אחת המלחמות הקשות והכואבות (אך היעילות) ביותר שידעה האנושות בעשורים האחרונים היא, איך לא – המלחמה בתופעת הסקסיזם. לפני בסך הכל כמה עשורים, היו תפקידי מגדר מאוד ברורים ובלתי ניתנים לערעור: נשים למטבח וגברים לעבודה.

עם זאת, כידוע, בשלב מסויים המוסכמות החברתיות הללו בכל זאת התערערו ולבסוף אף נשברו; דבר שהביא לכך שכעת כל אחת ואחד חופשי לעשות כרצונו ללא תלות במוסכמות חברתיות סקסיסטיות להפליא. האומנם? האם המאפיינים של תופעת הסקסיזם, הלא הם יחס מפלה כלפי מין מסוים וקביעת תפקידים ומאפיינים מגדריים קבועים וחד משמעיים, אכן נעלמו מן העולם?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בעד או נגד: לקחת "פסק זמן" מהזוגיות
• הקראש שולח רמזים? כך תפרשו אותם
• ענו וגלו: האם התאהבתם באחד החברים הכי טובים שלכם?

מצד אחד, אין עוררין לגבי התועלת הרבה שמלחמה זו העניקה לצד הנשי (למרות שבהחלט נותר מקום רב לשיפור) אך מצד שני, ניתן בקלות להתווכח על התועלת שמלחמה זו הביאה לצד הגברי - כן כן, הכוונה היא בדיוק לילד שרוצה לרקוד בלט, אבל לא עושה זאת כי חושש שילעגו לו; או הנער בעל החיבה לבישול שמסתיר זאת כי הרי שהוא לא "מספיק גבר"; ושלא נדבר על הילד שלא סובל כדורגל כי זה בכלל ביזיון. כל אלה ואף יותר, מהווים הוכחה לכך שתופעת הסקסיזם אינה נעלמה מן העולם ואינה נוגעת אך ורק בצד הנשי.

כיצד ומדוע נושא האפלייה נגד בנים והשפעתה השלילית נהפך ל"טאבו" שאף אחד לא מעז לדבר עליו? מדוע רובנו מתעלמים מההשפעה וההשלכות הקשות של תופעה זו על הנערים, הגברים ואף הילדים בישראל ובעולם בכלל? הרי שתופעה זו אינה מסתכמת רק ב"פרטים הקטנים" שנאמרו לעיל, אלא שהיא רחבה הרבה יותר ומשפיעה באופן מוחצן ואקטיבי על חייהם של הבנים ואף עלולה להרוס אותם.

כמה פעמים שמעתם את האמירה שנער שלא רוצה להתגייס ליחידה קרבית הוא לא "מספיק גבר", או שנער שעדיין לא נישק את החברה שלו הוא "חנון" ו"פרייאר" (במקרה הטוב)? מאין לכם שלאחר אותן אמירות הנער הזה לא ינסה לנשק את בת זוגתו בכפייה? ושלא נדבר על התחושות הקשות שעוברות בנערים שמרגישים שהם "לא מספיק גבריים" כי הם לא רוצים להתגייס ליחידה קרבית, אוהבים לבשל, לובשים בגדים ורודים וכדומה.

מדוע נערים צריכים להרגיש שמשהו "לא בסדר" אצלם רק בגלל עמדות וערכים סקסיסטיים שהחברה שלנו כופה עליהם? הרי שבדיוק כמו לנערות ולנשים, גם לגברים ונערים ישנה זכות להיות שונים ומיוחדים, לעשות, להיות מה שהם רוצים ולהגדיר לעצמם מה הם מוכנים לעשות ומה לא ללא תלות במוסכמות חברתיות סקסיסטיות. 

בנוסף לכך ובדומה לנשים, הסקסיזם עלול להשפיע על מצבם הנפשי של נערים וגברים רבים ובמובן מסוים אף להרוס את חייהם. לעיתים יותר קרובות מידי, אנו שומעים את האמירות: "לגברים אסור לבכות", "גברים חייבים להיות שריריים, גבוהים וחזקים", "לא ייתכן שגבר יוטרד מינית" ועוד. אנשים רבים אינם מבינים את ההשפעה השלילית החזקה של אמירה אחת כזו לנער בן 16, אשר במילא מבולבל לגבי הזהות שלו ועדיין לא מצא את עצמו.

הרי, למה שנער יתלונן על הטרדה מינית אם הוא יודע שלאחר מכן ילעגו לו בבית הספר? ולמה שנער שסובל מדיכאון או הפרעות אכילה ישתף זאת עם מישהו אם הוא חושש שהוא לא "יצא מספיק גבר"? אמנם לחלקכם אולי זה נשמע כעת מגוחך, אך תהיו בטוחים שמחשבות ותחושות כאלו עוברות אצל נערים רבים באופן יומיומי. במילים אחרות, הגענו למצב שבו נשים "צריכות" להיות רגישות ו"יש להן זכות" להביע את רגשותיהן - ולגברים לא.

יחד עם כל זאת, אל תבינו לא נכון: אין כאן כל כוונה לפגוע במישהו או לצאת נגדכם באופן אישי, המטרה היחידה והחשובה ביותר היא לגרום לכם להבין שמחובתינו לחולל שינוי בנושא זה בהקדם האפשרי. נכון שלעיתים תופעה זו מתבטאת בצד הנשי בצורה רחבה ובולטת יותר, אך זה לא אומר שצריך להזניח ולקפח את הצד הגברי, שגם כן סובל מאותה תופעה!

כמובן שבלתי ניתן ביום אחד לשנות דבר שקיים כבר כל כך הרבה זמן, אך אם כל אחד ואחת מאיתנו יאזור את כוחותיו ולא יעיר יותר לילד שלא אוהב לשחק כדורגל, לא יצחק על הנער שעדיין שלא נישק את בן/בת זוגתו וממש לא ילעג לנערים שמתלוננים על הטרדות מיניות, רק אז נוכל באמת לשנות משהו ולנצח במלחמה נגד הסקסיזם.