ממש היום, בעודכם קוראים את הטור הזה, בחןף גורדון ת"א, יתקיים אירוע בשם "צעדת השרמוטות". אירוע זה קורה מדי שנה בת"א, בו נשים מתהלכות ברחובות ומפגינות על העובדה שנשים לא צריכות להתלבש בצורה מסוימת בשביל להיות לחוות הטרדה מינית ואף אונס, ושהלבוש שלהן אינו הגורם שהופך אותן לאשמות. הצעדה מתרחשת כיוון שבשנת 2011 לאחר מקרה אונס מפורסם בקנדה, שוטר קנדי אמר כי "נשים צריכות להפסיק להתלבש כמו 'שרמוטות' (sluts באנגלית) וכך לא יוטרדו".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• זוגיות מול עומס: איך מתמודדים עם זוגיות בלחץ הלימודים?
• מארגנות צעדת השרמוטות: "נשים לא בטוחות פה"
• נער הוצא מהארון באמצעות תמונה 'מסגירה' ברשת

בפעם הראשונה ששמעתי על צעדת השרמוטות, לא הבנתי מה עיקרה. הרי "שרמוטה" נחשבת לכאורה כמילת גנאי כלפי אישה, שבוחרת להתנהג באופן מיני כזה או אחר. בהיותי קטנה, תמימה וחסרת ערכים, חשבתי שהצעדה באה לרעתן של הנשים ולועגת להן. היום, אני לא מסוגלת להאמין שבכלל עברה בראשי מחשבה שכזו.

תצטרכו לסלוח לי, כי בחברה שבה אני חיה לא מדברים על "זכויות האישה" כאישה. מדברים איתי על מה נשים עושות לא בסדר, על מה שהן "מביאות על עצמן", וכיצד הן "אמורות" להתנהג. כנראה שבשנות האלפיים, נערה צעירה אמורה ללמוד מה אסור לה לעשות, במקום להבין שהיא נולדה לעולם כגוף פרטי, ובחירותיה אמורות לרצות אותה בלבד, ולא אנשים אחרים.

ב12 במאי, יצאו הנשים (ואף חלק מהגברים) לצעדה המסורתית. עקרונה של הצעדה, שמתרחשת בכל העולם ולא רק בישראל, היא למחות נגד תרבות האונס ולהצהיר את העובדה המובנת מאליה, שנשים יכולות להתלבש ולהתנהג כפי שירצו, ללא חשש להיפגע בצורה כזו או אחרת, ובצדק.

מבחינת החברה, הגבר הוא גבר. הוא אדם, ואילו האישה היא חפץ מיני שאמור לספק אותו ולמלא את צרכיו המיניים. אם גבר רואה אישה שמוצאת חן בעיניו ברחוב, או אף נכון יותר לומר: שנחשבת ל'סקסית' בעיניו, הוא רשאי לזרוק לה הערות ולעשות לה כל מה שיעלה בדעתו, כלומר להשפיל אותה ולפגוע בה בצורה מינית, פיזית ומילולית, הצעדה מפגינה בין היתר על זה.

בתור חובבת בגדים קצרצרים, ובעיקר בתור אישה, אני לא אמורה לחשוב פעמיים על כל בגד שאני מוציאה מהארון או מכניסה אליו. אני אמורה להרגיש נוח עם הבגדים שבחרתי, ולאהוב את עצמי בתוכם. אישית, אני אוהבת בעיקר ללבוש בגדים קצרים כי הם מאווררים אותי, וגם כי הם מבליטים לי איזורים שאני אוהבת בגוף וגורמים לי להרגיש טוב ובטוחה בעצמי. אולם, מבחינת החברה עליי לוותר על האפשרות הזו, רק בגלל החשש שאיזה גבר יחליט שהישבן שלי נראה לו לעין, או שהחזה שלי בולט מדי מעבר לחולצה, ויבחר לפגוע בי מינית.

אני בכלל לא מבינה למה הגברים חושבים שיש להם את הפריווילגיה הזו, לקחת ממני את חופש הבחירה ולהפוך אותי לחפץ שיספק את רצונותיו או תאווה לעיניים. ואם זה לא מספיק, אם עברתי משהו כזה, ואיידע כל גורם על כך, השאלות הראשונות שישאלו אותי יהיו "מה לבשת", "באיזו צורה הלכת", "למה עברת לידו ככה" ועוד שאלות שהן משפילות, מכפירות ופולשניות, שמעלות תהיות לגביי או אף מאשימות לגבי מה שאני עברתי. יופי, כל הכבוד, חברה, תמשיכי כך.

בכל מקום שרק תלכו, בין אם זה בים או במועדון, תוכלו לראות גברים חושפים את פלג גופם העליון ומסתובבים ללא חולצה, בעוד שהנשים מוכרחות לכסות את החזה שלהן בצורה כזו או אחרת. במידה ולא, האישה נחשבת 'משתרללת', מחפשת אונס, 'שרמוטה'. 

זה מה ש"צעדת השרמוטות" נלחמת בו, ומכאן שמה. הנשים המפגינות זועקות "די", ואני מצטרפת לזעקתן. די. די למבטים המשפילים, הבוטים, המפשיטים והפוגעניים,  די לנגיעות הבלתי רצויות, ולתירוצים של "בטעות" המגיעים מיד אחרי. די לאמירות של "היא הביאה את זה על עצמה", כשהתלבשתי בצורה כזו או אחרת, כשנכחתי במקום כזה או אחר, תתחילו להבין שגם אם לא תודו בכך, בעיניי אתם תמיד אשמים. לכם יש יכולת בחירה, לא לאנוס, לא לפגוע. אבל ברגע שבחרתם ב"כן", לנו כבר אין את הכוח מולכם להגיד "לא", כי גם אם נגיד, אתם תתעלמו ותחליטו שסיפוק הצורך המיני שלכם הרבה יותר חשוב מהשלמות שלנו ומהשקט הפנימי. 

 הלוואי ונגיע ליום שלא יהיה יותר צורך ב"צעדת השרמוטות", כי החברה תיתן מרחב בטוח יותר לנשים. עד אז, אנחנו נמשיך להפגין מידי שנה.

"צעדת השרמוטות",  היום - 12.5.2017, חוף גורדון תל אביב, 10:00