אירועי חודש הגאווה נפתחים; ובמסגרתם יחל השבוע (ד') הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. במסגרת הפסטיבל תתקיים גם תחרות סרטים גאים שיצרו, צילמו וביימו בני נוער. שוחחנו עם שלושה יוצרים צעירים על הסרטים שהכינו, על חשיבותם, על התגובות שקיבלו ועל הקשיים שאפפו יצירת סרטים שכאלו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• זה או זה: מה אתם מעדיפים כשזה מגיע לאהבה?
• תחילתו של רומן? סימנים לכך שאתם מתאהבים
• בעד או נגד: לעודד חבר/ה לצאת מהארון

"יש ספר שאני ממש אוהבת, שקוראים לו 'ארי ודנטה מגלים את סודות היקום'," מספרת אוולין רוזנפלד, אשר ביימה את הסרט "סודות היקום" שמשתתף בתחרות. "הספר מדבר על שני חברים מאוד שונים אחד מהשני, אשר עוזרים זה לזה להבין מה היא אהבה. הספר הזה הוא הספר הראשון שהרגשתי שאני ממש יכולה להזדהות איתו - ואמרתי לעצמי שאני חייבת לשתף את הרעיונות שנמצאים בתוכו. מה שחשבתי לעשות, היה להפוך את הספר לגרסה שאני יכולה לעשות ממנה סרט קצר בבית הספר."

היוצר הצעיר, איתי וייס, מספר על סרטו "בערה": "הסרט עוקב אחרי נער גאה בשם יונתן. ככל שהסרט מתקדם, גם הוא וגם קהל הצופים מבינים שהוא בעצם מאוהב או אוהב מאוד את ידיד שלו, טום. הוא לא כל כך יודע איך להתמודד עם זה במהלך הסרט - עד שבסוף הסרט, טום בעצם נפתח בפניו ומספר לו בצורה די עדינה על מה היא אהבה בשבילו ורומז לו שהוא פחות או יותר בעניין שלו. הוא למעשה אומר לו בדיוק את מה שיונתן מרגיש כלפיו, שהוא אוהב אותו."

גם יאיר אלקון מציג סרט בפסטיבל, בשם "אדם": "סרט עלילתי קצר על נער בתיכון, שאחרי שעובר משבר שקשור למיניות שלו וליציאה מהארון, בוחר לקום ולעזוב הכל ולצאת למסע של תגלית עצמית לבדו במדבר."

"הסרט מבוסס על סיפור אמיתי מחיי, אך לא בדיוק כפי שמצפים ממנו להיות," ממשיך אלקון. "בסוף כיתה י'א, עברתי פרידה קשה מחברה שהייתה לי. הדבר הסעיר וטילטל אותי מאוד; ואני זוכר שמיד אחר כך יצאתי לטייל בכרמל, בהר שוקף - וזו הייתה חוויה מאוד משמעותית עבורי להצליח להגיע לאיזשהי שלמות פנימית, להפסיק לחשוב על דברים ולקחת רגע לעצמי. בנוסף, אני אדם שמאוד אוהב ומחובר לטבע. אני אוהב לטייל ורואה את הטבע כמשהו יפה, שמקשר בין אנשים וללא ספק יש לו חלק רגשי ומשמעותי בחיי. היה קשה לי לדמיין את עצמי מספר סיפור בלי טבע, לכן היה לי ברור שצריך לכלול אותו."

וייס משתף: "נושא הגאווה והמגדר הינו נושא אישי מאוד עבורי. למעשה, אני לומד קולנוע מכיתה ט' ומאז ומתמיד רציתי לעשות סרט שקשור בסיפור אהבה גאה. זה פשוט העולם שאני חי אותו. אני גם חושב שזה נורא חשוב שיהיו עוד סיפורים כאלה על המסך, לתת איזה שהוא ייצוג לתחושות הללו. יש בסרט דיבור על איזושהי תחושה של משהו ש'אסור' לעשות אותו, 'אאוטסיידריות' אפילו. אפשר לראות זאת כבר מהסצנה הראשונה."

אילו תגובות היו לסרט?

אוולין רוזנפלד: "אנשים אמרו שהסרט ריגש אותם, שהם יכלו להזדהות עם הסיפור. הייתי באיזושהי תחרות בתל אביב לתלמידי תיכון ומישהו (שלמד באוניברסיטה) אמר לי שהוא מחכה לראות את הסרט, כי הוא יכול מאוד להזדהות איתו. הוא גם אמר שהוא מרגיש שהנושא המדובר בסרט הוא נושא לא פשוט, שאנשים מתקשים לעכל. זה מאוד ריגש אותי, כי הוא אמר את זה מהלב ובאמת חשב שזה סרט שיכול לעזור ולהשפיע על הגישה של אנשים כלפי עצמם וכלפי הנושא."

איתי וייס: "הרבה אנשים שראו את הסרט התפעלו, גם כאלה שהם מהקהילה וגם אלו שלא. הם אמרו שהסרט מאוד נגע בהם ושהם ממש הצליחו להיכנס לעלילה ולהרגיש את אותם הדברים, זה היה מאוד מרגש לשמוע את זה. אלו תגובות שממש חיכיתי להן וציפיתי שאנשים יגידו אותם. גם המורה שלי לקולנוע אמר שהוא מאוד מעריך את הסרט; הוא גם נתן לי הערה שהסוף של הסרט היה ממש מדויק. שימח אותי לשמוע זאת כי מבחינתי, זה באמת היה החלק החשוב בסרט. אבא שלי ממש בכה כשקרא את התסריט בפעם הראשונה. זה היה מפתיע לראות את זה והוא מאוד תמך."

יאיר אלקון: "פחות נתקלתי בתגובות רעות, יותר בביקורות אבל עם רובן אני מסכים. זה ממש לא סרט מושלם וגם היום כשאני רואה אותו אני שם לב לדברים שהייתי משנה בכל מיני שלבים בסרט. אבל בסך הכל יש לי הרבה ביטחון סביב מה שיצרנו וזה לא ערער אותי. לקחתי חלק מהביקורות לתשומת ליבי אבל בסופו של דבר אני באמת גאה בסרט שלנו ואני עומד מאחוריו בלב שלם ואפילו מנסה להציג אותו למי שאני רק יכול."

אוולין, את חושבת שיש שוני בין תגובות של נוער גאה לבין תגובות של נוער שאינו גאה, לצפייה בסרט?

"אני חושבת שכן. יש לי חברה שהיא בסדר עם הקהילה הגאה, למרות שהיא בכל זאת מעט נרתעת; אבל כשהיא ראתה את הסרט, היא מאוד אהבה אותו והתרגשה ממנו. כשעשיתי את הסרט, ניסיתי לשים את הדגש על אהבה באופן כללי ולא על את מי את/ה אוהב/ת. ניסיתי להראות שזה לא משנה את מי אתם אוהבים, כל עוד אתם אוהבים. יש לי עוד חברה שהיא לא בדיוק מגדירה את עצמה כחלק מהקהילה הגאה אבל היא שמחה שיש מקום לנושא הזה, שנוער עושה סרטים על נוער גאה. בנוסף, לדעתי נוער גאה יכול לזהות את עצמו בתוך הסרט, מה שמוסיף לעוצמה שלו."

סרט על אהבה בין בני נוער גאים הוא לא תמיד קל לייצור, שמא עלולה להיווצר מבוכה קלה בקרב השחקנים שאינם תמיד משתייכים לקהילה הגאה בעצמם. שאלנו על כך את הבמאים.

"בהתחלה, כשעשינו אודישנים לתפקידים הראשיים, פנינו להמון בנות והיו בנות שלא ידעו שצריך להתנשק בתסריט," רוזנפלד משתפת. "אני בכלל לא חשבתי שזו עלולה להיות בעיה אז שכחתי לציין זאת בפניהן, אבל כשהן גילו זאת היו בנות שאמרו שזה לא מתאים להן. לבנות שנבחרו בסוף, בכלל לא היה אכפת."

"השחקנים בסרט לא באמת גאים ובמהלך הצילומים הייתה קצת מבוכה," מספר אלקון. "עם זאת, ידענו מהתחלה שאנחנו רוצים שהשחקנים שמשחקים דמויות גאות יהיו חברים טובים גם במציאות וירגישו הכי בנוח זה עם זה. זה היה קצת מביך, אבל הכל נעשה בטעם טוב ובכבוד ואפילו היו רגעים שממש התפוצצנו מצחוק על הסט."

"האמת שהיה מאוד מעניין לעבוד עם השחקנים, כי לא ידעתי מה תהיה הכימיה בניהם וזה היה החלק החשוב בסרט," וייס אומר. "באיזשהו שלב התחלנו לעשות חזרות ביחד ולא רק בנפרד. כמו כן, התחלנו גם תוך כדי החזרות, קצת לביים את הסיטואציה, איפה הם בדיוק יושבים ומה קורה מתי, לראות גם שזה לא מביך מדי וכדומה. השתדלתי שהדברים יראו אמינים ולא כאילו מישהו כותב תסריט ומישהו אחר קורא אותו."

באילו קשיים נתקלתם בזמן יצירת הסרט ומה הייתם עושים אחרת?

יאיר אלקון: "אני חושב שהייתי ניגש אחרת לאיך שצילמנו את הסרט. אני ונועם, הצלם, ישבנו בחדר וניסינו לתכנן איפה כל שוט יהיה ממוקם כשנצטרך לצלם. כשהגענו לסט בזמן הצילומים, מצאנו כי יש הרבה דברים ששונים מה שתכננו בחדר ולכן היינו צריכים לאלתר המון. לדעתי הייתי הולך קודם למקומות שצריך לצלם ומתכנן שם ממש את הכל ולא מתוך חדר לבן מול מחשב. זה קשה ומאתגר יותר, אבל אם יצא לי לעשות עוד סרט - אני לגמרי אעשה זאת."

אוולין רוזנפלד: "במהלך יצירת הסרט היו לנו המון מגבלות של הפקה וזמן. בגדול, אני מרגישה שדי כיסיתי את כל מה שרציתי. מה שכן חסר הוא הסיפור על האח הגדול של אלכס, הדמות הראשית. לא ממש מדברים עליו בסרט, לא אומרים מה קרה לו וממה הוא מת; אבל המטרה הייתה להראות שהוא היה האדם היחיד שאלכס באמת התחברה אליו. רציתי לפתח יותר את הסיפור הזה בשביל להדגיש את הבדידות של אלכס ולהסביר את הפגיעות שלה, אבל החלק הזה היה פחות קשור לנושא הכללי של הסרט ובגלל זה לא הכנסנו אותו במלואו."

איך זה מרגיש לקחת חלק בפסטיבל הסרטים הגאים?

יאיר אלקון: "מרגש מאוד, קשה להכיל את זה. כבר עבר זמן מה מאז שעשיתי את הסרט: כיום אני בשנת שירות, סדר היום שלי הוא עמוס מאוד ותמיד כיף לקחת רגע עצירה ולהתעסק שוב במה שיצרנו אז בכיתה י'ב."

איתי וייס: "הלכתי לראות בפסטיבל מעט סרטים בשנים קודמות. למעשה, המורה שלי היא זו שחנכה את הפרוייקט, ליוותה אותי והייתה ממש משמעותית בהצלחת הסרט. היא עודדה אותי ורשמה לי שלושה ימים לפני סיום ההגשות לפסטיבל שההגשה נגמרת עוד מעט ושאני צריך לשלוח את הסרט שלי. משמח אותי שהוא התקבל."

איתי, בסרט שלך "בערה", אפשר להבחין בשימוש רב של מוטיב האש. מה ניסית להעביר בעזרתו?

"האמת שככה הסרט נוצר. בעצם, הסצנה האחרונה של הסרט שהיא גם הכי ארוכה ומשמעותית, הייתה הסצנה הראשונה שחשבתי עלייה כשכתבתי את התסריט והכל סבב סביבה. אני אישית מאוד אוהב אש, היא דבר שיש בו משהו מאוד מסקרן בשבילי. יש בה הרבה אנרגיות וזה משהו שלא מתכלה. הרגשתי שיש לה חיבור מאוד גדול למה היא אהבה, תשוקה, אולי אפילו נעורים. גם הסיטואציה שהאש מביאה איתה, לשבת סביב מדורה, נורא מעניינת. אבל כן, גם האש עצמה כמוטיב, כמשהו שהוא בוער מתלקח, פנימי, שאי אפשר לעצור אותו, חזק וחם - זה רגש מבחינתי."

יאיר, מדוע בחרת לצלם במדבר יהודה? ואיך היה לצלם במדבר?

מבחינתי, טבע הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ומאיך שאני תופס את העולם. מדבר יהודה, לדעתי, הוא אחד האזורים הכי יפים בעולם ואני תמיד שמח לחזור לשם לטייל או במקרה שלי - לצלם. כל המצוקים שם נורא דרמטיים; וזה בא לידי ביטוי באחד מהתמונות הכי משמעותיות בסרט שלנו: כשאדם יושב על הצוק וחושב האם להישאר במדבר או לחזור הביתה לאבא שלו, או אולי אפילו לעמית. רצינו שהדמות של אדם תהיה לבד, במראה בודד, מוקפת בנוף אינסופי שיעניק לה שקט ומקום מבודד לחשוב - ומדבר יהודה לגמרי עונה על הרצון הזה."

מדוע בחרת דווקא בסוף זה לסרט?

"הסוף לא היה מתוכנן מראש, ניסינו לחשוב המון על הצורה הטובה ביותר שהסיפור הזה יכול להיגמר. חיפשנו פתרונות וככל שחשבנו על יותר אפשרויות, הבנו יותר ויותר שזה לא עובד ככה. העולם לא כל כך פשוט ותמים ואף אחת מהאפשרויות האלו לא באמת ריאלית. הגענו למסקנה שבסופו של דבר אדם יהיה חייב לחזור הביתה ואם כך, אין לו ברירה אלא להכתיב את עצמו לנורמות של הבית. זו לא הייתה תובנה קלה בשבילנו שלסיפור הזה לא יכול להיות סוף שמח; אך ככל שחשבנו על זה יותר הבנו שזה חייב להיות אחד מהמסרים המרכזיים בסרט, הביקורת החברתית הזאת על חוסר הברירה שיש לאדם השונה שעוד לא מגובש מספיק על זהותו."

אוולין, את לא חלק מהקהילה הגאה. מדוע בחרת להכין סרט על הנושא ומה הוא עורר אצלך לגביו?

"אני כן מרגישה שאני אלכס באיזשהו מקום, עם הפחד להתקרב לאנשים ולהימצא בסיטואציות של אהבה. אני חושבת שהסרט עזר לי להבין את הפחדים של הקהילה ואת הפחד לאהוב מישהו - בעיקר כשהמון אנשים חושבים שהאהבה הזו היא לא טבעית והיא לא בסדר. הנושא ממש מעניין אותי, כמעט כל הסרטים שאני אוהבת עוסקים בנושא הזה. אני חושבת שזה בעיקר בגלל שזה משהו שאני לא מכירה - אף פעם לא הרגשתי משיכה כלפי בחורה ומסקרן אותי איך זה מרגיש, אז אני חוקרת ומתעניינת."

"אני גם מרגישה שיכול להיות שיש משהו יותר טהור באהבה בזוגות חד מיניים: למרות שהעולם שלנו התקדם, זה עדיין משהו לא לגמרי מקובל; אז כשאתה עם מישהו למרות שזה פותח לאנשים את העיניים וגורם לדיבורים, זה מעשה ממש אמיץ ונורא יפה בעיניי ודורש תהליך."

מה היה לך חשוב להביע באמצעות הדמויות הראשיות בסרט, אלכס ועופר?

"אני חושבת שבכל אדם יש גם את אלכס וגם את עופר. לכל אחד מאיתנו יש תקופות שאנחנו נורא רוצים לגלות את הכל, להכיר אנשים ולחוות חוויות; ויש תקופות שאנחנו נורא סגורים בתוך עצמנו ולא רוצים לעשות שום דבר. אני חושבת שמה שהכי חשוב, הוא שכשהן ביחד הן משלימות אחת את השנייה. לדעתי זו גם סוג של מטאפורה שמראה שכשאנחנו שלמים עם עצמנו, יכולים להיווצר דברים נפלאים ויפים."

"אלכס פחדה להודות במי שהיא ושהיא מרגישה רגשות כלפי בת. אלכס מאוד ביקורתית כלפי עצמה ומבחינתה, הנשיקה הראשונה עם עופר הייתה לא נכונה. אולי כשהן התנשקו, אלכס הרגישה משהו חדש שהיא לא הרגישה קודם וזה הפחיד אותה, במיוחד שזה קרה עם בחורה - אז היא הרגישה צורך להסתיר את זה. עם כמה שזה נשמע קלישאתי, אני חושבת שהבנות גילו שאחד מהדברים החשובים ביותר בעולם שאנחנו לא מספיק מתעמקים בו או מתייחסים אליו כמו שצריך, הוא אהבה - אהבה עצמית או אהבה לאחר."

שאלנו גם את יאיר אלקון כיצד הסרט שביים מתקשר אליו: "החוויה של לצאת ולטייל בטבע אחרי משבר היא חוויה משמעותית שקרתה גם לי. אני מאוד אוהב את תחום הקולנוע ואת יצירת הסרט הזה, לא אשכח לעולם. התחום הזה מאוד מאתגר ולא פשוט, אז קשה לי לדעת אם אני אעסוק בו גם בעתיד. זה קצת מזכיר לי את הסרט שלנו, שאדם מבפנים רוצה להיות אדם אחד - והחברה אומרת לו להיות אדם אחר. מעניין מה אחליט בסוף."

מהם המסרים העיקריים שהסרטים שלכם מעבירים והאם יש מסר שתרצו להעביר בעצמכם?

אוולין רוזנפלד: "המסר העיקרי הוא אהבה עצמית וקבלה עצמית, כי זה דבר שבעיקר המון נשים מתקשות להפנים. לדעתי, המון פעמים נשים חושבות מחשבות כמו 'איך אני אמורה להיראות' או 'איך אני אמורה להתנהג' ובגלל זה, יש לנו קשיים להיות פשוט מרוצות מאיך שאנחנו ולהיות בסדר עם עצמנו. בסרט שלי, אלכס מאוד מתקשה בכל הנושא הזה של אהבה עצמית ועופר עוזרת לה להבין שאין סיבה שהיא לא תאהב את עצמה."

יאיר אלקון: "גם בעיניי וגם בעיניי נועם הצלם, הסרט הוא לאו דווקא על הומוסקסואליות - הנטייה המינית של אדם היא רק דוגמה. מאוד רצינו שדמותו של אדם תוכל לייצג כל אדם ובגלל זה גם בחרנו בזה לשם הסרט שלנו. בסופו של יום מדובר על סיפור של כל אדם, שהאמת שלו אומרת לו משהו אחד, בעוד שהחברה אומרת לו משהו אחר. אין אחד מאיתנו שנאלץ לשנות את מי שהוא או להסתיר חלקים מעצמו מחשש שהחברה לא תהיה מסוגלת להתמודד עם כך. המסע של אדם במדבר הוא מסע קשה, כי זה המסע בו הוא מאבד את התמימות שלו ומגיע לתובנה שכדי להיות חלק מהחברה - הוא יצטרך לעמוד בסטנדרטים שלה ולא ההפך. התקווה באמירה של הסרט היא להצליח להפוך את העולם שלנו למקום קצת יותר מכיל, מקום בו נער לא יצטרך לעבור תהליך כזה של השלמה עם איבוד השונות שבו."

"תמיד תיצרו, תשקיעו ותתמידו במה שמעניין אתכם וגורם לכם להתרגש. זהו ללא הספק הדבר הכי טוב שאפשר לעשות ויכול לבוא לידי ביטוי בכל תחום. עשו את מה שעושה לכם טוב, את מה שגורם לכם לאושר ולהנאה והוציאו מעצמכם את המיטב."

איתי וייס: "הייתי רוצה שיזכרו שכולנו בסוף בני אדם. זה המסר הכי חשוב, כי מזה אפשר באמת לאהוב ולמצוא חיבור אמיתי לאנשים, על מה שהם ולא להיכנס לדעות קדומות ולסטיגמות. אני מדריך בשנת שירות ואני רואה כמה אנשים יכולים להיות שונים אחד מהשני, אני רואה שכשמצליחים להסיר מחסומים אחד מהשני וכשנותנים לדברים גם לצוף וגם לשקוע - אפשר להגיע למקומות רחוקים. אני בטוח שזה יוביל לעתיד יותר טוב."

הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, ה-14 במספרו, יתקיים בתאריכים 5-15.6.19, בסינימטק בתל אביב.