייתה לפניה, ומודע לכך שיש עוד הרבה דרך לעבור בעתיד. כל אחד מאיתנו, בשלב זה או אחר, חווה את הבריונות ואת האלימות שבאה עם הזהות שלנו - בין אם מבחינה נפשית, מערכתית, חוקית או פיזית. זה פחד שתמיד יישאר איתי, אבל פשוט צריך ללמוד להתמודד איתו מחדש כל יום".
דור מספר כי יצא מהארון גם כהומוסקסואל וגם כג'נדרקוויר (מישהו שאינו מגדיר את עצמו כגבר או אישה) שלא בצורה מסודרת - "יצאתי מהארון רק מול ההורים שלי (ומעטים אחרים). הייתי צריך להתחיל את "השיחה", ולרוב זה היה עניין של להזכיר באגביות, או להתבדח על הנושא בצורה נונשלנטית. נקודת המפנה בשתי היציאות מהארון הייתה המעבר שלי לפנימייה לאמנויות, שם הרגשתי שיש לי דף חדש לחלוטין. פשוט לקחתי את הסיכון ובאתי לשם עם זהות מגובשת ובלתי-מתנצלת. והיה לי מזל, כי זו הייתה סביבה טובה ומקבלת".
מה היו התגובות של החברים והמשפחה? וצוות בית הספר?
"באזור הזה גם היה לי מזל גדול. כמעט אף פעם לא נתקלתי בתגובה לא נעימה כשיצאתי מהארון מול האנשים היקרים לי - אני חושב שהם כבר ידעו שההומוסקסואליות המתפרצת שלי היא חלק מהעסקה, והבינו שזה לא משהו שמשפיע. כמובן, וצר לי שאני אומר כך, שנתקלתי בהומופוביה לא פעם, אבל ככה לבסוף מוצאים את מי שכן מכיל ומקבל. זה משהו שאני כן אוהב בקהילה: אנחנו יכולים לבחור את המשפחה שלנו, בנוסף למשפחה הגרעינית. בניגוד לכך, אני חייב להסתייג ולומר שהיציאה מהארון כג'נדרקוויר הייתה הרבה פחות קלה. עוד לא מקבלים את זה באותה המידה כמו שאר הדברים".
האם נכחת במצעדי גאווה במהלך השנים? תמכת בקהילה?
"בנושא הזה אני דווקא חייב להודות שעד לאחרונה לא הייתי מעורב. הפעם הראשונה (והיחידה) שלי במצעד הייתה בת"א ביוני שעבר. הרגשות שלי היו מאוד מעורבים, בגלל שהמצעד הזה היה שנוי במחלוקת, אבל בחיים שלי לא נהניתי ככה. כל פעם משהו אחר מנע ממני להגיע לשאר המצעדים, שמבחינה פוליטית הרבה יותר חשובים לי ויקרים ללבי. אני חושב שלא הייתי מעורב עד לאחרונה בגלל שפשוט לא ממש הרגשתי חלק מהקהילה, גם כשיצאתי מהארון, עד שלא סיימתי את לימודיי בפנימייה כמעט ולא הכרתי חברי קהילה אחרים, לא הרגשתי שייך. וכיום אני הרבה יותר מעורה (יותר נכון, "מעורבב") ופעיל. אפילו השירות הלאומי שלי הוא דרך איגי, והקומונה שלנו בעפולה מדהימה!"
האם במהלך התקופה שבה הסתרת את הנטיות שלך מכולם, היה מי שידע ועזר לך להתמודד?
"כן. היציאה הראשונה שלי מהארון אי פעם הייתה בכתה ט', מול חברה טובה מאוד שלי. היא תמיד הייתה שם בשבילי ואני תמיד הייתי שם בשבילה, גם כששנינו יצאנו מהארון בזמנים שונים וגם בנושאים אחרים. ובשבילי היא הספיקה, אבל אני חייב להודות שהרגשתי שכמעט ואין אפשרויות למי שנמצא בארון. יכול להיות שזה גם בגלל שלא ידעתי עליהן, או שהרגשתי מפוחד מדי לגשת. כיום זה משהו שהוא הרבה יותר נגיש, וטוב שכך".
איך הרגשת אחרי שסיפרת? אבן ירדה לך מהלב?
"דמיינו מכולה, שמלאה באבנים. ואז דמיינו שהמכולה גם עצמה עשויה מאבן, ושהספינה שמביאה את המכולה לארץ גם עשויה מאבן. ככה זה הרגיש. האם אני מגזים? אולי, יכול להיות, אבל עדיין כך זה הרגיש. באמת שהיציאות הראשונות שלי מהארון הורידו ממני תחושה של נטל עצום, שחשבתי שאני היחיד שצריך להתמודד איתו".
איזה מסר יש לך לתת לנוער להטבפא"קי בארון, שרוצה לצאת אך לא יודע כיצד?
"וואו. קודם כל, הכי חשוב שתדעו שיש לכם או לכן מקום תמיד, גם אם זה לא המקום בו אתם נמצאים כרגע, תמיד יש מי שיקבל אתכם בתוך הקהילה ומחוצה לה, ומגיע לכם להרגיש את הקבלה הזו. שום דבר לא דפוק או לא בסדר בנטיה המינית ו\או המגדרית שלכם/ן (או החוסר בנטיה שכזו). בנוסף, יש מסגרות הנותנות לכם את האפשרות להתחבר לקהילה גם עוד לפני היציאה מהארון, ואתם לא חייבים לעשות את הקפיצה הזו לבד. כולנו, כולל אני, היינו שם. אפשר לעשות את זה, וזה בסדר!".
שנת הפעילות באיגי נפתחת - לפרטים כנסו לאתר של איגי.
|
|