הייתה לה ילדות קשה, ואת האהבה שלא זכתה לקבל אז היא מקבלת כיום מהמעריצים; היא עונה לתואר "מלכת השערים" וכבשה יותר מאלף שערים במהלך הקריירה שלה. היא הכדורגלנית הטובה ביותר בכל הזמנים, והגיעה להישגים מרשימים במיוחד. אין מעריץ שרוף של כדורגל שלא מכיר את יישות הכדורגל החזקה ביותר בעולם: סילבי ז'אן.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לא להתייאש: היכן יכולים בני נוער למצוא זוגיות?
• בדקי: עם מי מארבעת הבנים בהגדה מתאים לך לצאת?
• יום הטרנסג'נדר הבינלאומי: הטרנסג'נדרים המשפיעים בעולם

מי שטרם הספיק להכיר את ז'אן בתחום הכדורגל, ודאי למד להכיר אותה בסדרת הדוקו-ריאליטי שעלתה לאחרונה ב-HOT3: "הגולסטאריות", שתחתום מחר (ב') עונה ראשונה. מדובר ב"עונת נשים" של הסדרה הידועה "גולסטאר", שבהלכה ניסו עשר נשים מפורסמות להפוך לקבוצת כדורגל אחת, מאוחדת וחזקה. אחת מאותן עשר נשים היא, איך לא - סילבי ז'אן. כעת, היא מספרת לנו בראיון פתוח כיצד הגיעה כל כך גבוה, ומודה כי דווקא המכשולים שבדרך הם אלה שהפכו אותה לאישה החזקה שהיא היום.

"כשהייתי משחקת, היו חושבים שאני בן. הרמה שלי בכדורגל הייתה גבוהה כל כך עד שאמרו שלא יכול להיות שאני ילדה"

מדוע בחרת דווקא במקצוע הכדורגל? מה משך אותך בתחום?

"מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, אהבתי את הענף הזה הכי הרבה וברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. היה לי כישרון בתחום והייתי טובה יותר מרוב הבנים, וכשהייתי משחקת – היו חושבים שאני בכלל בן: הרמה שלי בכדורגל הייתה גבוהה עד כדי כך, שמי שהיה רואה אותי משחקת, היה אומר שלא יכול להיות שאני ילדה. זו הייתה ממש אהבה ממבט ראשון ביני לבין המשחק."

"הבנים תמיד היו מחמיאים לי כשהיו רואים אותי משחקת, והם היו רואים אותי כ'אחת מהם'. הייתי משחקת ב'רמה של גברים', ומקבלת רק פידבקים חיוביים. כל מי שראה אותי משחקת, אמר: 'לכי לשחק בהפועל תל-אביב, או בנבחרת ישראל'. אף פעם לא אמרו לי לא לשחק כי אני אישה."

 

A post shared by Silvi Jean (@silvi9) on Feb 21, 2018 at 12:55am PST

"התחלתי לשחק באופן מקצועי רק בגיל 22, שזה גיל מאוחר יחסית להתחיל לשחק בו. זה היה כשטרם התחלתי או למדתי לשחק כדורגל באופן מקצועי, ומיד הגעתי לליגה הטובה ביותר בעולם. הייתי טובה ברמה ארצית - אבל זה לא אתגר אותי, רציתי להגיע להיות טובה ברמה עולמית."

אם לא היית כדורגלנית, במה היית רוצה לעסוק?

"אם לא הייתי כדורגלנית, הייתי בטוח מגיעה להיות שחקנית, והולכת לתחום הקולנוע והתיאטרון. בשבילי המשחק במגרש הוא סוג של אומנות, אני פשוט מביאה אותה לידי ביטוי בצורה אחרת."

ז'אן אמנם חיה ונושמת כדורגל, אבל הקריירה שלה ידעה עליות ומורדות, ובמהלכה נרשמו שתי פרישות: האחת למשך שנה וחצי, והשנייה סופית. ז'אן מספרת שהסיבה לשתי הפרישות הייתה זהה: היא הרגישה שדבר לא אתגר אותה יותר. "בפעם הראשונה פרשתי בשנת 2007, בגיל 34, כי הרגשתי שכבר כמעט ולא היו לי אתגרים: כל שנה עליתי לאליפות, כל שנה זכיתי לתואר 'מלכת השערים'; ובאופן כללי היה לי קל מדי על המגרש. עד אז, כבשתי בערך 858 שערים."

"חזרתי לאחר שנה וחצי, בשנת 2009, כי פנו אליי לקחת את האליפות עם הקבוצה אס"א תל אביב - קבוצה שלא לקחה אליפות או גביע כבר עשר שנים, באותה התקופה. הרגשתי שזה אתגר עבורי, להרים את הקבוצה הזו סוף סוף על המפה ולקחת מקום ראשון. בנוסף, רציתי להגיע לאלף גולים. אלו היו שני ייעדים מרכזיים שהצבתי לעצמי במסגרת חזרתי למשחק."

"פרשתי סופית בגיל 38, בשנת 2012, שוב כי הרגשתי שקל לי מדי. כבר לא הייתה לי תשוקה להמשיך, מבחינה אתגרית. אני אדם מאוד תחרותי ושאפן, ואם שום דבר לא מאתגר אותי – קשה לי להמשיך."

אין ספק שז'אן הגיעה להישגים מרשימים בתחום הכדורגל: "בסופו של דבר הגעתי ל-1010 שערים בקריירה, ועם כל קבוצה איתה שיחקתי בארץ לקחתי לפחות אליפות אחת וגביע אחד."

"בחרתי לצאת מהארון דווקא ב'גולסטאריות', כי הרגשתי אז הכי שלמה עם הזוגיות שלי"

כפי שהזכרנו קודם, הדור הצעיר יותר זכה להכיר את ז'אן ב"גולסטאריות". במהלך הסדרה נחשפנו לצדדים שונים של ז'אן - חלקם עדינים יותר וחלקם פחות, חלקם חזקים ויציבים וחלקם שבריריים; מה שבטוח - לרגע לא היה משעמם עם יישות הכדורגל המפולפלת, המנצחת והרגישה הזו.

אילו תגובות קיבלת לאחר עליית הסדרה? 

"אני מקבלת תגובות על המון צדדים שלי, וזה כל היופי. דיברו על ה'פצצה' שנתתי לעינת שרוף ולאגם שוסטר, והחמיאו לי על הגולים שאני נותנת ועל כך שאני שחקנית גדולה. הילדים ממש אוהבים אותי, ואפילו צועקים לי ברחוב: 'איזו שחקנית! יותר טובה ממסי ומרונלדו!'. הקהל אוהב גם את הרגישות שלי: כמה שאני אישה חזקה, יש בי גם צד של רגישות שהקהל מאוד מתחבר אליו. אני מקבלת תגובות גם על כמה שאני אישה טובה."

מה היה לך הכי קשה לחשוף במסגרת הסדרה?

"כשדיברו על ההורים שלי, היה לי קשה להתמודד עם הזכרונות מאבא. היו משימות שדרכן גילינו על החיים והעבר אחת של השנייה, וכשדיברו על העובדה שאמא שלי נפטרה, נזכרתי במכות שאבא שלי היה נותן לי. היה לי קשה מאוד להתמודד עם זה, כי אני מרגישה שתמיד כשאני עומדת ונלחמת מול מישהו, לא משנה מי – בסופו של דבר זה מול אבא שלי; וברגע שאני מפסידה, זה כאילו הפסדתי לו. אבא שלי תמיד היה מוריד לי את הביטחון ונותן לי הרגשה שאני לא מספיק טובה, וזה היה מאוד מתסכל אותי כילדה. אבל בסופו של דבר הראתי לו שאני מספר אחת, ופרצתי את כל הגבולות כנגד כל הסיכויים."

לצד היותה אחת הכדורגלניות החזקות העונה; נחשפנו גם לאישה חזקה ועצמתית, ועם זאת גם רגישה ופתוחה, עם מסרים וערכים חשובים אותם הייתה רוצה להעביר לצופים. "בעיקרון, מה שניסיתי להראות בתכנית הוא שיש בי צדדים שונים ומגוונים, ושאין בי רק פן אחד. בנוסף, רציתי להעביר שחלומות אכן מתגשמים, ולא משנה אם עוברים משברים בדרך."

"רציתי להעביר גם שנשים יכולות לשחק כדורגל ולהעצים את עצמן בכל תחום: אני הבאתי את תחום הכדורגל, שהיה הכי לא פופולארי במדינת ישראל, למקום הכי חזק שיכול להיות, ופרצתי את הגבולות שלו כנגד כל הסיכויים. דווקא בגלל שהיה לי נורא קשה בחיים - לא ויתרתי, והלכתי עם הכישרון, התשוקה והרצון שלי עד הסוף; והגעתי להיות האישה החזקה ביותר בעולם. הגעתי להיות אישה 'ווינרית', עם עור של פיל, שלא מפחדת על עצמה."

"בחיים, לא צריך לפחד מהמילה 'מכשולים' בכל דרך שהיא. לפעמים, המכשולים הם אלה שמעצימים אותנו. אם לא המכשולים – לא הייתי מגיעה להיות האישה החזקה שאני. דווקא המשברים הם אלה שהרימו אותי, ועשו אותי אישה מצליחה יותר. זה לא שקיבלתי כפית של תותים עם סוכר בפה. אני תמיד אומרת שקשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים, וזה גם טעים, תאמינו לי. הכי כיף כשקשה, כי עם כל הזמן קל בחיים – אז לא עשינו כלום. אם הופכים את המילה 'פחד', יוצאת המילה 'דחף': כלומר, אם נפחד, לעולם לא נדחף את עצמינו קדימה."

במהלך הסדרה ז'אן אף יצאה מהארון (בפני התקשורת), וחשפה בפני הקהל את בת זוגה האהובה, יפעת אורלב. "הייתי מחוץ לארון, אבל לא בתקשורת; כל הסביבה הקרובה שלי ידעה שאני לסבית. אכן יצאתי מהארון לתקשורת רק לאחרונה – אבל זה לא שלא ידעו. בחרתי לצאת מהארון דווקא בגולסטאר, כי הרגשתי באותה התקופה הכי שלמה עם הזוגיות שלי. אני מאוד אוהבת את בת הזוג שלי; איתה אני מרגישה שלמה, ואיתה אני רוצה להגשים את כל החלומות שלי."

אילו תגובות קיבלתן?

"קיבלנו רק תגובות טובות וחיוביות לאחר הפרק הזה. כשאני באה להרצות בבתי ספר, למשל, בני הנוער והילדים (אפילו בכיתות ג'-ד'!) מחבקים אותנו, מתעניינים, ולא מפחדים לשאול שאלות על הזוגיות. אני חושבת לעצמי שבתקופה שלי בגילאים האלה, בכלל לא היו יודעים על הקהילה הגאה; ופתאום, אני רואה איך כל ילד מתעניין, שואל ומחבק. עניין הגאווה והמגדר החל להיות מאוד מודע גם בקרב ילדים ונוער, וזה יפה לראות את זה. בתקופה שלי, זה לא היה קורה. המון אנשים אמרו לנו שנתנו להם את הכח להפסיק להתחבא ולצאת מהארון, וזה גרם לי להרגיש ששתינו סוג של שליחות."

ז'אן ואורלב מתכננות להיחשף ולעורר השראה בקרב קהל הצופים, ולספר את הסיפור המיוחד שלהן בדרכים יצירתיות. מטרת החשיפה, ז'אן מספרת, היא לעודד את האנשים הנמצאים בתוך הארון להפסיק להתחבא ולצאת לאוויר העולם. "אני ובת זוגי הולכות להעלות הצגה בכיכובינו, שמספרת את סיפור ההיכרות שלנו. היא נומרולוגית, וכך בעצם התאהבתי בה - היא הייתה המטפלת שלי. להצגה יקראו 'מספרים ושערים', ובאמצעותה אנחנו רוצות להעביר לקהל הגאה שלא יפחדו משינויים ומתגובות של אחרים, שיחיו את החיים שלהם, שלא יתחבאו ושלא יפחדו לצאת לעולם. אנחנו גם הולכות לכתוב יחד ספר ביוגרפיה בשם 'לראות את הכאב', כשם ההרצאה שלי."

"אם אני מצילה נפש אחת דרך ההרצאות שלי, שעוברת את סיפור החיים שאני עברתי – בשבילי זה הניצחון הכי גדול"

לאחר עליית הסדרה, המון בני נוער פונים אלייך ואף מזמינים אותך לדבר בבתי ספר. על מה את מדברת במפגשים האלה? אילו תגובות את מקבלת מהקהל? 

"אני מדברת על סיפור החיים שלי, ועל איך בכלל הגעתי להיות שחקנית כדורגל. אני מספרת שהאמנתי בעצמי, ושכך הגעתי להיות אחת השחקניות הטובות ביותר בעולם בתקופה בה רק התחלתי לשחק. אני מספרת גם על איך הגעתי לנורווגיה והצלחתי שם, על המשברים שהיו בדרך ואיך הרמתי את עצמי מהם לבד בשתי ידיים, ולא ויתרתי. אני אומרת גם שהכי קל ליפול לרחמנות עצמית, אבל אני מעולם לא ריחמתי על עצמי. תמיד חייכתי לעולם, ואת אותו החיוך קיבלתי מהיקום בחזרה. ברגע שהבאתי חיובי – החזירו לי חיובי. העולם הוא סוג של מראה: כפי שאת משתקפת אליה, ככה היא משתקפת אלייך בחזרה. זה מה שאני מעבירה דרך הסיפור שלי, והקהל מתמוגג."

"אומרים לי: 'את מרצה כמו שאת משחקת כדורגל', ובשבילי זה כאילו הגעתי לפסגה. זה מאוד מאתגר אותי להיות טובה יותר ויותר גם בהרצאות שלי. אני תמיד אומרת לעצמי שאם אני מצילה נפש אחת דרך ההרצאות שלי, שעוברת את סיפור החיים שאני עברתי, ומצליחה לעורר אצלה השראה ונותנת לה חיים חדשים ומחשבות חיוביות – בשבילי זה הניצחון הכי גדול."

"בעקבות גולסטאר, יש לי הרבה יותר מגע עם ילדים ובני נוער, ואני רואה איך הם אוהבים אותי ומחבקים אותי. הדבר יצר אצלי תחושת אהבה מאוד חזקה כלפיי ילדים. הדבר מאוד מעצים אותי, ואני אוהבת את האהבה של הקהל. האהבה שהם נותנים לי זו האהבה שלא קיבלתי כילדה בבית, כי הרי גדלתי עם אמא חולה ואבא מכה. האהבה והאהדה הזו היא זו שהביאה אותי להצלחה, ואני אף פעם לא שוכחת את זה. אהבת הקהל היא זו שמרימה אותי, ובגלל זה אני מחזירה להם באותו המטבע. זה מה שנותן לי כח להמשיך ולעשות עוד דברים."

וזה לא נגמר כאן: ז'אן אף מספרת לנו על המחוות המרגשות (והגדולות!) שמעריציה עשו למענה. "יש אפילו כיתה על השם שלי בבית ספר 'ברנקו וייס' בבת ים. יש גם להקה על השם שלי, ואפילו כתבו עליי שיר. כל הדברים האלה גורמים לי להרגיש שעשיתי פה משהו, ששיניתי משהו. לא כולם זוכים להגיע לרמה כזו, והעובדה שאני כן – זה מאוד מעצים."

מה חשוב לך להעביר לנוער בישראל?

"קודם כל, שידעו לכבד את ההורים שלהם, ואת אמא במיוחד - כי אני הייתי מאוד קשורה לאמא. שיפרצו לא רק כספורטאים, אלא גם כאנשים טובים. אם אתה ספורטאי מצליח ומוכר, אבל בתוך תוכך אינך אדם טוב – זה לא שווה כלום, כי עלייך להיות מודל לחיקוי."

"יש ללכת עם החלומות ולא לוותר עליהם, אפשר להגשים חלומות בכל גיל. גם כשיש משברים בדרך – זה יכול רק להעצים. לא ליפול לרחמים עצמיים. התעלו על עצמכם תמיד, ושאפו למקומות הכי גבוהים שיש. בסופו של דבר, אתם הם אלה שמייצרים את החיים, ולא החיים מייצרים אתכם."

איזה שינוי היית רוצה שיקרה בעקבות החשיפה שלך?

"הייתי רוצה שאנשים לא יפחדו לצאת מהארון ושלא יתכנסו בתוך עצמם. חיים רק פעם אחת, ואם לא מנצלים את זה עכשיו – לא מנצלים את זה אף פעם. הייתי רוצה גם שאנשים ילכו עם האמת שלהם. בנוסף, הייתי רוצה להגשים את החלום שלי ולהיות יותר בטלוויזיה בערוצי ילדים ונוער. הייתי רוצה להמשיך ולהעביר מסרים חיוביים ומעצימים לילדים ולנוער, להמשיך להיות טובה, והשמיים הם הגבול."

האם יש משהו שהיית רוצה להגיד לסילבי בתור ילדה?

"שתשחרר יותר מהכעס כלפי אבא שלה. זה היה משהו שעצר אותי הרבה ונתן לי המון צער, ואני מרגישה שהדברים עדיין לא פתורים במאה אחוז. יש בי כעס על הצורה בה הוא התנהג כלפיי, ולמרות שסלחתי לו על מה שהיה לפני הרבה שנים, הייתי רוצה להיות יותר רגועה ולדעת לשחרר."

פרק הסיום של גולסטאריות, יום שני, 20:15 ב HOT3