אלחנן הינו בחור הומו בן 22 מירושלים, מגיע מבית חרדי ולשעבר בחור הישיבה הקטנה "אור התורה" והישיבות הגדולות "באר התורה" ו"דרך ה'". ביום כיפור האחרון, הוא יצא מהארון. יונית (לשעבר יונתן, בחור ישיבת "דרך חיים" בבני ברק) היא טרנסג'נדרית שגרה בילדותה בעיר החרדית ביתר עילית. כיום, גרה בירושלים כאישה טרנסית. יונית אף התמודדה לפני מספר שנים בתוכנית "הכוכב הבא" והצליחה לרגש את כל השופטים והצופים עם סיפורה המרגש. שוחחנו עם שני הצעירים על היציאה מהארון במגזר החרדי, הילדות וההתמודדות הקשה, הדרך שעברו, על הרגשות והקשיים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שבועות זה כאן? "לרות היה חופש בחירה רחב יותר מאשר לנשים כיום"
• כל צבעי הקשת: מושגים גאים שחשוב להכיר
• דראג בן 18: "זה הרבה יותר מגבר שמופיע כאישה יפה"

מתי הבנתם שאתם לא סטרייטים?

אלחנן: "כשהייתי בן 12 בערך, הבנתי שיש בי משהו שונה אבל לא ידעתי בדיוק להגדיר מהו. בדקתי עם עצמי - ולאט לאט התחלתי להבין. היה לי מאוד קשה לקבל את עצמי ועד שזה קרה, לקח לי כמה שנים."

יונית: "זה היה בגיל 11-12, כשעוד הייתי ילד. היה לי קראש על הרב שלי בכיתה ו' וכך הבנתי שאני נמשכת לגברים. בתור ילד, היו תקופות ש'הכרחתי את עצמי' כביבול להמשך לנשים בדרכים שונות ומגוונות. בישיבה בגיל 15 בערך, הבנתי שאי אפשר לשנות את זה - אבל תמיד היתה לי מחשבה של ילד שאולי, יום אחד, אהיה כביכול 'נורמלית'. באיזשהו שלב, השלמתי עם המשיכה אבל לא שיתפתי אף אחד במה שעובר עליי. גם בישיבה וגם כבחור חילוני, הייתי כביכול הומו בארון. היום, אני הכי שלמה עם מי שאני כי אני חושבת שלהיות אני זה הכי נורמלי."

איך מרגיש ילד מבית חרדי שנמצא בארון?

אלחנן: "במגזר החרדי, לא מדברים על הנושא הזה - לטוב או לרע. לכן, מעולם לא העליתי על דעתי שאני אדבר על הנטיה המינית שלי בכל עת שהיא. כל הטיפולים וכל מה שעשיתי במטרה לשנות את 'רוע הגזרה' עשיתי בעצמי, לבד; והיה אסור לי לגלות לאף אחד. אתה מרגיש בודד, שאין לך את מי לשתף ולדבר איתו. זה סוג של גיהנום."

יונית: "הרגשתי מוקצה, נבדלת מכולם ולא שייכת לאף אחד או למערכת. הרגשתי שאני משקרת לכל מי שקרוב אליי, אנשים דיברו נגד הנושא והייתי צריכה להתמודד עם הדעות ההומופוביות סביבי ולהתנהג כאילו הכל כרגיל".

איך סיפרתם למשפחה, לחברים ולסביבה ובאילו תגובות נתקלתם?

אלחנן: "חזרתי הביתה ממצעד הגאווה בירושלים עם דגל של גאווה שהביאו לי שם. אבא שלי, באותו זמן, לא היה בבית; ואמא שלי ראתה את הדגל וביקשה 'להוציא את זה מהבית'. אמרתי לה שאני לא מוכן - ועזבתי את הבית. הלכתי לאחת משתי האחיות הנשואות שלי וסיפרתי לה הכל. היא קראה לאחות השניה. הן קיבלו אותי ממש יפה וניסו להרגיע אותי; ואחר כך סיפרו לאבא שלי. בפני החברים בישיבה יצאתי מהארון חודש אחרי. ביום כיפור אחרי שיצאתי מהארון, שני חברים מהישיבה הלכו בעקבותיי ויצאו גם הם. הסיפור שלי התפרסם בקהילה; ומאז פונים אליי הרבה בחורי ישיבות שמתמודדים עם אותו קושי לבדם. היו גם כאלה שבזכות הסיפור שלי תפסו אומץ וגם יצאו מהארון."

"תחילה, אף אחד לא האמין לי. אמרו לי: 'אתה עובד עלינו'. כשהם הבינו שאני לא משקר להם, הם קיבלו אותי מאוד יפה. אבא שלי, מאידך, היה המום, אבל לא אמר דבר. היום המשפחה מקבלת אותי ואמא שלי ביקשה סליחה, אבל עדיין מאמינה שאפשר לשנות את הנטייה המינית שלי ומנסה לשכנע אותי ללכת לטיפולי המרה. אבא שלי רופא ומטפל ב'מקרים כאלה' - אז הוא יודע שזה לא ניתן לשינוי."

יונית: "בוקר אחד פשוט קמתי, הלכתי לחדר של אבא שלי ואמרתי לו. אמא שלי נפטרה עוד לפני שיצאתי מהארון, אבל אני חושבת שהיא תמיד חשדה. אני גם רוצה לחשוב שהיא ידעה. המחשבה על זה שהיא אולי ידעה, מנחמת אותי. אבא שלי הגיב בצורה הכי נפלאה שבעולם וגם מקבל אותי היום כאישה. המורכבות הגיעה יותר מצד מסוים שהיה כמו אבא בשבילי בילדות וכל המשפחה שלו, ניתקו איתי את הקשר. כך גם חברים מהעבר ואנשים שהכירו אותי."

האם אתם מקבלים השמצות או תגובות להטבא"קפוביות מצד חברים מהעבר?

אלחנן: "בשיחה עם ראש הישיבה, הוא אמר לי: 'תחזור לארון, תחזור לישיבה ותספר לכולם שעבדת עליהם ושזה היה סוג של מתיחה או ניסוי חברתי, לראות את התגובות שלהם.' בפעם אחרת, הוא אמר לי: 'למה אתה צריך לספר לכולם על הנטיה המינית שלך? זה כמו שאני אצא בהצהרה שאני נמשך רק לנשים אתיופיות!'"

יונית: "בעבר, יצא לי לקבל תגובות כאלה ואחרות ולא מזמן קיבלתי גם הודעה מטרידה ממישהו שלמד איתי בישיבה. הוא דיבר אלי בצורה מינית, בוטה ומשפילה. כששאלתי את הרב שניתק איתי קשר למה עשה זאת, הוא אמר שהוא מאוכזב ממני ושהוא לא רוצה שום קשר איתי, שלדעתו אני הולכת בדרך שגויה ושגם אם הבן שלו היה עושה דברים כאלה - הוא היה מנתק איתו את הקשר."

איך זה מרגיש לשמוע כינויי גנאי מהחברה, מהקהילה או מצד רבנים?

אלחנן: "בעיניי, זה רצח לכל דבר. מדובר בילדים מבולבלים ששונאים את עצמם גם ככה. לשמע התגובות הללו, נכנסתי לדיכאון ולא קמתי מהמיטה כמה חודשים. אני זוכר שהייתי אוסף קטעים מהעיתון וציטוטים של כל מיני רבנים שקוראים לנו 'סוטים' ו'תורידו את הכיפה'. מה הייתי אמור להרגיש? גם אם יגידו לי שהם התכוונו לחטא ולא לאדם עצמו, לך תסביר את זה לילד או ילדה בני 16."

יונית: "מאוד מצער אותי לראות ולשמוע רבנים שאמורים להיות מאחדים ומפזרי אהבה, מפיצים שנאה ופילוג במקום. אני חושבת שהמון קהילות ורבנים כיום משתמשים באלוהים כדי לתת ביטוי לדעות החשוכות שלהם וזה מדאיג אותי. הייתי מצפה מאנשי ציבור, שהם פה לשירות כל הציבור, להפיץ אהבת חינם - ממש כמו במצווה ׳ואהבת לרעך כמוך׳ ולא שנאה, כמו המצווה ׳לא תשנא את אחיך בלבבך׳."

שאלנו את השניים אם יציאתם הקשה מהארון גרמה להם להתרחקות מהדת או לכעס על אלוהים. יונית מספרת:
"אחרי שיצאתי מהארון, היה לי ממש 'אנטי' לדת ולאלוהים. עם זאת, בשנתיים האחרונות מצאתי את הדרך שלי לאלוהים בצורה שונה וטובה יותר. אני מאמינה באלוהים ולא מאמינה שאכפת לו מדברים שוליים כמו נטיה מינית. לדעתי, אלוהים במהותו הוא הרבה מעבר להתעסקות בדברים האלה. המהות שלו היא אחדות ואהבה." אלחנן מודה: "באיזשהו מקום, כן. שנאתי את אלוהים והייתי שואל אותו: 'למה עשית לי את זה?' אהבתי ללמוד והיה לי נורא קשה עם הסתירה הזו עם הדת."

כזכור, במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2015, נרצחה שירה בנקי על ידי חרדי. שאלנו את יונית ואלחנן על התחושות שלהם בעקבות המקרה, כחרדים לשעבר מחוץ לארון. יונית מספרת שהיא שהתה במקום בזמן שהתרחש הרצח: "זו היתה טראומה מאוד קשה, הייתי במצעד מצד ימין למה שקרה - וראיתי את ישי שליסל רץ עם הסכין. היו המון צרחות ואני נכנסתי לפאניקה. אני זוכרת שמישהי מבוגרת חיבקה אותי ולקחה אותי ביחד איתה לגן הפעמון. עד היום, מהטראומה, כשאני הולכת ברחוב, אני בהיכון שמא אולי מישהו יגיח מאחורה."

גם לאלחנן קיים קשר כמעט אישי לאותו מקרה: "הרצח של שירה בנקי היה מאוד משמעותי וכל הסביבה דיברה עליו - במיוחד שהרוצח היה חרדי. יותר מזה, אח של הרוצח היה חבר טוב שלי, למד איתי בישיבה והיה גם זה שעזר להכניס אותו לכלא. בכל פעם, הוא הרגיש לא בנוח כשהעלו את הנושא. גם בעיני זה היה נושא מאוד רגיש. הרגשתי איזשהו קשר למקרה."

איזה מסר תרצו להעביר לקוראים?

יונית: "אני ממש מקווה שאם ילד, ילדה, נער או נערה שמרגישים שונים וקוראים את הדברים האלה, אולי תפתח להם עוד אפשרות של ביטוי עצמי. הלוואי והקוראים ייפתחו או יחשבו אחרת על אנשים כמוני. לאותם אנשים שרושמים ברשתות החברתיות דברי שנאה, אני רוצה לומר שכשהם נתקלים באנשים כמונו, אנחנו משקפים להם דברים שקיימים בהם; והבהלה שלהם גורמת להם לדיבור מגעיל ומסית. כתוב שבצלם אלוהים ברא את האדם: כולנו, ללא יוצא מן הכלל, נבראנו בצלם אלוהים ולכן אין סיבה להסתה נגד קהילה, כי לנשמה אין מגדר."

אלחנן: "שיזהרו יותר בהתבטאויות שלהם ברשתות החברתיות ובכלל. אני זוכר את עצמי קורא תגובות בפייסבוק - אנשים לא מבינים שיש דרך לגיטימית שאפשר להביע דעה נגד; אבל לעולם לא להיכנס לפסים אישיים, כי אחר כך נורא קשה להסביר לילד או נער שמתמודדים עם הקושי הזה ולהרגיע אותו. למילים יש כוח ומילים קשות יכולות לרצוח לפעמים."