לא תמיד בחיים הכל הולך בדיוק כפי שאתה מצפה. לא חיפשתי להיות שונה, מיוחד, מופלה, שנוי במחלוקת, מותקף או אקטיביסט - אבל איכשהו, כל הדברים האלה פגשו אותי מהרגע שהבנתי שאני הומו. אמנם אני "רק" בן 20, אבל אני מרגיש שעברתי כבר דרך ארוכה והגיע הזמן לספר עליה גם לאחרים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "מדוע בנים חושקים בקיום יחסים יותר מבנות?"
• לייק צבעוני: סלבס תומכים בקהילה הגאה ברשת
• להט"בופוביה במשפחה: מה אפשר לעשות ואיך מתמודדים?

מגיל 14 אני יודע שאני אוהב בנים. בגיל 15 סיפרתי לחברה הכי טובה שלי. בגיל 16 הבנתי שאני גם לא אוהב בנות, בגיל 17 סיפרתי לאמא שלי. בגיל 18, מישהי אמרה לי שזה לא בסדר שאני כותב, מדבר, אקטיבי, משתף ונלחם על כל כך הרבה דברים - ורק על הקהילה הגאה לא. בגיל 19 הפכתי למספיק שלם עם עצמי כדי שאהייה מסוגל להתחיל לדבר ולספר על הכל; והיום, כשאני בן 20, יש לי ערוץ יוטיוב שעוסק בקהילה הגאה.

מהרגע בו "גיליתי" שאני אוהב בנים, התחיל איזשהו מאבק פנימי ביני לבין עצמי. פחדתי מעצמי, כעסתי על עצמי ובעיקר לא ידעתי. לא ידעתי מה זה לצאת מהארון, לא ידעתי איך לעשות את זה, לא ידעתי מה זה מצעד הגאווה, לא ידעתי איך יגיבו, אם עדיין יאהבו אותי, אם אוהב את עצמי, ובעיקר - פחדתי לשאול. האינטרנט לא סיפק לי את מה שרציתי לדעת ולא הרגשתי מספיק בטוח לשיח פנים מול פנים.

החלטתי לצאת לתהליך עם עצמי, לאט לאט. קודם כל לנסות ולהבין אם זה באמת נכון מה שאני מרגיש, אם אני לא סתם "מבולבל" כמו שלפעמים אומרים. יצאתי עם בנות וניסיתי להדחיק, להוכיח לעצמי שאני יכול, שזו סתם תקופה שתעבור. עד אמצע כיתה י"א, הדהדה שאלה בתוך הראש שלי: "למה דווקא אני?". הבלאגן הזה והרגשות האלה משפיעים על המצב הנפשי, על עצבים, ציונים, חברים - כמעט בכל דבר. לאט לאט הבנתי שזו לא בעיה ושאף אחד לא אשם, להיות מיוחד זאת מתנה ואיך לי בכלל במה להתבייש!

"לאט לאט הבנתי שזו לא בעיה ושאף אחד לא אשם". איתמר © צילום פרטי

בשנתיים האחרונות העברתי שיעורים על הקהילה הלהט"בית, כתבתי פוסטים שהפכו לויראליים בפייסבוק, התנדבתי במסגרת הקהילה, ובעיקר יצרתי סרטוני יוטיוב שעוסקים בקהילה.. אני מאמין שההומופוביה נובעת מבורות ומפחד וכשיודעים יותר אז מבינים יותר. הגיע הזמן שתרבות להט"בית תהפוך למיינסטרים, שאנשים ידעו מה זה אומר, להיות חלק מהקהילה הזאת; שידעו מה הפירוש של מילות הגנאי שהם מוציאים מהפה, שידעו מה ההגבלות, הפחדים והחששות. בדיוק בשביל זה אני מצלם סרטונים, נוגע בנושאים שלצערי לא מדוברים ביום יום ובטח שלא בבתי הספר.

מה שאני עושה הוא מיוחד אך ורק כי הקהילה נחשבת למיעוט. החלום שלי הוא שלא יהיה צורך בכלל בהסברה כזאת. כל כך הרבה שנים פחדתי להיות אקטיבי בנושא שכל כך חשוב לי והתעסקתי בדברים שליד, אך לא בדיוק. עשיתי תהליך עצום עם עצמי בשביל שאוכל לחשוף את זה בציבור, הקפתי את עצמי באנשים שעושים לי טוב, התמודדתי עם השפלות, התחשלתי והתחזקתי והיום - אני שם בשביל אחרים.

חשוב לי שתדעו שה"ארון" בנוי מדיקטים חלשים ודקים והוא זמני. הוא מחכה לרגע בוא תאזרו קצת אומץ וכוח ותישברו אותו. אתם לא מבינים איזו הקלה זו. גם אם אתם מרגישים לבד תמיד יש עם מי לדבר, תמיד מישהו יאהב אתכם אי שם בעולם. כשתצאו מהארון ותהיו שלמים עם עצמכם תגלו שאתם לא לבד אלא חלק מקהילה ענקית שמרגישה פחות או יותר כמוכם. אתם מסוגלים להכל! הנטייה המינית שלכם לא מגבילה אתכם, אלא מייחדת אתכם. גם אני הייתי שם, גם אני פחדתי וחששתי אבל גם את זה תצליחו לעשות בסוף, בשלב בחיים שתרגישו מספיק בטוחים בעצמכם. תאהבו את עצמכם, זה הכי חשוב.

מוזמנים להיכנס לערוץ של איתמר ביוטיוב. חג גאווה שמח!