אליאן נסיאל גדלה בבת ים למשפחה דתית ובגיל 13 הבינה שהיא לא שלמה עם מגדרה ורוצה לבצע שינוי מין והחלה בתהליך. היום, היא בת 20, לומדת עיצוב ואופנה ולגמרי שלמה עם עצמה. ישבנו איתה לראיון, בו היא מספרת בפתיחות על התהליך שעברה, על הקשיים וכמובן על ההזדמנות לייצג את ישראל בתחרות "מיס טראנס" העולמית. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• אהבה מהאגדות: על איזה רומן של דיסני מבוסס סיפור האהבה שלכם?
• בלי סודות: "האם כדאי להתחיל לקחת גלולות?"
• נמאס לשמוע: מה לא אומרים לרווקים ביום האהבה?

"כשאת שלמה עם עצמך, אז הסביבה מתייחסת אלייך בהתאם" 

כיצד התחיל המסע שלך? איך ומתי הבנת שאת לא שלמה עם מגדרך?

"מאז ומתמיד ידעתי שאני לא שלמה עם המגדר שלי. הבנתי את זה בגיל ממש קטן, בגיל 13 בערך. כשידעתי והבנתי שיש לי אפשרות לשנות את המגדר, הבנתי שאני רוצה לעבור את השינוי הזה".

מה הייתה תגובת המשפחה לשינוי שעברת?

"בהתחלה הם לא הצליחו לקבל את השינוי ואני יכולה להבין את זה, כי זה לא משהו מתקבל בהכרח, במיוחד בתקופה ההיא. זה קרה לפני המון שנים, כשעוד לא הייתה קבלה ופתיחות ועוד לא ידעו מה זה בדיוק "טרנסג'נדר". אבל לאט לאט הם הצליחו לקבל את העובדה. משנה לשנה המצב השתפר ולאט הם השלימו עם השינוי".

נסיאל מספרת שבילדותה, יחס הסביבה כלפיה לא היה טוב כל כך. היה לה קשה מאוד להסתגל ולהיות חלק מהחברה, במיוחד בגיל ההתבגרות. אבל בשנים שאחרי, היא הצליחה לקבל את עצמה ובזכות כך השתנה כלפיה גם יחס הסביבה: "היחס כלפיי השתנה לטובה. כשאת מצליחה להגדיר את עצמך ולהיות שלמה עם עצמך, אז הסביבה מתייחסת אלייך בהתאם".

"כשגדלתי, הייתה יותר מודעות לקהילה הגאה והכרתי וראיתי עוד אנשים כמוני, הרגשתי שמקבלים אותי יותר. היום, אני מרגישה טוב מאוד בסביבה של אנשים ובמיוחד בסביבת עמותת ״ביחד״ שעוזרת לי המון. יש לי הרבה חברות שתומכות בי מאוד, והרבה יותר טוב לי".

"כשלא מקבלים אותך, את מרגישה דחויה"

את יכולה להגיד שכבר הגעת למצב בו את שלמה עם עצמך? עד כמה משפיעה תגובת הסביבה במקרה כזה?

"היום אני מאוד שלמה עם מי שאני, למרות שפעם היה לי קשה. תגובת הסביבה מאוד חשובה במקרה כזה, מאוד חשוב לי שהיא תהיה אוהדת ומקבלת, כך אני יכולה להרגיש טוב יותר עם עצמי. ברור שכשלא מקבלים אותך ולא אוהבים אותך, את מרגישה דחויה, והרגש הזה מובע גם כלפי חוץ".

על פי דעתה של נסיאל, זה לא כל כך קשה לתת תחושה של קבלה. "זה מאוד קל, בסך הכל, לתת חיוך, מילה טובה או אפילו רק לא להגיד מילים רעות. זה באמת משנה, עוזר, בטח שלא עולה כסף, ועושה רק טוב. נכון שהיום הקבלה הרבה יותר חזקה, אבל עדיין, חשוב לי להעביר שלא צריך לפגוע, צריך לקבל תמיד".

ב-7 באוקטובר, תיערך בברצלונה תחרות "מיס טראנס" הבינלאומית, בה זכתה לייצג את המדינה שלנו. כשנשאלה נסיאל איך הגיבה כששמעה שהיא זו שהולכת לייצג אותנו בתחרות, היא מודה שהיא אפילו לא יכלה להאמין שהיא זו שנבחרה ומדברת על התרגשות רבה ואפילו על חששות.

"לא האמנתי!" היא אומרת בהתרגשות, "מאוד התרגשתי כששמעתי את הבשורה. אני עדיין מאוד מתרגשת ומפחדת, זה מעמד בהחלט גדול. אני לא רוצה לאכזב אף אחד, אני רוצה לעשות את זה הכי טוב שאפשר, ואני מקווה שאצליח. אני רוצה להודות למשפחה שלי שמאוד עוזרת לי ותומכת בי, ולמור ויטל וקים קונקשיין שעוזרות לי להגשים את אחד החלומות שלי".

מדוע חשוב לך להשתתף בתחרות "מיס טראנס" הבינלאומית? 

"חשוב לי, קודם כל, להעביר את המהות שלנו כבני אדם ואת מהות המשפחה. הייתי רוצה שיתנו לכולנו לחיות חיים נורמטיביים כמו לסטרייטים. החלום שלי הוא להקים משפחה, שיהיו לי ילדים, בעל, עבודה טובה... יש לי המון אהבה לתת, המון חום, נתינה, וידע. יש לי המון לתת לסובבים אותי ולילד שאני רוצה שיהיה לי. אני לא רוצה שיגבילו אותי ושלא יתנו לי להגשים את החלום שלי בגלל השינוי המגדרי שעשיתי, כי בסך הכל זו מי שאני".

"זה לא שאני מחפשת לפגוע במישהו, אז למה לשלול ממני זכויות בסיסיות בגלל איך שאני מגדירה את עצמי? אני בסך הכל רוצה להיות אישה, וכמו כולן להקים משפחה, להתחתן, לגדל ילד, ושאמא שלי תהיה גאה בי ומאושרת בזכותי. עברתי תהליך מאוד קשה ומפרך, ואני לא מבינה למה בגללו נשלל ממני עניין ההורות והאימוץ."

איך משפחתך קיבלה את העובדה שאת מייצגת את ישראל בתחרות?

"אחותי אמנם מאוד התרגשה לשמע הבשורה, אבל אני לא יודעת אם היא וההורים שלי מבינים בדיוק את המעמד או מה אני הולכת לעשות שם... נדמה לי שהם חושבים שזו סתם תחרות יופי ולכן הם לא מייחסים לעניין חשיבות רבה. לא נותנים לתחרות הזאת במה גדולה בארץ. לא משדרים אותה בטלוויזיה. אז ברור שאנשים סטרייטים פחות יבינו את המעמד".

כששאלנו את אליאן אם יש משהו בכל התהליך שעברה שהיא הייתה רוצה לשנות, היא ענתה שהיא לא הייתה רוצה לשנות שום דבר בתהליך עצמו והיא הייתה משאירה את הכל כפי שהיה, אבל אולי הייתה רוצה למתן מעט את תגובותיה למצבים שונים. "הייתי מביעה יותר אהבה ברגעים של כעס וחוסר קבלה. במקום להגיב בתוקפנות, הייתי מגיבה יותר בנינוחות ובסבלנות. כמובן שאני משתדלת לעשות זאת עכשיו, אבל הייתי רוצה להצליח לעשות את זה יותר".

לסיכום, איזו עצה תוכלי לתת לכל אלו שלא מרגישים בנוח עם מגדרם? איזו עצה תוכלי לתת לכל מי שרוצה להגיע רחוק כמוך?

"לחלום ולנסות להגשים את החלומות, זה הכי חשוב. למצוא כתף תומכת להישען עליה, לדבר ולשפוך מהלב, לא להתבייש ותמיד לחשוב שהחיים הם כאן ועכשיו. עכשיו, אני חיה את החיים שלי, ואם אפספס את הגשמת החלומות שלי אני אצטער על זה. תמיד לעשות את מה שאנחנו אוהבים ואת מה שאנחנו חושבים שנכון, ולעשות את זה על הצד הטוב ביותר. לא לפגוע, תמיד לאהוב ולתת, כי מי שנותן תמיד מקבל בחזרה. פשוט לאהוב, לתת, לשמוח ולהנות, כי החיים יפים וקצרים, זה הכל".