ג'וי ריגר וטום באום מגלמים דמויות בולטות בסדרה "אובוי". ג'וי מתמודדת על המסך עם נושא הזהות המגדרית, כשהיא עוברת בין הדמות של עלמה לדמות של בן-בן, ואילו בחיים האמיתיים שני השחקנים האהובים נאלצים להתמודד יום יום עם נושא הזהות המגדרית, משיכה מינית וסטריאוטיפים בשל נטיותיהם המיניות. לכבוד השתלטות הסדרה על פרוגי, כתבו ריגר ובאום טורים אישיים ומיוחדים בנושא.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• "זה לא שאני לא מוכנה לצאת מהארון, אני פשוט לא רוצה"
• מקבלים ומכילים: כך תגיבו נכון כשיצאו בפניכם מהארון
• בגרות באהבה: כך תשמרו על הזוגיות גם בזמן הלימודים

טום באום

אסי צור הוא חלק מלהקת Oboy כמובן, זה שמחבר בין כולם וגורם לכולם לצחוק ולקחת הכל בפרופורציות. הוא מאוד אוהב את הלהקה והיא כל חייו. הדמות היא מאוד מצחיקה, קופצנית וצבעונית ואני שמח שהיוצרים, אורי גרוס ויואב צפיר, החליטו לא לתייג את הדמות כסטרייטית או גאה, גברית או נשית ולהדביק עליה סטיגמות. פשוט נותנים לה להיות היא, כשווה בין כולם.

לדעתי הפליה בין המינים היא משהו באמת מאוד מאוד עתיק ומאוד לא רלוונטי ל-2018. אבל אני חושב שכיום זה קורה הרבה הרבה פחות מבעבר. לשמחתי יש הרבה יותר נשים חזקות בעמדות מפתח שזה מבורך והסוגייה הזו קצת משתנה אבל אין ספק שעדיין יש עוד הרבה עבודה לפנינו. אני חושב שיש משמעות לאופי של הבן ואדם ולא למין שלו. לא אמורים לשפוט מישהו או מישהי מראש בגלל שהם גבר או אישה. זה תלוי בבן אדם ובמי שהוא ואין שום קשר למין שלו. אני אתן דוגמא מעולמות התוכן שלי: יש הרבה מפיקות בעולם הטלוויזיה ואני למשל לא יכול להיות מפיק אבל לא כי אני גבר, כי זה פשוט לא באופי שלי אבל יש אלפי גברים ונשים שיכולים לעשות את זה מצויין כי הם חיים ונושמים את זה.

אבל, כן הייתי מאוד שמח לראות יותר מגוון של תפקידים בטלוויזיה לכולם - גם לנשים וגם לגברים ושאנשים ישענו פחות על סטיגמות של לפני המון שנים, בלי לייחס תכונות אופי או מאפיינים נשיים או גבריים. אני לדוגמא הייתי שמח לגלם שחקן כדורגל סטרייט, אבל במציאות של היום זה דבר שלא יקרה לעולם לצערי בגלל שאני יודע שלא ייקחו אותי לתפקיד כזה.

ילדים ובני נוער מאוד מושפעים מהסביבה שלהם ובגלל שהם מושפעים מהסביבה הם לא עושים דברים שהם אוהבים (גם אם זה לא תואם את הסטריאוטיפ המגדרי שלהם) ואז הם משתנים למען הסביבה. כמובן שלא כולם כאלה ויש את האנשים הספציפיים שהם בעלי חוסן נפשי גבוה מאוד ולא אכפת להם מה אנשים חושבים והם עושים ומתלבשים איך שבא להם. אני חושב שלמבוגרים יש גם תפקיד מאוד גדול פה שהם מחדירים סטיגמות מסויימות לילדים מגיל צעיר. רוב ההורים ישלחו את הבן שלהם לחוגים ספורטיביים ואת הבת לחוגי ריקוד באופן אוטומטי. צריך לדעתי להיות יותר קשובים לילדים ולתת להם חופש בחירה, שלפחות יתנסו ואז יחליטו, כי אולי אותו בן רוצה ללכת ללמוד בכלל ריקוד. אם לא היו הסטיגמות שגדלנו עליהם הדברים היו נראים אחרים אבל אולי דברים ישתנו בעוד 100 שנה - העולם משתנה כל הזמן.

אני אומר את זה תמיד ומאמין בזה בכל ליבי - פשוט תהיו עצמכם ותעשו מה שאתם אוהבים לעשות כי חיים רק פעם אחת. אל תפחדו ממה שהסביבה חושבת או תפחדו להיות שונים ותנסו להיות כמו כולם כי זה הכי מגניב להיות שונה - Be and let be.

ג'וי ריגר

הדמות שלי ב"או בוי" היא מאתגרת ומרגשת כאחד.  תמיד היה לי חלום לגלם דמות של בן, ובן-בן הוא דמות מדהימה ומיוחדת, שנבראה מתוך עצמה ברגע ששמתי את הזקן, הפאה והבגדים.

אני חושבת שלא חסר אנשים אטומים ועתיקים במחשבתם שמפלים בין המינים. להפלות מישהו בגלל מינו זו טעות טיפשית וחסרת רלוונטיות. אבל כן ישנה, לשמחתנו, התפתחות במקום הזה ובאמת אנשים יותר מודעים לנושא ופועלים כדי למגר אותו. יש הרבה נשים חשובות ומשמעותיות שנשכבו על הגדר כדי לקבל את השוויון הנחוץ בין המינים ואני מרגישה שבאיזשהו מקום אני קוצרת את הפירות של העבודה הקשה.

סממנים נשיים וגבריים תמיד היו ותמיד יהיו. אין לי התנגדות לזה אבל אם אדם מרגיש שהוא לא רוצה להסתמן כך או כך זו בחירה שלו והחופש שלו לסמן את עצמו או את אג׳נדה שלו  - זו זכותו, כל עוד הוא מרגיש בנוח עם זה. אני מניחה שהרבה שבני נוער מושפעים רבות מהטלוויזיה. אני זוכרת את עצמי בתור נערה שהרבה דמויות נשיות שראיתי נתנו לי כוח והשראה ועזרו לי למצוא ולפתח את האני האמיתי שלי. אני מקווה מאוד שזה מה שקורה גם היום עם נוער.

אבל, הכי חשוב לי להבהיר, לכם הקוראים, שתמשיכו להיות אתם ולהתפתח ולאהוב את עצמכם ואת הלב שלכם ולפזר כמה שיותר אהבה ביקום. אהבה מנצחת.

 

או בוי משודרת בימים א-ד, שעה 15:00 בערוץ הילדים (לצופיי פרטנר TV וסלקום tv), בערוץ ספיד (לצופיי HOT) וב-yes 5