איגי, ארגון הנוער הגאה, ציין אתמול (ג') את יום ההבנ"ה הבינלאומי שחל החודש במגוון פעילויות שיח והסברה בכל רחבי הארץ. המפגשים דונו במאבק בלהט"בפוביה ויהיו בהשתתפות מאות בני ובנות נוער מתנועות וארגוני הנוער השונים

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בחור לכל החיים: שירלי לוי מחפשת אהבה וחושפת סודות
• עולים שלב: כך תעברו מחברים טובים לזוג אוהבים
• יש הבדל? מבהירים הבדלים סטיגמטיים בין נשים לגברים
  

שוחחנו עם אור שושני, מדריך באיגי ועופר נוימן מנכ"ל הארגון, כדי לשמוע על המאבק ועל מצבה של הקהילה הגאה כיום.

מנכ"ל איגי: "הקהילה הגאה במדינת ישראל אכן עשתה התקדמויות עצומות לאורך השנים האחרונות, ובכל זאת, אנחנו שומעים ושומעות על מאות מקרי אלימות, אפלייה ופשעי שנאה נגד להט"בים כל שנה. המציאות ב-2019 רחוקה מהמציאות שאנחנו רוצים לגדל בה ילדים, לבנות בה עתיד ולחיות בה. עדיין להט"בים לא שווים בפני החוק, עדיין האלימות כלפי הקהילה הגאה מתרחשת באכזריות ויש לנו עוד המון המון צעדים בדרך לעבר שיוויון אמיתי".

אור שושני: "בואו לא ניתן לדגלים הצבעוניים שעיריית תל אביב תולה ביוני להטעות אותנו: הלהט"בופוביה עדיין מאוד קיימת ונוכחת בכל המרחבים. אני גרה בצפון העיר ועדיין לא מרגישה בטוחה כשאני יוצאת מהבית בנראות קווירית, ובצדק. מקרים של אלימות ישירה נגד חברות וחברי הקהילה הגאה עולים לכותרות כל הזמן, ואת האלימות העקיפה - המבטים העקומים, גזל התקציבים וההדרה המכוונת של דמויות להט"ביות מהתרבות, מהפוליטיקה ומהמרחבים האזרחיים - אנחנו מרגישים על בשרנו כל יום. עדיין יש צורך אמתי מאוד ביצירת מאבק משותף של להט"בים וסטרייטים שילחמו בלהט"בופוביה בכל מקום שבו היא מרימה את ראשה".

80% מבני הנוער דיווחו שקראו להם "הומו" כקללה. למרות הכל, חושבים שיש איזה שינוי בגזרת הנוער לגבי קבלת השונה והכלה של הקהילה הגאה?

עופר: "אין ספק שנוער להט"בי היום הוא נוער חזק, בטוח בעצמו ואמיץ פי אלף מהנוער שאנחנו, בנות ובני הגיל שלי - היינו, וכמובן גם לפנינו. נוער להט"בי היום עושה מהפיכות בבתי הספר, בתנועות ובארגוני הנוער. אז כן, יש עוד דרך לעשות אבל הנוער שלנו מנהיג אותה באופן מדהים וזו התקווה הכי גדולה לתיקון ושינוי".

אור: "הנתון הזה נכון, והוא משקף תפיסת עולם שלצערי עדיין נטועה בתודעת הנוער והציבור בכלל - תפיסה שלפיה להיות להט"ב זה פחות טוב מלהיות סטרייט. זה נחות. זו קללה. התפיסה הזו מתבטאת בנתונים נוספים, חריפים יותר - תלמידים שמשתייכים לקהילה ההומו-לסבית מוטרדים מינית פי 3.6 מתלמידים הטרוסקסואלים (הנתונים עבור תלמידים טרנסים גבוהים אף יותר) ובני נוער להט"ביים מתאבדים פי 8 יותר מחבריהם הסטרייטים.
הנתונים האלה הם מזעזעים, ולמרות זאת אני מאמין שיש שיפור. המספרים האלה טובים יותר מאלו שנמצאו במחקרים שנעשו בשנים שעברו, ואפשר להרגיש שהנוער יותר חשוף לקהילה ובכלל לרעיונות ואג'נדות קוויריות ופמיניסטיות שנותנות לו את החופש להיות עצמו ולהיות פחות אלים כלפי חבריו כשהם עושים את אותו הדבר. אנחנו רואות תלמידות שלא משלימות עם חוקים סקסיסטיים על תלבושת אחידה שדוחפים אותן לתוך דימוי צר של נשיות צנועה ומרוסנת ותלמידים שמוותרים על ביסוס הגבריות שלהם באמצעים רעילים כמו אלימות והחפצה ומאפשרים לעצמם להתחבר לצדדים רגשיים ויצירתיים יותר באישיות שלהם. אלה דברים שבאופן טבעי עושים מקום גם לבני נוער להט"בים".

מה אתם הייתם משנים ביחס לקהילה הגאה בעולם בכלל ובישראל בפרט?

עופר: "אנחנו נלחמים על שיוויון, ביטחון ויכולת לאהוב ולחיות ללא אפלייה. אלו דברים בסיסיים. אנחנו צריכים לחתור לעבר מציאות בה להט"ב, ויחד איתנו - כל בנות ובני האדם, חיים בשיוויון אמיתי. חיים בתחושת ביטחון, בתחושת קבלה ושייכות. אנחנו צריכים לדאוג שכל החוקים ישתנו ויהפכו אותנו לאנשים שווים שחיים במדינה הזו, אנחנו צריכים להגדיל את ההסברה והחינוך לתכנים של מגדר, להט"ב, מיניות ושיוויון בבתי הספר ובתנועות והארגונים ואנחנו עושות ועושים הכל יום יום כדי שאיגי, ארגון שעובד קשה מאד בשביל המטרות האלה, ימשיך לצמוח".

אור: "אני רוצה לראות אותנו מתקדמים מעבר ל'קבלה' ול'סובלנות'. יש הבדל גדול בין מרחב שמסוגל להכיל אותך לבין מרחב שמלכתחילה עוצב במחשבה עליך. אני רוצה שנפסיק לעשות שינויים מינוריים במרחבים סטרייטים כדי שיוכלו להתאים גם ללהט"ביים ונתחיל לחשוב איך בונים אותם מחדש בלי הדרישה התמידית לבחור באחד משני המגדרים הבינאריים (בהליכה לשירותים, בתחרויות ספורט, בחנויות בגדים ובאינספור מקומות נוספים) ובלי הפמפום התמידי של המיניות ההטרוסקסואלית (בפרסומות, בקולנוע, בשיעורי חינוך מיני או תרבות ישראל ובתעשיית החתונות וברבנות שמסלילות את כולנו לחופה באגרסיביות)".

איך אתם רואים את הקהילה הגאה בישראל בעוד 10 שנים מהיום?

עופר: "כולי תקווה שעשר שנים מהיום אנחנו נהיה במקום טוב בהרבה, נמשיך לצבוע בצבעים עזים ושמחים את הרחובות, נוכל לחיות את האהבה, הזוגיות, המשפחה, המיניות והמגדר שלנו בלי אפלייה ונוכל להרגיש אזרחיות ואזרחים שווים באמת במדינה שהיא הבית שלנו".

אור: "אני מאמינה שרב הסטרייטים שבויים עדיין בתוך כלובים מגדריים מגבילים מאוד. גברים עדיין לא מרגישים בנוח להרגיש ולהביע רגשות, ליצור אמנות ולטעות, ונשים עדיין מתביישות להיות דומיננטיות או אסרטיביות, מודרות ממקצועות ריאליסטיים וחוות אלימות מינית ופיזית. אני מאמינה שלהט"בים כקבוצה של אנשים שמצליחים, יחסית, לפרוץ את גבולות הכלובים המגדריים של עצמם, יכולים לעזור לסטרייטים לעשות את אותו הדבר. להיות המפתח של החברה הרחבה לשחרור. אני מקווה שבעוד 10 שנים הקהילה תצליח לתפוס את עצמה באופן הזה ולהתפס כך גם על ידי מי שלא משתייך אליה. בחזון שלי, בעוד 10 שנים מהיום אנחנו כבר לא נלחמות על החיים שלנו ומתחננות שיראו כמה אנחנו דומות לסטרייטים, אלא חוגגות את השוני והקוויריות שלנו ומעצבות את החברה בדמותנו".

איך הייתם מציעים לבני נוער, בין אם בארון או לא, להתמודד עם כל זה? 

"בואו לאיגי. הכוח של נוער להט"בי שמתאגד בתוך תנועה אחת, עם אג'נדה והשפעה, הוא עצום. בשבילנו כחניכות איגי הוא מרחב שבו אנחנו יכולות לשתף את החוויות שלנו (הטובות והרעות) עם אנשים שבאמת מסוגלים להבין אותן, להביע את עצמנו בצורה אותנטית וחופשית מבלי להשפט, ללמוד על הזהות וההיסטוריה הייחודיות שלנו כלהט"ביות ולחקור אותן ביחד ולפגוש עוד בני נוער כמותנו מאזור המגורים שלנו. כלפי חוץ, ההתאגדות הזאת מייצרת לנו כוח פוליטי ויכולת לשנות ולעצב את המציאות, להגן אחת על השנייה ולהפוך את העולם למקום טוב יותר בשביל כולם".