תארו לכם שמלבד החששות הרגילים אותם כולנו חווים במהלך גיל ההתבגרות שלנו, אתם מסתירים את הרגשות שלכם והנטייה המינית שלכם מכולם בגיל שגם ככה קשה להתמודד איתו. תפסנו לשיחה כמה וכמה נערים שעשו את הצעד הזה ויצאו מהארון בפני המשפחה והחברים, והתגברו על הכל. והשבוע, גל פימה, שעושה גם הוא שנת שירות באיגי.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

• "פלאשבק הציגה יציאה מהארון באופן הכי טוב שיש"
• בלי סודות: "לא יכולה להפסיק לחשוב על יחסי מין"
• מהו המקום המושלם עבורכם לדייט? שחקו

מאיזה גיל ידעת שאתה הומו?

"הבנתי בגיל מאוד מוקדם, בגיל תשע כבר שמתי לב שיש לי משיכה לבנים, לא ידעתי להגיד הומו או לא הומו, אבל כן ידעתי שאני נמשך לבנים מהכיתה שלי ולא לבנות. רק בגיל 13 השלמתי עם העובדה שאני הומו".

עד לרגע שבו מספרים את זה ויוצאים עם הידיעה החוצה, איך הרגשתם כשהסתרתם את זה מכולם?

"הרגשתי ממש רע עם עצמי, פחדתי שמישהו ידע. להיות הומו תמיד היה נחשב למשהו מגעיל ורע, פחדתי שאם ידעו יעשו עליי חרם יותר ממה שהיה לפני כן. סבלתי מהצקות ובריונות מכיתה ד' ועד כיתה ט' וכמובן שתמיד הקללה המרכזית הייתה "יא הומו".
היום אני מבין שאמרו את זה לא כמשהו אישי כלפיי, לא כי באמת חשדו שאני הומו אלא פשוט כי זאת הייתה המילה הבולטת בשפה שלהם. הייתי בטוח שאם אני אצא מהארון זה יגמר באלימות אמיתית".

האם פחדת מבריונות ברגע שבאת וסיפרת לכולם או התמודדת איתה לאחר מכן?

כשיצאתי מהארון הייתי בכיתה יא', ועד אז כבר היו בשכבה שלי להט"בים מחוץ לארון וכולם קיבלו אותם, אז הרגשתי בטוח מספיק לצאת מהארון בלי לפחד מבריונות".

"בשלב מסוים פשוט הפסקתי ללחוש ולהתחבא"

איך בעצם באת וסיפרת לכולם?

"להורים שלי סיפרתי בכיתה יא' בדרך שלא שמעתי עליה יותר מדי פעמים לפני כן, פתחתי קבוצה עם שני ההורים שלי (בלי אח שלי!) וכתבתי להם הודעה ממש ארוכה, תיארתי להם את התחושות שלי וכתבתי להם שהנטייה המינית שלי לא משנה שום דבר ואני - נשאר אותו הדבר.
בבית ספר זה היה קצת שונה, לא הייתה לי יציאה רשמית, פשוט בשלב מסוים החלטתי להפסיק ללחוש ולהתחבא, התחלתי לדבר, בין אם זה שיחות פרטיות ובין אם זה בדיונים כיתתיים, באופן יותר פתוח ולא הסתרתי את זה שאני הומו".

מה היו התגובות של החברים והמשפחה?

"אמא שלי הופתעה, אבא שלי לא. הם קיבלו אותי ממש מצוין ובעיקר שאלו הרבה שאלות על העבר והעתיד שלי. אח שלי אמר לי שהוא עדיין אוהב אותי ושום דבר לא ישתנה. החברים הקרובים שלי תמיד קיבלו מיד, רובם להט"בים בעצמם. בבית הספר הרוב לא הופתעו ובדרך כלל לא התעסקו בזה יותר מדי".

וצוות בית הספר?

"המחנכת שלי הבינה את זה לבד בשלב מסוים, וביקשה ממני לעזור לה ליצור מערך שיעור על הומופוביה.
היועצת גילתה את זה במהלך שיחה עם המורה לספורט כי הברזתי המון, היא לא הופתעה כל כך אבל שאלה איך התמיכה בבית ואם אני נעזר בארגונים כמו איגי, אז סיפרתי לה שאני יוצא לשנת שירות של איגי".

האם נכחת במצעדי גאווה במהלך השנים? תמכת בקהילה?

"תמיד רציתי להגיע אבל מאוד פחדתי, המצעד הראשון שהגעתי אליו היה ב-2016 כי זאת הייתה השנה הראשונה שהרגשתי מספיק בטוח בעצמי להיות שם.
בלי קשר למצעדי גאווה, תמיד בדיונים על להט"ב תמכתי בקהילה הגאה, גם אם הייתי בארון, היו דיונים שגם הייתי מוכן לצאת בהם מהארון - אבל הם נפסקו לפני שהגעתי לשלב הזה".

"חשתי סוג של אופוריה"

האם במהלך התקופה שבה הסתרת זאת מכולם, היה מי שידע ועזר לך להתמודד?

"היו כמה חברים קרובים והייתה קבוצת פייסבוק שהייתי חבר בה, בעיקר הם תמכו בי ועזרו לי, אבל לא דמויות בוגרות".

איך הרגשת אחרי שסיפרת? אבן ירדה מהלב?

"בימים הראשונים הייתי בלחץ מטורף, אבל תחושת ההקלה שבאה אחר כך פשוט הייתה מדהימה. זה היה סוג של אופוריה להרגיש שאני יכול להיות אני בפעם הראשונה מזה שנים ולא להסתיר כלום יותר".

איזה מסר יש לך לנערים אשר רוצים לצאת מהארון ולא יודעים כיצד?

"זה מלחיץ ומפחיד לחיות בארון וזה גם מפחיד לצאת מהארון. העצה הכי טובה שאני יכול לתת - זה לחכות לזמן המתאים ולעשות את זה ברגע הנכון. אם אתם מרגישים או מרגישות מספיק בטוחות בעצמכן ושלמות עם עצמכן, תעשו את זה. אני חושב שעדיף לא לצאת מהארון אם אתה עדיין קצת מבולבל, כמובן שחשוב לשתף ולהתייעץ עם חבר, אח, מחנכת, יועץ או אפילו לשתף את אחד ההורים, אבל לספר לכולם מיד לא תמיד יהיה רעיון טוב.
קחו נשימה עמוקה וברגע שתרגישו שזה הזמן, לכו על זה!".

שנת הפעילות באיגי נפתחה - לפרטים כנסו לאתר של איגי