להילחם ולא לברוח: "יחד, אולי נוכל למגר את האפליות"
"כל הקמפיינים והארגונים שמטרתם להילחם בהומופוביה ואפליה מגדרית, אינם מצפים שנשב ונתגאה בהם ונחשוב על כמה שתופעת האפליה מרגיזה; הם מקווים שבעזרת העלאת המודעות, ניקח יוזמה ונפעל למען היכחדות התופעה" • ניקול פטלך בטור דעה על כל שבאפשרותינו לעשות כדי להילחם באפליה נגד הנשים והקהילה הגאה
אומרים שכשאדם נדרש להתמודד עם סכנה או סטיאוציה מפחידה או מלחיצה, ישנן שלוש תגובות אפשריות מצדו: לקפוא, לברוח או להילחם. רבים סבורים כי תגובות אלו מיוחסות אך ורק לסיטואציות פיזיות (כמו התמודדות עם אדם שמנסה לפגוע בנו), אבל כמה שהם טועים.
עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
- בעד או נגד: להיות בקשר רומנטי שהחברים לא מקבלים
- עשור לרצח: "הלוואי שלא יהיו קורבנות של שנאת חינם"
- בואו לבדוק: היכן אתם ממוקמים על סולם קינסי?
כמה פעמים יצא לכם "להרצות" לחבריכם על כמה שזה לא הוגן שמפלים לרעה להטבא"קים, אפילו מבחינה חוקית (כמו איסור הפונדקאות בישראל) ומיד אחרי זה, לשמוע נער מהשכבה צועק על חברו שהוא "הומו" ופשוט לשתוק ולא להגיב? האם אף פעם לא התרגזתם על אנשים בעלי סמכות שמחפיצים נשים (מישהו אמר דונלד טראמפ?) ולאחר מכן, גיחכתם ואף התעלמתם מפוסט באינסטגרם שמציג שלט שבו פני הנשים נצבעו ונשחטו? בכל המקרים הללו ואף יותר, אני ואתם בוחרים לקפוא או לברוח, אך בהחלט לא להילחם.
כיצד זה ייתכן? מדוע אנו יודעים טוב מאוד כיצד להתלונן ולהתעצבן, אך כאשר אנו נדרשים לעשות משהו - אנחנו פשוט בורחים ומתעלמים? לדעתי, הסיבה המרכזית לכך היא שלעיתים קרובות, אנו פשוט שוכחים את המטרה של העלאת המודעות לגבי נושאים רגישים ותופעות שליליות, הלא היא לגרום לנו לפעול: כל הקמפיינים, הארגונים והמוסדות שמטרתם להילחם בהומופוביה ואפליה מגדרית, אינם מצפים שנשב בבית "רגל על רגל", נתגאה ונתמוך במה שהם עושים ונחשוב על כמה שזה מרגיז שתופעת האפלייה עדיין קיימת. נהפוך הוא: הם מקווים, שבעזרת העלאת המודעות, ניקח יוזמה ונפעל למען היכחדות התופעה.
אותם ארגונים מקווים שאם נבין עד כמה קטלנית האפלייה נגד נשים ולהטבא"קים, נתייחס אליה ברצינות יתרה ולא נפסיק לחשוב כיצד לעצור אותה. הם מקווים שבעוד כמה שנים, המודעות לתופעה הזו תחלחל כל כך עמוק, שאותה תופעה פשוט לא תהיה קיימת יותר. במילים אחרות, עלינו לזכור שהמאבק באפלייה נגד נשים וקהילת הלהטבא"ק יצליח אך ורק במידה וכל אחד ואחת מאיתנו יקח בו חלק, כפי יכולותו כמובן.
יחד עם זאת, אל תבינו אותי לא נכון – אני נערה בדיוק כמוכם. אני מבינה את הלחץ, החשש ואף הבושה שאתם חשים בזמן שאתם מעירים לנער או נערה על אמירה שובניסטית או הומופובית, או אפילו בזמן שאתם מתלבטים אם לשתף או לא לשתף פוסט שתומך בשיוויון מוחלט שנגע לכם ללב. זו אינה אשמתכם וזה טבעי לגמרי, אך יש לזכור דבר אחד: במידה ואפילו רק פעם אחת בכל חייכם, תתגברו על הלחץ החברתי והחשש שאופף אתכם ותעזו להעיר לנער/ה שצחק/ה על הילד שיצא מהארון, או לנער שלא מבין למה כל כך הרבה נשים מתלוננות על הטרדות מיניות - יש סיכוי לא נמוך בכלל שאכן תצליחו לחולל שינוי כלשהו.
אמנם ייתכן והנער/ה לא יקחו את הערתכם ברצינות, אך בהחלט אפשרי שהסובבים אתכם באותה סיטואציה ישאבו מכם השראה ובפעם הבאה שיתחרש מאורע דומה, גם הם ילחמו ולא יקפאו או יברחו וכך, מאדם אחד "מציק" או "לוקח דברים קשה", תהפכו לקבוצה בעלת השפעה חזקה ויכולת לחולל שינוי.
כמו כן, כמובן שבנוסף לאפשרות להעיר לנער/ה שאמר/ה משהו "לא במקום", ישנם עוד שלל דברים שבאפשרותינו לבצע בקלות בכדי לעצור את האפלייה, למשל: במידה ונער/ה יוצא/ת בפניכם מהארון – תמכו בו או בה באופן גלוי ואל תתנו יד להקנטות והערות פוגעניות - אפילו אם מופעל עליכם לחץ חברתי. אם אתם עדים לשיימינג על אדם שמשתייך לקהילת הלהטבא"ק, דווחו על כך באופן מיידי לגורמים המתאימים (מורים, הורים או כל בעל סמכות אחר), גם אם זה מישהו שאתם לא מכירים. במידה ונפגעי או נפגעות תקיפה או הטרדה מינית משתפים זאת בפומבי – הביעו הבנה, סובלנות ותמיכה ואף פעם אל תשפטו אותם לרעה. הכי חשוב - שמשו דוגמה טובה לדור הבא: אל תשתפו פוסטים הומופוביים או שוביניסטיים, אל תעודדו אפלייה ברשת ועוד.
רק אם כל אחד ואחת מאיתנו יעשה מאמץ מינימלי – נוכל להעלים את האפלייה נגד נשים ולהטבא"קים כלא הייתה. בכל פעם שאתם מתלבטים אם להלחם או לקפוא ולברוח, זכרו שאם לא אתם, אז מי? ואם לא עכשיו, אז מתי? הרי שאם כל אחד ואחת מאיתנו יגיב ויפעל בכל פעם שהוא עד לאפלייה ולא יצפה ממישהו אחר להגיב, אז אולי, לא נצטרך יותר להילחם באפליה, כי היא פשוט לא תהיה קיימת יותר.
|
|