כוכבת הרשת יובל חופש (16.5),שיתפה בימים האחרונים את עוקביה באינסטגרם על הבודי שיימינג שהיא חווה כבר מספר שנים. ישבנו לשוחח איתה על דימוי גוף, ביטחון עצמי ומקרה בריונות אחד, שהשאיר אותה בהלם.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: מהו התחביב הזוגי המושלם עבורכם?
• לאב סטוריז: ציטוטים מרגשים על אהבה מתוך ספרים
• בלי סודות: "נמשך לבנים וזה מפחיד אותי"

יובל וודאי מוכרת לרובכם מהצמד המצליח - ״יובליה״, שכלל אותה ואת היוטיוברית ליה נגה. השתיים התחילו יחדיו בערוץ יוטיוב משותף שהגיע ללמעלה מ130,000 רשומים. כיום היא מתחזקת ערוץ יוטיוב אישי משלה שצבר יותר ממיליון צפיות.

ספרי לנו קצת על הבריונות שאת חווה

״יש לי גוף שהוא קצת חורג מהנורמה, אני אוהבת אותו ולמדתי להיות שלמה איתו. אבל כל פעם שאני מעלה תמונה או סרטון בו אני לובשת חולצה שהיא מעט חשופה או צמודה, אני מקבלת המון תגובות רעות ופוגעניות. כותבים לי שאני לא חינוכית, שאני מגעילה או שיש לי גוף מכוער - רק בגלל שהוא טיפה מעל הממוצע״.

כיצד את מתמודדת עם התגובות הרעות האלה?

״אני ביוטיוב מגיל 13. זה משהו שגדלתי והתרגלתי אליו, אז למדתי איך להתמודד עם זה. למרות זאת, התגובות לגבי הגוף שלי כן משפיעות עליי, הן גורמות לי למחוק לפעמים דברים שאני מעלה או להרגיש רע עם עצמי. ההתמודדות שלי היא בעיקר לצחוק על זה, יש לי הומור עצמי גבוה ובלי היכולת הזו, היה לי הרבה יותר קשה לספוג את זה. בנוסף, אני תמיד משתפת ומדברת על דברים כאלה עם המשפחה, חברים ובן הזוג שלי שחר. הם מאוד תומכים בי ומבינים שזה חלק ״מהשגרה״ שלי. חשוב לזכור גם שלצד התגובות הרעות יש גם המון תגובות טובות שמחממות את הלב".

מה דעתך על רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק? האם לדעתך יש להן קשר לבריונות ודימוי גוף?

״אני חושבת שהרבה ילדים מרשים לעצמם להתבטא ולהגיב ברשתות כאלה ואחרות תגובות רעות שפוגעות, הם כנראה לא מבינים את ההשלכות של הדבר. אם יש מישהו שהוא קצת מלא, או לחילופין רזה, ייתכן שירשמו לו תגובות לא נעימות שעשויות לפגוע בו ובדימוי הגוף שלו. אני חושבת שהתגובות הללו מונעות מאנשים להעלות לרשת תמונות שהם אוהבים, ומרגישים איתן בנוח. לדעתי, היום כדי להעלות תוכן באופן קבוע, צריך להיות מאוד חזק. זה לא פשוט להתמודד עם זה - מניסיון אישי".

האם את נתקלת בתגובות פוגעניות כאלה גם במציאות?

״רוב התגובות הן ברשתות החברתיות, למרות שנתקלתי לפעמים בהערות לא נעימות מבנים ברחוב. אבל לפני כחודשיים, נתקלתי בחוויה מאוד לא נעימה בבית הספר. הגעתי מוקדם וכשנכנסתי לכיתה, ראיתי שעל כל שולחן מצויר בטיפקס, גוף עם חזה גדול ומעל רשום השם שלי. זה היה על כל השולחנות, בגדלים שונים והייתי פשוט בהלם. סיפרתי למורים ולחברים והם ישר עזרו לי להוריד את זה. עד היום אנחנו לא יודעים מי עשה את זה, אבל לדעתי זה נעשה מתוך הומור. כנראה מי שעשה זאת לא חשב על ההשלכות של הדבר... כשסיפרתי את זה פעם ראשונה לחברות שלי, התחלתי לבכות, כי פתאום קלטתי עד כמה זה פגע בי, כאב לי לראות את זה. בהמשך סיפרתי גם למשפחה שלי על המקרה, כי אני מאמינה שאסור לשמור דברים כאלה בבטן. כולם עודדו ותמכו בי וזה עזר לי מאוד. החלטתי לשתף את זה בסטורי שלי וגיליתי שזה השפיע על עוד אנשים. ילד שכתב לי תגובות רעות למשל, ביקש סליחה ואמר שלא הבין עד כמה שזה פוגע. אני לא כועסת על מה שקרה כי אנשים לא תמיד מבינים את ההשלכות של המעשים שלהם, אבל אני באמת מקווה שזה ישתנה".

כיצד לדעתך אפשר לנסות למגר את התופעה של בודי שיימינג?

״אני חושבת שלא משנה אם אתם מעל או מתחת לממוצע - לאנשים תמיד יהיה מה להגיד וזה פוגע. הרבה פעמים הסביבה גורמת לך לרצות ההפך ולהרגיש לא שלם עם עצמך. צריך להתמודד עם המלחמה הזו שהחברה מכתיבה. זה יכול לבוא מקנאה, חוסר ביטחון או אפילו מתקופה רעה שבן אדם עובר ובוחר ״להוציא״ את זה על אחרים. לכן צריך לחשוב רגע לפני שפועלים ולהבין שזה באמת משפיע ופוגע באותם אנשים. אני חושבת שזה מאוד חשוב לדבר את הנושא הזה כמה שיותר; בין אם זה ברשתות החברתיות, בטלויזיה או אפילו בבית הספר. למרות הכל, יש לי תקווה שזה ישתנה".

לסיום, מה המסר שלך לבני נוער שחווים בריונות ובודי שיימינג?

״אשמח להעביר מסר לכל מי שחווה בריונות ונתקל בסיטואציות דומות - אל תתנו לזה להשפיע עליכם! אני יודעת כמה זה קשה, נסו שלא להתמודד עם זה לבד. דברו עם חברים, משפחה או אפילו יועצת של בית הספר. ולאלו שיושבים מאחורי המקלדת וכותבים תגובות רעות- נסו לשים את עצמכם בנעליים של אלו שאתם מגיבים להם, ותבינו את התחושה שאנחנו מרגישים. אני מבקשת מכם לחשוב לפני שאתם מקלידים".