השוביניזם הוא נושא שבוער בתוכי. רבים מתעסקים בו, או שיש לומר, רבות מתעסקות בו. ככה פתאום, גם לי התחילו להציק כל האמרות ונושא השוביניזם. כנראה זה קרה במהלך השנים האחרונות בהן הפכתי לאישה - 'על אמת'.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

• הרגעים הכי רומנטיים שכולנו אוהבות
• בלי סודות: "צריך להתייעץ עם רופא לקיום קיום יחסי מין?"
• בלתי נשכח: סיפורי האהבה המדהימים ביותר

פתאום התחלתי לשים לב, שמה שהכי מפריע לי באמירות שובינסטיות זה שבסופו של דבר - אין באמת משהו לעשות נגד זה, וזה כל כך מסעיר אותי. לאחרונה אני שמה לב שאנשים משתמשים בעובדה שאני אישה כנגדי. למה המין שאיתו נולדתי (ואני ממש לא מתחרטת עליו אגב) צריך להוות חולשה עבורי? הוא לא צריך, אך בכל זאת יש כמה אנשים שחושבים כך. 

יצא לי לחוות מקרה כזה לא מזמן. אחראי המשמרת בעבודה שלי מציג כלפיי יחס שונה בגלל שאני אישה. לא פעם ולא פעמיים יצא לו לההגיד משפטים כמו: "רותם לכי שנייה ל... אה בעצם לא משנה את לא יכולה כי את אישה". משפטים מהסוג הזה גורמים לי כל פעם מחדש לרצות להוכיח את עצמי יותר, וזה מתיש וקשה. למה? כי אם להגיד את האמת, אני אשמח למנוחה קטנה במקום לעשות את כל הדברים שהוא חושב שאני לא יכולה, אבל לא כי "אני אישה" וקשה לי - אלא כי אני עובדת קשה.

משפט נוסף שהפך לקבוע בלקסיקון שלו הוא: "מה קרה? למה את עצבנית? דגל אדום?". יש תחושה שלא משנה אם נהיה עייפות או חלשות, מכל סיבה שהיא, בנים יפילו את זה על המחזור שלנו. אז כן, יש לנו הורמונים והתפוצצויות עצבים, אבל זה שאתם מעצבנים אותנו ממש לא קשור לכך! 

באחד הערבים לא מזמן לא נרדמתי, וצפיתי בסרטונים בפייסבוק - סרטוני בישול, לק, איפור - סרטוני "בנות" למיניהם. לפתע נתקלתי בסרטון  בעל הכותרת "היו הרבה שנים ששנאתי את זה שאני בת" – אבסורד אה?, "למה שאישה תגיד על עצמה דבר כזה" חשבתי לעצמי, ובלי לחשוב פעמיים נכנסתי לסרטון:

בסרטון מככבת אישה בשם חן עמרם, שמספרת למה בילדותה היא  כל כך שנאה את עצם היותה בת.
היא שנאה את זה שלקחו לה את היכולת לשחק כדורגל כמו כולם (עם אפשרות להיות בקבוצה בלי החולצה) והיא חוזרת שוב ואומרת "שנאתי את זה שאני בת". כבר בחלק הזה היה לי קשה לשמוע על מישהי שכל כך סבלה רק בגלל מי שהיא וזה לא נגמר כאן. היא מספרת שנורא כאב לה שכבת היא היא לא יכלה לרוץ כמו הבנים ברחבת בית הכנסת ולאסוף את הסוכריות שעל הרצפה, כי היא צריכה להישאר למעלה, בעזרת הנשים.

היא מספרת שלאט לאט הפכה להיות חלק מהבנים – היא לבשה סווטשרט גם כשלא קר והזניחה גם את השיער, היא עשתה הכול כדי שאף אחד לא ידע שאי שם מתחת לבגדים מסתתרת ילדה.

"התאהבתי באחת מהן" היא אומרת. מראה לנו שוב כמה שהיא לא מרגישה חלק מהבנות, אך בכל זאת כנראה שבאיזשהו מקום כן הייתה לה חולשה אליהן. לקראת סוף הסרטון היא הדהימה אותי במשפט מעורר השראה "אישה זו חידה. זה מסתורין של אגדה על מקומות רחוקים, זו לא הבת שמפסידה כי החוקים לא נותנים לה לנצח".

אין משפט בעולם שמשקף נשיות יותר מהמשפט הזה, אישה - היא לא סתם 'בת' שנותנת לחוקים לעצור אותה. אישה היא חזקה יותר מכל יצור בטבע, ועמרם הסבירה את זה בדיוק בדרך הנכונה.

"ברוך שעשני בדיוק כך"

כך חותמת חן את דבריה, וגורמת לי להיכנס לתובנות עמוקות. חושבת על כך שאני תמיד אהבתי להיות בת, אבל הסביבה לא אפשרה לי את זה - כשהחזה שלי התפתח מהראשונות בכיתה הבנים היו שם ראשונים לצחוק ואמרו שאני מוזרה. גם אני בדיוק כמוה הסתובבתי עם סווטשרט גם בקיץ, העדפתי למות מחום ושלא יוכלו לדבר ולהגיד את מה שכואב לי לשמוע. כשהחברה הכי טובה שלי קיבלה את הווסת הראשונה - הכיתה החרימה אותה, מה שגרם לי למות מפחד שיגלו שאני כבר קיבלתי כמה חודשים קודם לכן. 

כל הילדות שלי הייתה שקר אחד גדול, התביישתי בנשיות שלי ורק עכשיו אני מבינה את העוול שעשיתי לעצמי. עכשיו בתור נערה מתבגרת, אישה צעירה, אני מסכימה לעצמי להיות הכי נשית שאפשר. אם מישהו קורא לי שמנה אני אלך מולו עם חולצת בטן ואם מישהו צוחק על המראה שלי אני אראה לו את החיוך הכי גדול שלי שמסביר לו בלי מילים, שרק לעצמי אני מקשיבה ולא לאף אחד אחר.