יום הנראות הטרנסג'נדרית שחל היום (א'), מוקדש להעלאת המודעות לקהילה הטרנסית ולאפליה והאלימות כלפיה. הטרנסג'נדרים הינם הקבוצה הגאה הפגיעה ביותר, לכן חשיבות יום זה מובנת מאליה. לכבוד המאורע, תאיר ברלין, נער/ה ביג'נדר/ית בן-בת 17 מאיזור השפלה, משתף אותנו בסיפור הגילוי העצמי מעורר ההשראה שלה, על קבלתו, תגובות הסביבה וההשלמה העצמית שלקחה זמן לא קצר, בטור מיוחד ומרגש.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "מה הסיבה לכאבים בזמן קיום יחסים?"
• תחושת בטן: טיפול מתאים בהפרעות אכילה
• בשביל הרומנטיקנים: עד כמה רחוק תלכו למען האהבה?

בעוד כמה ימים אכנס לבית החולים לניתוח להסרת החזה הנשי שלי והפיכתו גברי. אני מנסה להיראות קול ולא להתרגש יותר מדי; אבל זו חתיכת אבן דרך בשלוש השנים האחרונות בהן חייתי עם זהות מגדרית כפולה. בעודי כותבת שורות אלו, נמרח לי חיוך מטופש על הפנים. אפשר לומר שהכל בזכות הויקיפדיה ושהיא זו ששינתה את חיי. 

באמצע כיתה ח', גיליתי שאני נמשכת גם לבנות וגם לבנים ובעצם, לא כל כך אכפת לי מהו המין של בן או בת הזוג שלי. התחלתי לגלוש באינטרנט, לחפש מידע על זהויות מיניות ולהבין מה קורה לי - כשפתאום נתקלתי בהגדרה "ג'נדרקוויר". לא הכרתי אותה ולא שמעתי עליה מעולם. מתוך סקרנות פתחתי ויקיפדיה ושם היה כתוב שאנשים לא חייבים להיות או נשים או גברים, שיש רצף של זהויות מגדריות: אנשים שהם גם בנים וגם בנות באותו הזמן, אנשים שהם לפעמים בנים ולפעמים בנות ואנשים שלא מרגישים לא בנים ולא בנות. את ההגדרה "טרנסג'נדר" שמעתי - אישה שנולדה בגוף של גבר, או להיפך - אבל כששמעתי את המושג ג'נדרקוויר, פשוט לא הצלחתי להבין. הם נולדים עם איברים זכריים ונשיים? זו עמדה פוליטית כלשהי? תיאורית קונספירציה?

למדתי דרך האינטרנט כלמה שהצלחתי לספוג על המושג החדש וההתעניינות שלי גברה ככל שהמשכתי לקרוא. דף הויקיפדיה ההוא הדליק אצלי משהו - בעיקר כשקראתי את ההגדרה של "ביג'נדר", שהוא סוג של ג'נדרקוויר: אדם שמרגיש שהוא גם גבר וגם אישה באותו הגוף. ידעתי שזה מה שאני הרגשתי כל השנים; וגם שאין שום סיכוי שאני אספר על התגלית החדשה שלי למישהו.

הייתי די הרוס/ה מההבנה שלי לגבי עצמי. זו הייתה גזרת גורל מבחינתי, הילה של חריגות וחיים של סבל. קראתי על טרנסג'נדרים ועל אנשים עם מגדר כמו שלי ותמיד חזר אותו סיפור: כמה הכל קשה, כמה החברה לא מקבלת, סיפורי זוועה על התעללויות... פחדתי, מה החיים מתכננים עבורי? בחיים לא אוכל להיות מי שאני רוצה, כי תמיד אהיה "המוזרה עם המגדר".

חצי שנה חלפה, הייתי מסוגר ועצוב. תהיתי: האם לספר למישהו, או לא? האם זה באמת מה שאני בכלל? יכול להיות שאני סתם ממציאה שטויות או מנסה להיות מיוחדת? אחרי כל החודשים האלה, התחלתי לספר. בהתחלה לאימא, לאבא, למורים שלי ובסוף גם לכל הכיתה. כולם שאלו שאלות, התעניינו, הנהנו, ועברו לנושאים חשובים יותר, כמו: "מה בא לך לארוחת ערב?", "ראית את הפרק החדש של דוקטור הו?", "רוצה לשמוע חלום שחלמתי?" - הכל היה די נורמלי, אפילו קצת יותר מדי.

היו ועדיין ישנם דברים שמקוממים אותי בכל המצב - לא כולם מוכנים לדבר אליי בלשון הפנייה המעורבת שלי ושירותים ציבוריים הם מפחדיי העמוקים ביותר: ללכת לגברים או לנשים? הרבה פעמים אני מוצא את עצמי פשוט בנכים, כי שם אף אחד לא מסתכל עליי מוזר או כועס שאני שם. שיעורי ספורט, עם מי להיות? עם הבנים או עם הבנות? היו וישנן כל הזמן גם התמודדויות קשות יותר כמו מבטים והערות שנזרקים ברחוב מצד אנשים פחות סובלניים, הקושי במציאת עבודה; ולך תסביר כל פעם את הסיפור שלך. מה שמעניין בני נוער, למשל, הוא יחסי בנים בנות; ולפעמים אני פשוט לא יודע איך להתנהג בין שני המגדרים האלה. לפלרטט בתור בן או בתור בת, להיות אגרסיבי או עדין יותר - ומה בכלל ללבוש?

פעם, כל הדברים הללו היו בלתי נסבלים,  ראיתי את עצמי קורבן לגורל שאין לי שליטה עליו, רציתי כל כך להיות נורמלי. עם זאת ובעיקר בשנה האחרונה, דברים מתחילים להשתחרר: אני עומד עכשיו לפני הניתוח שחלמתי עליו. הוא לא יהפוך אותי לבן, אני לא רוצה להפוך לבן. יש לי פנים חלקות של בת וקול של בת; אבל אותו ניתוח יצמצם את הפער בין איך שאני נראה לבין איך שאני רואה את עצמי.

כשישבתי עם חברה שלי בבית קפה והעברתי למלצר שלא יודע איך לפנות אליי את "הרצאת המגדר" האוטומטית שלי, חברתי הריצה שני מלצרים הלוך ושוב למטבח ואלינו חזרה כי היא צליאקית והם לא יודעים אם אבקת הסחלב נטולת גלוטן או לא. זה היה אחד הרגעים בהם הבנתי שלכל אחד מאיתנו יש פגם כלשהו, לכל אחד יש את השיעורים שלו ללמוד בחיים. נכון שלפעמים להיות בן-בת זה מייאש, אבל זה גם קצת להיות כמו אווטאר או האנה מונטנה – נהנית משני העולמות.

בורכתי במשפחה שתומכת בי ובחברים נאמנים, זכיתי לעבור ניתוח הרבה יותר מוקדם מהרגיל. הלוואי שכל מי שמגלה וגילה את עצמו כמוני היה זוכה לכמות האהבה שאני קיבלתי. ביום שזה יקרה, אף אחד לא יצטרך את יום הניראות הטרנסג'נדרית - כולנו פשוט נהיה עצמינו.

באדיבות מוקד מעברים - מוקד המסייע לקהילה הטרנסית ופועל למען שינוי חברתי בנושא. המוקד זמין לשירותכם בטלפון 052-4776707 (אפשר SMS או וואטסאפ) או במייל info@maavarim.org.