מדי שנה, בעשרים לנובמבר, חל יום הזיכרון הטרנסג'נדרי. מטרתו של היום הייחודי הזה, הינה להנציח את זכרם של הטרנסים והטרנסיות שנרצחו כתוצאה מטרנוסופוביה ולהעלות מודעות לאלימות כלפי הקהילה. במהלך היום, נערכים טקסים רבים בכל רחבי העולם, הכוללים - טקסי הדלקת נרות, תערוכות אומנות, מעגלי שיחה ומצעדים. על מנת לתרום למטרותיו החשובות של היום הזה ולהפיצו - ראיינו את אסף (שם בדוי), נער טרנסג'נדרי בן תשע עשרה, לגבי האלימות כלפי הקהילה ומאבקיו האישיים. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "מאיזה גיל אפשר להתחיל?"
• טור דעה: "אתגר הנובמבר מרמז שנערים לא יכולים לשלוט בעצמם"
• בעד או נגד: לערוך מפגש משפחות

באיזה גיל התחלת להרגיש לא בנוח עם המגדר שלך? איך התמודדת עם זה? 

אסף: "כבר בגיל מאוד צעיר, התחלתי להתנהג בצורה מסוימת, שרמזה לכך שלא הייתי שלם עם המגדר שלי. הבנתי את המשמעות האמיתית של ההתנהגות הזאת רק בסביבות גיל שלוש עשרה, כשהתיישבתי מול המחשב ובדקתי אם קיימת תופעה כזאת שבה מישהו או מישהי מרגישים לא שלמים עם המגדר שלהם. הופתעתי לגלות שיש המון אנשים כאלה שאפילו משתפים את הסיפורים שלהם באינטרנט והרגשתי שאני לגמרי שייך אליהם. הייתי חייב לספר לאמא שלי, כי הרגשתי שסוף סוף גיליתי מה הסיבה לכך שאני מרגיש שמשהו לא תקין אצלי - והיא הייתה בעצם הבן אדם הראשון שיצאתי בפניו מהארון. היא קיבלה את זה שנמשכתי לבנות, אבל היא חשבה שהרצון שלי להיות בן הוא מוגזם ושזה יעבור לי כשאני אתבגר. בסופו של דבר, היא השתכנעה שאם אני אגיע לגיל שמונה עשרה ועדיין ארגיש ככה - אני אהיה חופשי לעשות כל מה שאני ארצה עם הגוף שלי".

מתי התחלת את תהליך שינוי המין שלך? איך הסביבה שלך קיבלה את זה?

אסף: "ביום ההולדת השמונה עשרה שלי - לא עניין אותי כלום, אפילו לא חגגתי, אלא הלכתי ישירות לבית החולים ואישרתי שאני רוצה לעבור תהליך לשינוי מין. אני מחויב לקחת הורמונים למשך כל החיים ולכן התהליך בעצם אף פעם לא ייגמר. לגבי התגובה של הסביבה שלי, בסך הכל כולם תמכו בי: החברים שלי התחילו לפנות אליי בלשון זכר עוד לפני שהתחלתי את התהליך, המורים שלי תמכו בי וכך גם המשפחה".

© Fotolia

יצא לך לחוות בריונות או התעללות?

אסף: "למזלי, לא יצא לי להתמודד עם אלימות פיזית, אבל כן היו פה ושם אנשים שזרקו הערות. למשל - פעם אחת, כשהייתי בדרך לבית שלי, נתקלתי באישה שהחליטה שזה הרואי מצידה לצעוק לעברי "אתה בן או בת?". לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות והמשכתי ללכת, אבל זה בהחלט מסוג המעשים שאני נתקל בהם הרבה".

לדעתך, מהי הסיבה לכך שמופנת כל כך הרבה אלימות כלפי הקהילה הטרנסית?

אסף: "אני חושב שכשמדובר בטרנסג'נדרים, השינוי הוא יותר חיצוני מאשר פנימי - וזה גורר יותר תגובות. למזלנו, הקיצוניות של התגובות פוחתת עם הזמן ואפשר להרגיש ירידה באלימות כלפי הקהילה, למרות שעדיין ניתן לשמוע הערות פוגעניות מאוד שמכוונות אלינו. למשל, כשאנשים רואים אישה 'לא נשית' כל כך - הם מתחילים להרגיש לא בנוח ולהעיר הערות, למרות שזה לא פוגע בהם בשום צורה."

© צילום: Fotolia

מה דעתך לגבי יום הזיכרון הטרנסג'נדרי? האם יש מספיק מודעות כלפיו?

אסף: "אומנם אני חושב שצריך להיות גם יום זיכרון שמוקדש לכל קהילה הלהט"בית, אבל אני בהחלט מבין למה יש יום זיכרון שמוקדש רק לטרנסים. לדעתי, חוץ מזה שמידת האלימות כלפי הקהילה היא בלתי נסבלת, גם המודעות הכללית אליה (לאו דווקא לנרצחים) היא ממש נמוכה. אני מאמין שאנשים מחוץ לקהילה לא מודעים כל כך ליום הזיכרון הטרנסג'נדרי וכן חשוב שהמודעות תעלה. נכון שאנשים לא יכולים להיות מודעים להכל, אבל אם כבר יש הזדמנות להעלות את המודעות לאלימות כלפינו ולקהילה בכללי, אז בהחלט כדאי לממש אותה". 

אתה משוחח על הנושאים האלה עם חברים?

אסף: "פחות או יותר. אני אמנם חלק מהקהילה, אבל אני לא חושב שאני צריך 'לדחוף' להם את המידע והנושאים האלה כל הזמן. בסופו של דבר, הם חברים שלי בגלל מי שאני בתור בן אדם ולא בגלל שאני טרנס."

האם יש מסר שתרצה להעביר לבני ובנות נוער שחוששים לצאת מהארון?

אסף: "קודם כל, חשוב להבין שיציאה מהארון היא דבר מאוד מורכב ומשמעותי. לכן, אני חושב שמומלץ לקחת את הזמן בכל הנוגע לפעולה הזאת - וקודם לוודא שאתם מוכנים, בטוחים ושלמים עם הצעד הזה. אני יכול לשתף בסיפור אישי של חברה טובה שלי, שלאחרונה גילתה על עצמה שהיא לסבית, אבל עדיין לא מרגישה מוכנה לצאת מהארון בפני בני משפחתה, למרות שהיא יודעת שהם יתמכו בה. חשוב לי להבהיר שהתחושה הזאת היא לגיטימית לגמרי ואין סיבה שמישהו או מישהי יצאו מהארון, לפני שהם ירגישו מוכנים לכך".