תארו לכם שמלבד החששות הרגילים אותם כולנו חווים במהלך גיל ההתבגרות שלנו, אתם מסתירים את הרגשות שלכם והנטייה המינית שלכם מכולם בגיל שגם ככה קשה להתמודד איתו. תפסנו לשיחה כמה וכמה נערים שעשו את הצעד הזה ויצאו מהארון בפני המשפחה והחברים, והתגברו על הכל. והשבוע, שירה שן, בת שירות לאומי באיגי.

 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

• כוכבת היוטיוב בריאיון על ההטרדה המינית שעברה
• בלי סודות: "חוששת שהחבר בוגד בי"
• מסופרסטאר לבאד בוי: מיהם סוגי הבחורים שתצליחו לזהות?

 

 

"בערך בגיל 14, אם אני זוכרת נכון"

 

 

"זו הרגשה מוזרה, להסתיר חלק ממני מהאנשים הקרובים אליי. מהחברים והחברות אף פעם לא ממש הסתרתי, פשוט התנהגתי כמו שאני, דיברתי על בנות במקום על בנים, ונתתי להן להבין לאט-לאט. בפני המשפחה זה היה אחרת, אבל בתקופה זו של חיי (עד שיצאתי בפניהם) לא הייתי מאוד מחוברת להוריי ולמשפחתי, כך שתקופה ארוכה חוסר הידיעה של כולם לא מאוד הציקה לי בפנים".

 

 

"בריונות אף פעם לא היתה באמת הבעיה שלי, למזלי. מעולם לא ממש חששתי מזה, באף אחת מהפעמים שיצאתי. ברור שסבלתי מהצקות בבית הספר, אבל זה כי הייתי מאוד פתוחה לגבי היותי לסבית, אבל ידעתי שזה יגיע. קיבלתי את זה על עצמי בהבנה שלא יהיה קל להיות הלסבית המוצהרת היחידה בשכבה".

 

 

 

"אצל החברים אף פעם לא סיפרתי, כמו שאמרתי. פשוט נתתי להם להבין לבד. כשמדובר במשפחה, היה לי יתרון אחד – הראשון שסיפרתי לו, בן הדוד שלי (שמדריך במקרה באיגי), הוא הומו מוצהר. הרגשתי שאני יכולה לבוא ולספר לו מבלי להרגיש שישפטו אותי, מה שנתן לי יותר אומץ לצאת בפני הוריי, בערך כשנה לאחר מכן. כשמדובר בלספר לכולם, אני לא מתייחסת לזה בתור "הארון" הגדול הזה. לדעתי "מגירות" הן מטאפורות יותר מתאימות. את נמצאת בתוך ארון גדול, עם המון מגירות, וכל פעם את פותחת אחת חדשה. פעם מול החברים, מול ההורים, מול הדודה, מול האח, וכו'. כך לאט-לאט מרבית משפחתי בסופו של דבר ידעה על נטייתי המינית".

 

 "כשיצאתי בפני ההורים שלי, הם תמכו בי מאוד. סיפרתי לכל אחד מהם בנפרד, הרגשתי שזה יותר קל בצורה הזו. בהתחלה בכלל לא דיברנו על הנושא הזה (הייתי בת 16 וחצי), חשבתי שהם נבוכים מזה, אבל היום אנחנו מדברים על זה חופשי, ומתבדחים על זה בבית. ("אתם ההטרוסקסואלים פשוט לא מבינים", "אז מתי את מוציאה רישיון על משאית?" וכו').

לגבי צוות בית הספר, שירה מספרת כי גם שם תמיד הייתה היא ולא חשבה שמישהו באמת התעניין - "אם מישהו כן התעניין, בדיוק כמו שעשיתי עם חבריי וחברותיי. הייתי מי שאני, ומי שמבין מבין. רק המחנכת שלי בכיתות י"א-י"ב יותר התעניינה בחיי מאשר בציונים שלי, ובפניה הרגשתי בנוח לדבר על הקשיים שלי בתור'הלסבית של השכבה'. היא היתה מדהימה, ואנחנו עדיין בקשר עד היום".

 

 

"כן! תמיד אהבתי מצעדי גאווה! לפני שיצאתי מהארון, לא הרגשתי כל כך בנוח ללכת לשם למרות שמאוד רציתי. אבל כן תמיד הייתי מסתובבת עם אביזרים, תכשיטים וכו' בצבעי גאווה, וכולם סביבי הכירו בתמיכתי בקהילה הגאה. אספר שבקיץ האחרון הייתי במצעד הרביעי שלי בתל אביב, בו צעדתי בפעם הראשונה עם איגי, ובנוסף – חוויתי את המצעד הראשון שלי בירושלים, שהיה מבחינתי חוויה מדהימה ובלתי נשכחת. המצעד הכי נפלא ומדהים שזכור לי עד כה".

 

 

"אני חושבת שהעובדה שסיפרתי לבן הדוד שלי, למרות שלא היינו מדברים על זה כל כך, חיזקה אצלי את ההתמודדות עם ההסתרה ממשפחתי. לאחר שסיפרתי לו, הוא סיפר לי את תהליך היציאה שלו מהארון, זה סיפור שאני זוכרת היטב, כי הוא השפיע עליי עמוקות. העובדה שיש מישהו שיודע, ומישהו שתומך, נתנה לי הרגשה בטוחה לקחת את הזמן שלי ולהגיד כשאני ארגיש מוכנה, אז כן, בוודאי שהיה".

 

 

 

"כמובן שירדה אבן מהלב אחרי שסיפרתי, אחרי שיצאתי מאותן מגירות קריטיות של משפחה וסביבה קבועה. גם כשאת במצב שלי, כשלא ממש אכפת לך מה חושבים עלייך, או שאת לא ממש בקשר טוב עם משפחתך, את עדיין מרגישה איזו מועקה כשאת מסתובבת עם סוד גדול בתוכך. הרגיש טוב להגיד את זה בקול רם, וזה הרגיש טוב יותר בכל פעם שעשיתי את זה מחדש".

 

 

"אין חוקים מסוימים ליציאה מהארון, או סדר מסוים שצריך להקפיד עליו. כל יציאה מהארון היא אינדיבידואלית לחלוטין – בדיוק כמו מי שעומדת מאחוריה. לחלק יהיה קשה יותר, ולחלק יהיה קל יותר. חלק יספרו קודם למשפחה, וחלק לחברים. תמיד חשוב לזכור שיציאה מהארון היא תהליך, הרי אלה "מגירות" שפותחים אותן אחת-אחת, ולא ארון אחד גדול וריק. אף פעם אל תרגישו שאתם חייבים את ה"יציאה" שלכם לקהילה, שאם אתם בארון זה אומר שאתם לא תומכים מספיק – זה ממש לא נכון. אתם תספרו למי שתספרו, כשתרגישו קודם כל שלמים עם עצמכם ועם ההחלטה, ולא שניה אחת לפני. בנוסף, אנחנו לא יכולות לצפות מראש תגובות של אנשים כלפינו, אבל אני מאמינה שתמיד יהיה מישהו אחד שיהיה לצדנו. ותאמינו לי – להגיד "אני לסבית" בקול רם נהיה בשבילי קל יותר ויותר עם הזמן, ורק עם הזמן".

שנת הפעילות באיגי נפתחת - לפרטים כנסו לאתר של איגי