בזמן שכולם מדברים על כמה שזה טוב ומשחרר לצאת מהארון ועל כמה שמדובר בצעד חשוב, אני דווקא נשארת בפנים ושומרת את הנטייה המינית שלי לעצמי ולא מתוך חשש, פחד או בלבול – אלא מתוך בחירה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מקבלים ומכילים: כך תגיבו נכון כשיצאו בפניכם מהארון
• בגרות באהבה: כך תשמרו על הזוגיות גם בזמן הלימודים
• יום היציאה מהארון: סיפורי היציאה מהארון המרגשים ביותר

בגיל 14 התנשקתי לראשונה, אבל זה לא היה כמו אצל כולם. אני והחברה הכי טובה שלי החלטנו לנסות ופשוט עשינו את זה. יחד חלקנו שתינו את הנשיקה הראשונה. מאז, המחשבות שלי עליה לא פסקו. הייתי מדמיינת אותה בכל מצב, מדמיינת אותנו יחד, מתנהגות כמו זוג אוהבות וכל כך נהניתי מזה.

היא לא הייתה האחרונה. אחריה, הרגשתי משיכה מינית לעוד ועוד חברות ולאחר מכן גם לבנות מחוץ למעגל החברי שלי, מפורסמות וכדומה. רציתי את הקרבה הפיזית שלהן. לאט לאט הבנתי שהרצון שלי להתנסות איתן לא נבע רק מהבלבול המיני שמאפיין את גיל ההתבגרות או מהעובדה שאני מרגישה קרובה אליהן, אלא מהעובדה שאני נמשכת מינית גם לבנים וגם לבנות.

בחרתי לשמור את פיסת המידע הזו לעצמי. אני לא חוששת ממה שיאמרו עליי ואני לא מתביישת בנטייה שלי. ההפך, אני תומכת בגאווה וביציאה מהארון אם אתם מוכנים ורוצים בכך. באופן אישי, אני לא מעוניינת ומרגישה לא בנוח שאנשים ידעו דבר כה אינטימי ואישי עליי.

אני נמצאת בסביבה פחות מכילה ומבינה וגדלה עם אנשים בעלי דעות סטיגמטיות ומקובעות; ה"סוד" הקטן שלי גורם לי להרגיש משוחררת, כאילו אני יכולה להיות מה שאני רוצה ואף אחד לא יאמר לי דבר על כך. זה לא שאני חוששת ממה יגידו אחרים או מניתוק קשרים, אני פשוט יודעת שאין לי את הכח ואת הסבלנות להתמודד עם התגובות הבורות של אלה שלא יודעים לקבל ואפילו עם התגובות של אלה שכן – ושוב, זה בסדר. הכל מתוך בחירה ומתוך הבנה וקבלה של הכוחות הנפשיים שלי.

בתור בחורה שהקשרים עם החברות בונות אותה ומחזיקות אותה – אני פשוט יודעת שאם הן ידעו הן אולי יקבלו ויתמכו, אבל הקשר בינינו לעולם לא ישאר אותו דבר. אני יודעת שהן יתחילו להסתכל עליי בצורה שונה והקשר עלול להפוך מרוחק. יחד עם זאת, עם כל הקרבה שלי אליהן – נכון לכרגע אני לא מרגישה אליהן קרובה מספיק בשביל לגלות להן. האדם היחיד שאליו אני מרגישה קרובה מספיק כדי שידע הוא אך ורק אני.

יש משהו מיוחד ומהנה בעובדה שרק אני מודעת לפרט הקטן הזה עליי, אותו אני לא מוכרחה לחלוק עם העולם. כולם יודעים עליי הכל: איך קוראים לי, איפה אני גרה, איפה אני לומדת, מה אני אוהבת וכולי; אבל את זה אני בוחרת לשמור אך ורק לעצמי, לפנטז לי לבד בחדר על מה ומי שאני רוצה ולסמוך על אשת הסוד היחידה שלי, שהיא אני. לא כולם חייבים לדעת עליי הכל. אם ידעו אנשים נוספים, אני פשוט ארגיש שהם חודרים לי לפרטיות, לראש ולנפש ואני לא רוצה בכך.

לא, זה לא אומר שאני מתביישת במי ומה שאני. אני דווקא מאוד אוהבת את עצמי ומאוד שלמה עם העובדה שאני לא נמשכת רק לבנים; ודווקא העובדה שאף אחד לא יודע גורם לי להרגיש יותר בטוחה בעצמי, יותר גאה במי שאני ופחות מעורערת. אל תדאגו לי - אהבה עצמית וביטחון עצמי הם לא מה שחסר לי בחיים.

זה לא שאני לא מוכנה לצאת מהארון, אני פשוט לא רוצה. זה לא שאני צריכה עוד זמן כדי להבין מה אני בדיוק או כדי למצוא את ההגדרה שמתאימה לי בול, יכול להיות שלעולם לא אמצא – וזה יותר מבסדר מבחינתי. אני שואפת לעולם ללא הגדרות, בו כל אחד וכל אחת יכולים להיות מה שהם רוצים מבלי להודיע הודעות מיוחדות לאף אחד.

אני חושבת שלעולם לא אחשוף את העובדה שחוץ מבנים, אני נמשכת מינית גם לבנות. בכל מקרה המשיכה שלי לבנות היא לא בהכרח רומנטית (וכן, יש הבדל) ואני רואה את עצמי נמצאת בזוגיות דווקא עם בן – עם זאת אני ממש לא פוסלת להיות בזוגיות גם עם בת. בינתיים עוד לא היה לי את הרצון, אבל אני יודעת שכשזה יגיע אני אתן לעצמי. אם וכאשר אכנס לזוגיות עם בת ידעו על הנטייה המינית שלי, מבלי שאצטרך להגיד שום דבר לאף אחד. הם פשוט יראו ויבינו.

תשאלו אותי אם אני בי סקסואלית? קווירית? פאן-סקסואלית? לא, לא ולא. אני לא מרגישה שאף אחת מההגדרות האלו מתאימה לי. מבחינתי, אין לי הגדרה. אני פשוט נמשכת מינית גם לבנים וגם לבנות וזה בסדר לחלוטין.