איך הייתם מגיבים אם אדם שהכרתם לאחרונה היה יוצא בפניכם מהארון? מה הייתם עושים, ומה הייתם חושבים על אותו אדם? במקרה שלי, אלו היו יותר מסתם שאלות תיאורטיות. בטור הבא, אספר לכם כיצד התמודדתי עם סיפור היציאה מהארון של אותו "אדם", אשר לימים הפך לחבר הכי טוב שלי.

שבוע לאחר שהכרתי אותו, הוא החליט לצאת בפניי מהארון. שבוע שבו דיברנו כל יום עד לשעות הקטנות של הלילה, כאילו הכרנו שנים. "אני יכול לומר לך משהו?" הוא אמר לי באותו היום, "זה משהו שבמשך שנים אני שומר לעצמי. הוא מתבשל בתוכי, ואני לא יודע מה לעשות איתו ועם עצמי. זה משהו שאף אחד לא יודע חוץ ממני, וממי שלמעלה...". וכך, לאחר שבוע בלבד של היכרות - הפכתי לאשת הסוד הגדול שלו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "כדאי לי לצאת מהארון בתור בי/סקסואלית?"
• דברים שאקסים אומרים, ולמה הם באמת מתכוונים
• אבל למה לפני כולם? הפרידות הכי נוראיות שקרו בציבור

הוא היה בארון במשך כמה שנים טובות. אף אחד לא ידע - לא החברים, לא המשפחה. תהיתי לעצמי מדוע בחר דווקא בי. הייתי די בשוק, הרי זה לא משהו שקורה בכל יום.

הוא התנצל על כך שהפיל את התיק הזה עליי, בעוד שאני לא הצלחתי בכלל לחשוב על עצמי בסיטואציה הזו. חשבתי רק עליו, מה עובר ועבר עליו במשך כל הזמן הזה. איך הצליח בכלל להתמודד עם כל זה לבד? הוא אדם דתי ומאמין, ולהיות גיי בארון בסביבה דתית - זו מציאות שלא קל לחיות בה. הוא יצא מנקודת הנחה שלא כל חבריו יקבלו אותו ושמשפחתו הדתייה תסרב להאמין.

ואז אני הגעתי, כפי שתיאר זאת. בתור דתייה לשעבר שמכירה קצת את העולם שלו, ובעיקר בתור אדם פתוח וליברלי בדעותיו. ניסיתי להבין מה עובר עליו ועד כמה שאני יכולה - לעזור לו. חשבתי לעצמי, שלפעמים אולי אנחנו רק צריכים מישהו שרחוק מכל מה שאנחנו מכירים, שלא שופט אותנו. מישהו שיביע את דעתו הכנה על הסיטואציה ושיתמוך. כנראה שאני הייתי המישהו הזה בשבילו.

עזרתי לו ותמכתי בו. הייתי שם כשהוא יצא מהארון בפני הוריו, וגם כשיצא מהארון בפני כמה מחבריו. חיפשנו יחד קבוצות תמיכה כמו איגי והבית הפתוח. דיברתי עם כמה מהמדריכים של הקבוצות, עזרתי בחיפושים אחר פסיכולוג ותמכתי נפשית. עשיתי כל מה שחברה טובה יכול לעשות. הכל למען המטרה, והיא שיוכל להיות גאה בזהות המינית שלו!

קל - זה לא היה. היו שבועות וימים קשים, התלבטויות מהקטנות ועד הגדולות שבהן. אני לא בן אדם רגיש במיוחד, בטח לא אחד שמתפרק בקלות; אבל באותם זמנים הרשיתי לעצמי להתפרק לפעמים. הרגשתי שהעניין גדול עליי ושאני לא יכולה לבד, אז בדיוק כמוהו - גם אני שיתפתי חברה טובה, שעזרה לי לעזור לו.

אני יודעת שמה שעבר עליו היה פי אלף יותר קשה ומסובך ממה שעבר עליי; אבל גם לי היה קשה. התלבטתי איך, אם ומתי להתערב, מתי להניח לו, מתי לתת לו לפרוק ומתי לומר לו להתאפס. תרמתי את עצמי למאמץ,ואני שמחה שהצלחתי לעזור לאדם בעת משבר. שהצלחתי להשפיע על מישהו לטובה.

החוויה הזו הייתה מבגרת, בשבילי ובשבילו. אני למדתי דברים חדשים על עצמי, כמה אני יכולה להיות חזקה בשביל אחרים וכמה מוטיבציה וכוח רצון יש בי כשאני רוצה להשיג מטרה מסויימת. היום אנחנו חברים טובים, ואני יכולה רק להודות על כך שזכיתי להכיר בן אדם מדהים וחזק. הוא התמודד עם לא מעט דברים. הוא יודע כמה אני אוהבת ומעריכה אותו, וכמה הוא בן אדם משמעותי בחיים שלי.

יציאה מהארון היא דבר לא פשוט, אבל אני חושבת באמת שעם עזרה מבחוץ זה שונה; אתה מרגיש נאהב ושלא שופטים אותך ואלו הן תחושות אנושיות, בסיסיות ונזקקות בחיינו.

ופה אני רוצה לפנות אליכם, גולשי פרוגי יקרים - אם גם אתם מרגישים שאתם לא יכולים להתמודד לבד, בין אם זו יציאה מהארון, ובין אם זה משהו כמו משבר בלימודים, או סתם הרגשה רעה לגבי כל דבר; פנו למישהו, דברו וספרו. לחברה, להורים שלכם או למדריך או מדריכה בסניף כזה או אחר. מצאו מישהו שאתם סומכים עליו וספרו לו, סמכו עליי - תרגישו אחר כך הרבה יותר טוב. אתם לא מבינים עד כמה הדבר עוזר ומשפיע לטובה.

מרכזי תמיכה גאים אליהם אפשר לפנות:

- איגי: ארגון לנוער וצעירים להט"בים
- הבית הפתוח: הפועל למען גאווה וסובלנות בירושלים
- המרכז הגאה: מרכז תרבותי לקהילה הגאה
- בת-קול: ארגון לסביות דתיות
- חברותא: לגברים הומוסקסואלים דתיים
- תהל"ה: תמיכה להורים ולבני משפחות הקהילה הלהט"בית
- למרכזים נוספים: מבית האגודה לקהילת הלהט"ב בישראל