במאה ה-19, אדם נאור בשם שראל פורייה, טבע לראשונה את המונח "פמיניזם". אינני חושבת שהוא העלה בדעתו שיום אחד, המונח הזה יהפוך לתנועה עוצמתית, פופולארית ובעלת השפעה רבה על כל אנשי (ובעיקר נשות) העולם המודרני.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לא ככה: ההתנצלויות שהורסות לאט את הזוגיות שלכם
• בלי סודות: "מרגישה חוסר ביטחון כי החזה לא גדל"
• רומי אברג'יל על התבטאויות השר: "המילים שלו מביכות"

בהחלט ניתן להגיד שכיום, מרבית הנשים תומכות בפמיניזם בצורה כזו או אחרת ומאמינות שהן שוות לגברים. אך, המילה "מרבית" בהחלט חשובה פה: לפני ימים ספורים, נתקלתי ב"ציוץ" הבא בטוויטר.

בפוסט מופיעה אישה שמחזיקה בידיה קטע כתוב, שכולל את הסיבות לכך שהיא "לא צריכה פמיניזם". האינסטינקט הראשוני שלי היה לבדוק האם מדובר בדעה יוצאת דופן וחד פעמית, או שמא מדובר בתופעה של ממש.

לאחר שיטוט קצר ברחבי האינטרנט, הודהמתי לגלות שמדובר בתנועה שלמה המכונה "אנטי-פמיניזם" - שאפילו זכתה להאשטאג פופלארי משל עצמה: womenagainstfeminism# (נשים נגד פמיניזם). במידה ותחפשו את ההאשטאג הזה באינסטגרם, תקבלו לא פחות מאשר 17,800 תוצאות; ושלא נדבר על האשטאגים לדוגמת antifeminism#, אשר מככבים תחת 181 אלף תמונות. 

בתור פמיניסטית נלהבת, אני מודה שלא ממש התלהבתי מהתגלית הזאת; אך הסיבה לכך שונה מזו שאתם ודאי חושבים עליה כעת: מעולם לא הייתה לי וגם לעולם לא תהיה לי שום התנגדות לנשים ונערות שלא מאמינות בפמיניזם, נהפוך הוא – אני מאמינה שאחד העקרונות המשמעותיים ביותר של הפמיניזם הינו מתן חופש ביטוי לכל נשות העולם, ללא יוצאות מן הכלל. יחד עם זאת, אינני תומכת בשום צורה באנטי-פמיניסטיות שמבססות את עמדתן בעזרת נימוקים מכלילים ולעיתים אף לא הגיוניים, שלדעתי מעידים על חוסר התבוננות והתחשבות בסביבה. על מה אני מדברת, אתם שואלים? ובכן, התשובה נמצאת ב"ציוץ" שמופיע בפסקה הראשונה ובעוד פוסטים רבים אחרים. חדי העין שביניכם ודאי הצליחו להבחין במספר טיעונים שחוזרים על עצמם (ולא רק בפוסטים המצורפים), כאשר שניים מהם בהחלט הצליחו לקומם ולערער אותי.

הטיעון הראשון מתוך השניים הללו, הוא "פמיניזם פוגע בגברים". הטיעון הזה חוזר על עצמו בכמה וריאציות, למשל: "לא אעניש מגדר שלם, רק בגלל מעשיהם של חלק קטן מתוך המגדר הזה", "פמיניסטיות גורמות לכך שגברים לא יכולים לפלרטט עם נשים, מבלי להיתפס כמוזרים או 'קריפיים'", "לא ארמוס מגדר שלם רק כדי להרגיש טוב עם עצמי", "פמיניסטיות משוות סיטואציות לא נעימות שקורות להן עם גברים לתקיפה, הטרדה או אפילו אונס" ועוד (כל הציטוטים לקוחים מהפוסטים המצורפים).

קודם כל, המטרה של תנועת הפמיניזם היא ממש לא לרמוס, לפגוע או חלילה להעניש את המין הגברי במטרה להעצים את הנערות והנשים, נהפוך הוא: המטרה היא שלנשים יהיו את אותן הזכויות שיש לגברים וששני המינים יהיו במעמד זהה. יחד עם זאת, אני בהחלט מודעת לכך שאכן ישנן נשים שמשתמשות בפמיניזם כאמצעי פגיעה בגברים - אבל הן מעטות מאוד ולא מייצגות את כל הפמיניסטיות בשום צורה. מסיבה זו, אני רואה את הטענה "לא אעניש מגדר שלם, רק בגלל מעשים של חלק קטן מתוך המגדר הזה" כאירונית ביותר: הרי שפעמים רבות, האנטי-פמיניסטיות מבססות את עמדתן על ידי הצגת התנהגותן של חלק קטן וקיצוני מתוך המגדר הנשי; ותוך כדי מתנגדות לכך שפמיניסטיות יבססו את העמדה שלהן על סמך התנהגותם של חלק קטן מתוך המין הגברי. אירוני ביותר, הלא כן? 

בנוסף לכך, הטענה הזו רחוקה מלהיות נכונה – על פי נתונים שנאספו על ידי עמותה אמריקאית שנלחמת באלימות מינית (rainn), אחת מתוך כל שש נשים אמריקאיות חוותה ניסיון אונס או אונס, שלא נדבר על עשרות אלפי הנשים שחיות במדינות עולם שלישי, אשר נתונות לחסדי בני זוגן וכפופות להם, גם אם הן לא רוצות בכך. ולכן, לא ניתן לטעון שתנועת הפמיניזם נשענת על מעשיהם של חלק קטן מתוך הגברים ומענישה את כולם על כך.

הטענה השנייה שחזרה על עצמה, היא "אני לא קורבן". לדעתי, האמירה הזו מצביעה על חוסר הבנה של מהו פמיניזם, ומעודדת השקפת עולם צרה ואנוכית - מכיוון שבסופו של דבר, תנועת הפמיניזם הינה מעין "אחוות נשים" שנלחמות עבור הזכויות של כל נשות העולם, שכוללות גם את אלו שלא יכולות להילחם עבור עצמן.

יחד עם זאת, אני מודעת לכך שלא כל הנשים הן קורבנות וממש לא צריך להתיימר להיות כאלה; אך כאמור, ישנן נשים ברחבי העולם שזכויותיהן נגזלות מהן באופן שיטתי ואין להן אפשרות או אומץ לעשות משהו בנידון; ולשם כך, קיימת תנועת הפמיניזם. במילים אחרות, המטרה של הפמיניזם היא להילחם למען הזכויות של כלל הנשים בעולם, להפגין אכפתיות כלפיהן ולנסות לעזור להן. גם אם אני וכל הנערות שקוראות את הטור הזה אף פעם לא נחווה אפליה או פגיעה מינית, אז לצערינו, זה לא אומר שהמצב של שאר הנשים בעולם זהה לשלנו. 

למקרה שתהיתם מדוע אני מייחסת חשיבות כה רבה לאנטי-פמיניזם ו"לוקחת את זה ללב", הרשו לי להסביר: לא סתם ציינתי בתחילת הטור, שהפמיניזם התחיל בתור מונח פשוט שנטבע על ידי איש אחד - הרי שאם תנועת הפמיניזם הצליחה להתגלגל ממילה אחת לתנועה עוצמתית וענקית, אז תנועת האנטי-פמיניזם מסוגלת בקלות להגיע לאותם ההישגים, וזה מאוד מפריע לי.

זה מפריע לי כי אינני רוצה שיקראו לי רומסת גברים, זה מפריע לי כי אינני רוצה שיצהירו שאני מפחדת מגברים וחושבת שכל הגברים הם "יצורים רעים", זה מפריע לי כי אינני מעוניינת שיסיתו נגד הדעה שלי ושל נשים רבות אחרות בעולם, בצורה הכי פוגענית שיש. זה מפריע לי כי לולא התנועה הפמיניסטית, הזכות של הנשים האנטי-פמיניסטיות להביע את דעתן, בכלל לא הייתה קיימת.