בעולמנו ישנן נטיות מיניות רבות: הומו, לסבית, ביסקסואלית, טרנסג'נדר, קווירג'נדר וכו'. נטייה מינית הפחות מוכרת מבין הרשימה היא "א-מיני", אדם שאינו נמשך לאנשים אחרים מבחינה מינית. כדי להבין קצת יותר את הנטייה הזו ומה עובר על אדם שמשתייך עליה, ישבנו לריאיון עם רינת (שם בדוי), נערה א-מינית בת 17. בראיון פתוח איתה, היא מספרת את כל מה שחשוב לדעת לגבי הקהילה אליה היא משתייכת, הזהות המינית שלה, ומסע היציאה מהארון שלה אותו היא עוברת מתחילת התיכון, והוא עוד רחוק מלהסתיים.  רינת מבקשת להדגיש שכל מה שנכתב בראיון זה הוא רק על סמך חוויות אישיות שלה, ומבוסס רק על מה שהיא עוברת, אז הוא לאו דווקא רלוונטי כלפי כל האנשים שמשתייכים לנטייה מינית זו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

• טור אישי: "הרגשתי מאוהבת ואז שוב נפלתי חזק"
• תקדים: לראשונה הוצגה בטלוויזיה סצנה אינטימית גאה בין שחקנים בני 14 בלבד
• גלו: למה אתם צריכים לשתף את הקראש ברגשותיכם?

  קודם כל, מה היא בעצם א-מיניות?

 "א-מיניות היא חוסר משיכה כלפי אנשים אחרים, והינה סוג של נטייה מינית. חשוב לזכור שא-מיניות נמצאת על ספקטרום, כמו כל דבר שקשור למיניות. ספקטרום הוא ציר המייצג שני קצוות ומה שביניהם. בקצה האחד של הציר נמצאת הא-מיניות המוחלטת, ובקצה השני נמצאת המשיכה המוחלטת. אנשים א-מיניים ממקמים עצמם לרוב קרוב יותר לקצה הראשון של הציר, אבל הם יכולים גם למקם עצמם באמצע וכן לחוות סוג מסויים של משיכה מינית".

היכן היית ממקמת את עצמך בציר?

"אני חושבת שאם הציר היה מורכב ממספרים מ1-10 כאשר א-מיניות מוחלטת היא 1 ומשיכה מוחלטת היא 10, הייתי ממקמת את עצמי במספר 0".

מה ההבדל בין אי משיכה רומנטית לאי משיכה מינית?

 "בדיוק כמו שזה נשמע. משיכה מינית מייצגת את האופן בו אדם נמשך מינית לאדם אחר, ומשיכה רומנטית מייצגת התאהבות, אהבה וכדומה. לכן יש הבדל בן א-מיניות לא-רומנטיות. בן אדם א-מיני הוא לא בהכרח א-רומנטי, וההפך. אדם יכול להגדיר עצמו כהטרו סקסואל, אך לא לחוש משיכה רומנטית. אדם יכול להגדיר עצמו גם כא-מיני, ובכל זאת כן לחוש משיכה רומנטית. אני מגדירה את עצמי כא-מינית וא-רומנטית גם כן".

 האם אנשים א-מיניים וא-רומנטיים כן מסוגלים לחוות ריגוש מיני או רומנטי כלשהו? כיצד זה ייתכן?

 "בוודאי, זה לא שאין לנו תחושות שצצות כשדברים מסויימים קורים. אנשים א-מיניים יכולים להנות גם מאוננות, לדוגמא, וזה בהחלט נחשב ריגוש מיני. גם יחסי מין באים בחשבון, פשוט האדם הא-מיני חווה ריגוש כלפי עצמו ולא כלפי האחר. העובדה שאנשים א-מיניים לא נהנים מיחסי מין כלל היא סטיגמה שקיימת אצל המון אנשים, אבל היא לא בהכרח נכונה. ישנם גם מושגים כמו סקס-נגטיב, שזה אדם שאינו נהנה מיחסי מין כלל, סקס ניוטרל שזה אדם שאין לו דעה מגובשת על יחסי מין, וסקס פוסיטיב שזה אדם שנהנה מיחסי מין. מושגים אלה קיימים גם בשאר הנטיות המיניות, ולא רק בא-מיניות".

רינת (שם בדוי) מספרת כי אנשים א-מיניים לעיתים נשארים בצד ובגלל זה הינם פחות מוכרים בחברה: "למרות שבשנים האחרונות המודעות לסוגים שונים של נטיות מיניות גברה, אנחנו נשארנו בצד. זה קורה בעיקר בגלל שאנשים א-מיניים אינם תמיד שמים דגש על כך שהם א-מיניים, אינם מספרים או אולי אפילו אינם יודעים, או אינם רוצים לדעת. לפעמים פשוט חושבים שהם "הטרו סקסואל לא מוצלח". אנשים רבים אפילו לא מודעים לכך שהם א-מיניים מפני שהם פשוט לא מייחסים חשיבות לכך שהם אינם חווים אף ריגוש, וצריך לייחס לך חשיבות".

 מתי ובאיזה אופן גילית שאת א-מינית, ואיך הייתה חוויה זו עבורך?

 "מגיל קטן תמיד חלמתי את החלום שכל ילדה קטנה חולמת: שיהיה לי את הנסיך שלי, שאני אוהב אותו, שנחזיק ידיים, ושיהיה לנו בית עם גינה וכלב. אבל אז הגעתי לגיל ההתבגרות, ולא הצלחתי לחוות שום דבר. לא חוויתי התאהבויות, קראשים, או כל דבר אחר שהחברות שלי היו מספרות לי עליו בהתלהבות. היו שואלים אותי אם מישהו מוצא חן בעיניי, ולא ידעתי מה להגיד להם. בגלל זה, ניסיתי בכח לגרום לעצמי לחוות משהו. ניסיתי בכח ללמד את עצמי לחבב בנים. אפילו הצעתי פעם למישהו חברות, תוך כדי שכנוע עצמי שאני מחבבת אותו, למרות שזה לא היה נכון. עשיתי את זה מתוך הרגשה שאני לא רוצה להיות לבד, שאני לא רוצה להיות שונה מהחברה. הייתי בטוחה שבשביל להיות נורמאלית אני צריכה חבר, שאני צריכה להגיד שאני מאוהבת במישהו".

"יום אחד גלשתי ביוטיוב, ונתקלתי בסרטון שדיבר על כל מיני סוגים של נטיות מיניות. לפתע, המילה "א-מיני" הופיעה על המסך, ובתיאור היה כתוב "אנשים שלא חווים משיכה מינית." הייתי בהלם, לא שמעתי על כבר דבר מעולם. הייתי בטוחה שהטרו, הומו, בי וטראנס אלה הנטיות היחידות הקיימות, ופתאום צץ משהו חדש. התחלתי לחקור על הנושא, ומאוד נבהלתי. מה שהבהיל אותי הייתה המילה "חוסר", שהייתה נראית לי קיצונית לגמרי. לא הייתי בטוחה לגמרי שאני מזדהה עם ההגדרה הזאת. אבל השנים הוכיחו אחרת והתחלתי להכיר את עצמי יותר ויותר, והזיהוי עם ההגדרה נהייה יותר ויותר מובהק. בשלב מסויים הייתי חייבת לתת לעצמי את התווית הזאת, למרות שהדבר הלחיץ אותי מאוד. הייתי בטוחה שהחיים שלי הולכים להיגמר כי אני בן אדם שונה שלא יכול להרגיש כלום כלפי אנשים אחרים, זה היה מאוד מפחיד כי ראיתי זוגות בכל מקום וחשבתי שלעולם לא אהיה כמוהם. ואז אספתי את עצמי, החלטתי שמספיק לברוח, ושמה שלא קורה כנראה גם לא יקרה, ושעליי בדומה לחבריי, פשוט למצוא את עצמי. התווית הזו גרמה לי להיות הרבה יותר שלמה עם עצמי, היא הייתה החתיכה החסרה בפאזל".

 האם מישהו מהקרובים אלייך יודע? אם כן כיצד הם הגיבו?

 "תחילה, סיפרתי לשלושה חברים קרובים. הם הגיבו בנחת וברוגע, אבל לא הכל היה ורוד מבחינתם. בשיעור אחד אני ושניים מהחברים שסיפרתי להם ישבנו יחד, והם פשוט אמרו לאיזה ילד שישב בקרבתינו מה הזהות המינית שלי, זה היה מישהו שאני ממש לא מחבבת וממש לא היה בתכנון שלי לספר לו. האמון שלי בהם נפגע, זו הייתה לגמרי מכה בבטן. אחת מהחברים האלה היא בכלל להט"בית, אז ממש לא הבנתי כיצד היא מרשה לעצמה להוציא אדם מהארון בצורה הזו. זמן לא רב לאחר מכן, ה'חבר' השני אמר לי שלהגיד לעצמי שאני א-מינית זה פשוט התירוץ ללהגיד לעצמי שאף אחד לא ירצה אותי".

כיצד זה גרם לך להרגיש?

הרגשתי כאילו שמו אותי בתוך רוגטקה ושיגרו אותי בחזרה לארון, נעלו את הדלת, ונשארתי שם לבד עם עצמי. הייתי בטוחה שהחברה עדיין לא מוכנה לאנשים כמוני, לכן הייתה תקופה שהפסקתי לספר לאנשים. זה גרם לי להיסגר, זה גרם לי לשנוא את עצמי, להדחיק את הזהות שלי - שזה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות לעצמך. זה שובר אותך חתיכה אחר חתיכה, במיוחד כשאת יודעת מי את, ואת שונאת את עצמך בגלל הזהות הזאת שלך".

רינת מספרת כי לשמחתה המשך המסע שלה היה פשוט יותר: "סיפרתי לחברה טובה שלי, לאחר זמן רב ששמרתי את הסוד בפנים, שאף גרם לי גם לנזקים נפשיים וגם פיזיים מסויימים, כמו כאבים בחזה או בכי. היא הגיבה בקלילות רבה משחשבתי. מאוחר יותר סיפרתי לעוד חברה טובה שלי, מול פסל ה"אה-בה" במוזיאון האומנות בירושלים (למרות האירוניה). זה היה מביך קצת, אבל שחרר ממני את כל הלחץ, הכל סוף סוף יצא. גם היא הגיבה בקלילות, וגם אמרה שהמון דברים מתחברים לה פתאום. זה מאוד ריגש אותי והוכיח לי שיש אנשים שלא יהפכו את נקודת החולשה הזו שלי לצחוק. העובדה שסיפרתי קירבה בינינו מאוד וגרם לי להיפתח אליהן יותר ויותר".

האם הורייך יודעים?

 "ההורים שלי עדיין לא בתמונה. הם עדיין לא יודעים כי עוד לא מספיק חשוב לי שהם יידעו, גם כי אני מודאגת מעט מהתגובה שלהם וגם כי לפי דעתי הם יפתחו בנאום על כך שאני עוד לא מוכנה להכריז דבר כזה על עצמי. הם גם לא קרובים אליי בצורה כזו שאני יכולה להרגיש חופשי לשתף אותם בזהות המינית שלי. אמא שלי תמיד הייתה מנסה לברר אם בנים מוצאים חן בעיניי, כדי לנחש את הזהות המינית שלי. פעם אחת באתי הביתה אחרי שקראו לי "לסבית" בכיתה. סיפרתי לאמא שלי בטבעיות, והיא שאלה, קצת בחוסר נעימות, אם אני אוהבת בנים או בנות. אמרתי לה שאני לא חושבת על אף אחד מהמינים בצורה כזו, והיא אמרה שאולי אני "משהו חדש". אולי, יום אחד, אזכיר לה את הסיפור הזה וכך אספר לה על הזהות המינית האמיתית שלי. לגבי אנשים אחרים במסגרות בהן אני נמצאת, אשמח לשתפם, אבל זה לא הולך להיות קל".

האם היחס של האנשים אלייך השתנה לאחר שגילית להם שאת א-מינית מעבר למה שחווית? 

"קרו לי שני מקרים שמתקשרים לשאלה הזו. אני מבלה הרבה ב"מטבחון" בתל אביב ונמצאת ליד אנשים להט"בים. במקרה מסויים עלתה שיחה על הנושא, ומישהי התחילה להגיד שהדבר אינו נורמאלי ושיש טיפולים נגד ה"בעיה". במקרה אחר, ניסיתי לשתף מדריך של איג"י, והוא ניסה לשכנע אותי שילדים בגילי עוד לא בדיוק סגורים על עצמם ועוד לא יכולים לדעת. מאוד נפגעתי משני המקרים, במיוחד מהעובדה שתקפו אותי וגרמו לי להרגיש שונה ולא נורמאלית במקום שאמור להיות מקבל, רק בגלל שאני לא שייכת לסוג של ה"אי-נורמות" שהמסגרת רגילה אליהן, שזה אבסורדי לגמרי. זו הייתה חוויה מכוננת עבורי, ואחריה, אני לא בטוחה שאפתח מהר כל כך לאנשים להט"בים. מחוויותיי האישיות, הם לא כל כך נקשרים ומקבלים אנשים א-מיניים, כי אנחנו לא נקשרים באיזושהי צורה קווירית למין השונה או הדומה לשלנו, או בעלי זהות מגדרית המתאימה להגדרותיהם, או חווים חוויה מינית או רומנטית כלשהי. זה קצת עצוב שהאנשים שלא משתייכים לקהילה הלהט"בית קיבלו אותי יותר מהאנשים המשתייכים אליה. יש המון מקרים מפחידים על אנשים א-מיניים שחוו אפליה, אלימות מילולית קשה ואפילו אונס, על מנת לעורר אצלם רגש מיני. למזלי עוד לא עברתי אלימות מכל סוג שהוא, אבל אני חוששת רבות מהיום שזה יקרה גם לי".

  האם לפני שגילית שאת א-מינית וא-רומנטית, חווית התאהבות או משיכה?

 "אם כן, בשום מצב בחיי זה לא היה אמיתי, ברוב הפעמים רק התעוררו אצלי מחשבות ילדותיות של "אני רוצה חבר כי אנחנו נחזיק ידיים ויהיה לנו נעים". ניסיתי להכריח את עצמי להרגיש, אבל לא באמת הרגשתי".

האם את חושבת שחשוב להפיץ את הנושא בחברה? 

 "בטח שזה חשוב, כמו כל דבר אחר זה מוכרח להיות בתודעת החברה, לאף אחד לא מגיע לעבור את המסע הקשה שאני עוברת רק בגלל שהנושא לא מספיק מופץ וידוע. בדומה להטרו, הומו או בי, אדם א-מיני נולד בצורה הזו. החברה מתעסקת כל כך הרבה ב"גיי\סטרייט\שניהם", שהיא שכחה שהאפשרות של "אף אחד מהם" כן קיימת. קודם כל יש לפנות לנו מקום בקהילה הגאה, שיבינו שאנחנו חלק מהם, חלק בלתי נפרד אפילו. וכך אנחנו צריכים להיות - חלק בלת נפרד מהקהילה, כך תתפתח ההכרה".

האם את פעלת לטובת הפצת הנושא?

 " אכן כן. לקראת מצעד הגאווה בתל אביב, הכנתי בעצמי מבד וצבעים, את הדגל של הא-מיניות. זה היה חשוב גם בשבילי, שבפחות משנה שאני מתחילה לקבל את עצמי, אני כבר מתהלכת עם דגל להגברת המודעות. קיבלתי ממנהלת הדוכן של הא-מיניות פלאיירים להגברת מודעות לחילוק במצעד, חילקתי לאנשים שהתעניינו ושאלו, ואז גם חילקתי לחברים בבית הספר. כמו כן  במסגרת המחוייבות האישית השתתפתי בתכנית "ניר" שזה פרוייקט שעוסק בהגברת המודעות לקהילת הלהט"ב בקרב בני נוער, וכשהצגנו את התוצר הסופי של הפרוייקט, שזה היה יום שיא עם כל מיני דוכנים שמסבירים על הנושאים עליהם דיברנו, התעקשתי להוסיף את האות "א" ולהפוך ה"להט"ב" ל"להטא"ב",והתעקשתי גם להרחיב על נושא הא-מיניות. ההתעקשויות שלי עזרו והדבר בוצע. באופן כללי  מבחינתי, אם הצלחתי לעורר מודעות אצל אדם אחד או שניים לגבי הנושא בעזרת הפעולות שעשיתי, השגתי את המטרה שלי ועשיתי את שלי. אני מתכוונת לעשות פעולות משמעותיות הרבה יותר כשיתאפשר לי, בעתיד הרחוק יותר, לדוגמא להיות מדריכת איג"י א-מינית ראשונה".

ולסיום, איזו עצה תתני לבני נוער א-מיניים שנמצאים עדיין בארון ולחילופין לבני נוער שאינם א-מיניים?

"לכל אחד יש את המסע שלו בתור מה שהוא, אז פשוט תלכו אחרי מה שאתם חושבים שנכון לעשות. אבל, תהיו בטוחים במה שאתם עושים ואל תעשו צעדים פזיזים, ותהיו בטוחים שהאדם שאתם מתכננים לצאת בפניו מהארון מסוגל להכיל אתכם. אתם לא שבורים, אתם ממש בסדר. תזכרו שאתם קיימים ושאתם לא לבד, תמיד יש עם מי לדבר, יש המון פורומים באינטרנט שניתן להיכנס אליהם ולדבר עם כל מי שרק אפשר מהקהילה שלנו. אף פעם אל תדחיקו את עצמכם, אף פעם אל תבטלו את מי שאתם, והכי חשוב זה לקבל את עצמכם. ועוגה זה יותר טוב מיחסים! (זוהי בדיחה ידועה בקרב קהילת הא-מיניים). לגבי בני נוער שאינם א-מיניים - הנטייה המינית או חוסר הנטייה המינית של אנשים אחרים היא לגמרי לא עניינכם. אם אדם א-מיני יוצא בפניכם מהארון, קודם כל טפחו לו על השכם. זו עבודה ממש לא קלה, אתם לא יודעים כמה בן אדם מתכונן לפני בשביל הרגע הזה. אם יש לכם שאלות לשאול אותו, עשו זאת עם טאקט והיו עדינים, ופשוט תהיו אנשים טובים".