אספר לכם על חוויה אשר נצרבה בזכרוני ושככל הנראה תשאר שם לעד: במסגרת פעילות כיתתית, ישבנו במעגל ושוחחנו על זוגיות, מגדר, גיל ההתבגרות ועוד. כעבור זמן מה, מדריכת הפעילות שאלה אותנו את שאלת השאלות – "מי לדעתכן צריך להציע חברות למי, בנות לבנים או בנים לבנות?"

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שימו לב: סימנים לכך שהוא או היא ממש מחבבים אתכם
• בלי סודות: "מפחד שיגיעו לאיגי אנשים שאני מכיר"
• אופסי: הדברים שכדאי להימנע מהם ליד האקס

אחת מהתשובות שהתקבלו מאחת הבנות הייתה שבנים הם אלה שצריכים להתחיל עם הבנות, כי כשבת מתחילה עם בן זה מוריד מהכבוד שלה. היו לחשושים ופרצופים שמביעים אי-הסכמה, אך אף אחת לא העזה להתנגד לאמירה זו באופן פומבי. אני מניחה שכעת אתם חושבים שזו איננה דעה נפוצה ואין ממה לחשוש, אך מספיקה הצצה אחת בסטורי של Q&A באינסטגרם או הקלדה מהירה בגוגל כדי להבין שמה שאתם חושבים הוא שגוי לחלוטין והדעה הזו נפוצה הרבה יותר משחשבתם.

אני לא מבינה מדוע בעידן הנאור והמפותח שלנו, אנו עדיין מחפשים תשובות חד משמעיות לשאלות כמו מי צריך לשלם בדייט, מי צריך להתחיל עם מי, מי צריך ליזום את הנשיקה הראשונה וכו'; ומדוע, כאשר אנו מנסים לענות על השאלות הללו, אנו נוטים לדבוק בדעות קדומות חסרות כל בסיס והיגיון?

הרי כולנו שונים ומגוונים: ישנן בנות עם ביטחון עצמי גבוה, ישנם בנים ביישנים, ישנם זוגות שבהם הבת מגיעה ממשפחה עמידה יותר ועוד ועוד. אז למה שהבת עם הביטחון העצמי לא תתחיל עם הבן הביישן?; ולמה שהבת שמצבה הכלכלי טוב יותר לא תשלם על הבן בדייט הראשון? כמובן שהדברים תלויים בעוד מיליון ואחד גורמים וכל מקרה לגופו, אך זוהי בדיוק הסיבה לכך שאנו צריכים להפסיק לחפש תשובות מוחלטות לשאלות כל כך אינדיבידואליות.

הרי בסופו של דבר, אנחנו, בני הנוער המתוסבכים וההורמונליים, במילא נדרשים להתמודד עם סוגיות לא פשוטות כלל וכלל לגבי הזהות שלנו, העתיד שלנו, טיב מערכות היחסים שלנו - ומה לא, בעצם? אז מדוע אנו כה מתעקשים להכביד על עצמנו עוד יותר עם שאלות שאין להן תשובות חד משמעיות? הרי הן רק מוסיפות למאגר העצום והשופע של ההתלבטויות והבלבולים העצמיים שלנו. לכן, אני מציעה שבמקום שנוסיף למאגר הגדוש שלנו, נתנער מכל הסטיגמות לגבי מקומם של הגברים והנשים בזוגיות.

 הדבר ייקל על כל אחד ואחת מאיתנו: בנים שמעדיפים שבנות יתחילו איתם ולא להיפך, לא "יזכו" ללעג וצחוק מצד חבריהם לכיתה; בנות שרוצות לשלם "חצי חצי" בדייט לא יצטרכו להסביר את עצמן ובמקרים מסויימים אף להצטער, בנות לא יחששו ליזום את הנשיקה הראשונה. כמו כן, ידוע שהסטיגמות הללו קיימות עוד מהתקופה שבה אנשים רכבו על סוסים כדי להגיע למקום עבודתם, אז איזו סיבה יש לנו להמשיך לדגול בהן ולגרום להן להיות חלק מאורח החיים שלנו? למה שלא נתייחס לשאלות הללו באופן אינדיבידואלי ולא על-פי מוסכמות חברתיות?

אך יחד עם זאת, אל תבינו אותי לא נכון, אני נערה בדיוק כמוכם. אני מודעת לכך שפעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו תקועים בין הפטיש לסדן – מצד אחד, יש את מה שאנו שומעים בבית או מה שמקובל בחברה ומצד שני, יש את ה"אני מאמין" שלנו, שפעמים רבות שונה ממה שמקובל בקרב הסובבים אותנו. גיל ההתבגרות הוא התקופה שבה אנו צריכים לבחור בין שני הצדדים, בעודנו מודעים לכך שישנן השלכות אישיות וחברתיות כבדות משקל לכל צד, לאו דווקא רק בהקשר הספציפי הזה.

אם נתמקד רגע בנושא שלשמו אנחנו כאן, גם בנוגע לחלוקת התפקידים בחיי האהבה שלנו מתפתחות דילמות מהסוג שציינתי קודם – האם לדבוק בערכים שעל פיהם מבוססת הזוגיות של ההורים שלנו ועל פי מה שמקובל בחברה או למצוא את הדרך שהכי טובה עבורנו ותואמת את התכונות, הערכים והמאפיינים שלנו?

על מנת להתמודד עם הדילמה הזו, עלינו לחשוב עם עצמנו מה הכי טוב בשבילנו, תואם את התכונות ואורח החיים שלנו, מה יקל עלינו במערכות יחסים, מה יגרום לנו להרגיש אושר וטוב עם עצמנו - לבד ובתוך מערכת זוגית. עם זאת, עלינו לזכור שבדומה לשאלות רבות אחרות בנושא זה, הדילמה הזו היא מסוג הדילמות שכל אחד באשר הוא צריך לקבל החלטה לגביה בעצמו ולגבי עצמו בלבד.

אסור לשכוח שלכל אחד ואחת מאיתנו קיימת הזכות לבחור כיצד יראו חיי האהבה ומערכות היחסים שלנו ללא קשר לסטיגמות או מוסכמות חברתיות. לכל בני הנוער שבוחרים בדרכים קצת שונות שלא תמיד "באות טוב" לאנשים אחרים, קיימת הזכות לחיות על פי הדרכים הללו בלי שילעגו להם. אני לא חושבת שלי, לכם או לכל בן אדם אחר בעולם, קיימת הזכות להחליט בשביל אנשים אחרים מה טוב בשבילם, במיוחד בנושא הרגיש הזה.

כולי תקווה שיום יבוא וכל הגישה שלנו לגבי הנושא הזה תשתנה – במקום שניצור ויכוחים ודיונים סקסיסטיים להפליא לגבי נושאים כמו אם זה בסדר שבת תתחיל עם בן ובמקום שנגרום לבנות שרוצות לשלם בדייט הראשון להסביר את עצמן, פשוט נניח לזה. פשוט ניתן לכל אחד ואחת לבחור מה שטוב בשבילו בלי שום קשר לפמניזם, סטיגמו ומוסכמות חברתיות.