יציאה מהארון היא אינה דבר של מה בכך, ואנחנו לגמרי מבינים את הקושי והפחד העצומים שבדבר. הנשים הבאות חשפו למגזין "סבנטין" את כל הפרטים העסיסיים לגבי היציאה שלהן מהארון, וריגשו אותנו מאד. אם אתם רוצים לצאת מהארון וחוששים, אנחנו בטוחים שהן יכולות להוות לכם מקור להשראה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "גיל זה רק מספר"
• מה לגבי שאר הימים? יום המאבק באלימות כלפי נשים
• אלימות נגד נשים: עד כמה אתם מודעים למצב?

זארה בת ה-17

"יצאתי מהארון כביסקסואלית בפני הפסיכולוג שלי וכמה מחבריי הטובים ביותר. בפעם הראשונה שיצאתי מהארון, עשיתי זאת בפני ידיד שלי, שהוא טרנסג'נדר. זמן קצר לפני שיצאתי מהארון, הוא יצא מהארון כטרנס לפניי, לכן היה לי יותר פשוט, ידעתי שהוא לא ישפוט אותי. פשוט אמרתי לו "אני חושבת שאני מאוהבת במישהו שהוא לא בן. זו בת. אני לא יודעת מה לעשות", רעדתי בטירוף, לאו דווקא כי זה היה הוא אלא כי קלטתי שהוצאתי את זה מהפה שלי, ובכך מודה בעצם שאני לא סטרייטית. אבל היה לי מזל מטורף כי הוא מקבל בטירוף".

ג'וליה בת ה-17

"חוץ מלספר להורים שלי, בחיים לא יצאתי מהארון. התחלתי לצאת עם חברה טובה שלי שהפכה לבת זוגתי, ובעצם פשוט מעולם לא החבאנו את העובדה שאנחנו ביחד, אבל לא יצאנו רשמית מהארון. אני בעצם בחוץ מבלי להיות בחוץ רשמית, למזלי אני גרה בעיר מאד מקבלת".

קייט בת ה-21

"יום אחד ישבתי במרתף של החברה הכי טובה שלי, הייתי כבר אמורה לעזוב אבל לא רציתי לעשות זאת לפני שאספר לה שאני אוהבת בנות. ידעתי שאני חייבת. הסברתי לה שאני רוצה לדבר איתה על משהו, לא יודעת איך להגיד זאת אבל כן ממש מבקשת ממנה שהדינמיקה בינינו לא תשתנה. היא בתגובה אמרה ששום דבר שאגיד לא יוכל לשנות את זה. למרות שהרגיעה אותי רעדתי מפחד, והחלטתי שלמרות שהיא לידי, פשוט אסמס לה. סימסתי לה: "אני אוהבת בנים אבל גם בנות". בתגובה היא רק חיבקה אותי ואמרה שזה לא משנה דבר".

ג'וזפינה בת ה-18

"יצאתי מהארון בפני ההורים כביסקסואלית כשהייתי בכיתה ח' בלבד, והם קיבלו אותי, בערך. הם כן מאד פקפקו בכך שבגילי הצעיר אני יודעת אם אני אוהבת בנות או לא. הם חשבו שהייתי צעירה מדי כדי לקטלג את עצמי. אני לעומת זאת אמרתי להם שאם כך, אני לא גם צעירה מדי בכדי להחליט שאני סטרייטית? מבחינתי זה אותו הדבר בדיוק. מאותה הנקודה, החלטתי לספר להם שוב רק כאשר אמצא את עצמי בשלב שאני אוהבת מישהי או לחילופין מנהלת מערכת יחסים עם בחורה. ובזמן שלא היה לי כלום לא היה לי מה לדבר איתם על זה שוב, לכן שתקתי. כנראה שאז הם חשבו שזה עבר לי או משהו. בשנה שעברה, החלטתי לדבר על כך עם אבא שלי שוב, ואז הוא היה הרבה יותר מקבל. אני פשוט מבינה טוב מאד מי אני ומה אני. למרות זאת, קשה לי עד היום להגיד לאמא שלי את ההגדרה "אני ביסקסואלית'".

מג בת ה-16

"בשנות הנעורים המוקדמות שלי תמיד הייתי מתבדחת עם החברים שלי ואומרת בצחוק שאני ביסקסואלית. הם מעולם לא לקחו את זה ברצינות וכך גם אני לא, מעולם לא חשבתי על זה לעומק. ככה זה נמשך משהו כמו שלוש שנים עד שהתחלתי לחשוב על זה ברצינות כשיצא לי לנשק בחורה, ואז הרגשתי משהו, שלא הרגשתי קודם. הייתי מחוץ לארון רק בפני חברים טובים, עד שהגיע איזשהו יום בבית הספר שנקרא "יום תצהיר", בו כולם היו צריכים ללבוש חולצה עם משהו חדש עליהם שאף אחד לא יודע. על החולצה שלי כתבתי "אני אוהבת בנות", וכך יצאתי מהארון בפני כולם. המשפחה שלי שראתה את החולצה, החברים ושאר בית הספר".