חבר יקר,

מעטים הדברים שגרמו לי להרגיש כמו שאני מרגיש עכשיו - צמרמורות בכל הגוף, דמעות שעולות בעיניים ורצון עז לקפוץ ולצרוח, או לחלופין, לשקוע בחיבוק עם מישהו עד שאני אשכח מי אני ואיפה אני.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מבודדים: "זוגיות טובה וחזקה תשרוד כל משבר"
• DIY: כך תכינו כרטיסי ברכה מקוריים עבור בני הזוג
• מרגש: הסלבס מודים למתנדבי איגי בסרטון מיוחד

למעשה, רק בשלושה מקרים התחושה הזו גואה בי: כשאני חושב על הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות, כשאני חושב על הדברים הכי טובים שיש לי בחיים וכשאני מדמיין את החלומות הכי גדולים וחשובים שיש לי. לכל השלושה יש טריגר משמעותי אחד שמדליק אותם שוב ושוב- סרטים וסרטונים מרגשים שנוגעים בדיוק בנקודות הרגישות.

עכשיו אמצע הלילה, אני בדיוק חוויתי את התחושה המשכרת הזו ואני לבד. סיטואציה מוכרת מאחר שב-90% מהפעמים שאני מרגיש ככה, המחוגים מורים על השעה אחת בלילה, לפחות. מאחר שאני לבד, ואני לא יכול להרעיש או לפלוט צעקת שמחה והתרגשות, יש לי רק מפלט אחד- המקלדת.

הפעם הטריגר היה סרט להט''בי בנטפליקס שדחיתי את הצפייה בו פעמים רבות, מתוך פחד להתאכזב, אבל כמה דקות אל תוך הסרט וישר הבנתי שזה הולך להיות סרט נהדר. לאורך כל הסרט התרגשתי עם הדמויות, הזדהיתי איתן והתאהבתי בהן. בסוף הסרט רציתי לצעוק ולקפוץ משמחה יחד איתן. במקום זה בכיתי בשקט דמעות של אושר וחייכתי בלי הפסקה חיוך מטופש ומתרגש לעצמי.

אבל למה אני כל כך מתרגש מהסרט ובעיקר מהסיום שלו אתה שואל? לא רק בגלל העובדה שהוא היה מעולה וגרם לי להישאב אל תוך הסרט ולא לצאת ממנו, קרה שם משהו נוסף. משהו רציני. משהו שנוגע בי בעצב הכי רציני וקשוח. המשהו הזה נקרא יציאה מהארון.

נושא היציאה מהארון תמיד היה רגיש אצלי, אבל הסרט הזה הציף את הנושא הזה בי כמו שלא קרה מעולם. אתה מבין... אני רוצה לצאת מהארון, זו התשוקה הגדולה ביותר שיש בי כרגע מעל כל דבר אחר, וזה לא משהו שבא ברגל. 

התרגשתי עם הדמויות בגלל התהליך של הדמות הראשית, שיצאה מהארון בסביבה שהיא לא הכי גיי-פרנדלי. הדרך של התהליך שדמות זו עברה, של סיפור הרקע שלה והעובדה שאף אחד לא חשב שהיא משתייכת לקהילה הגאה- זה הסיפור שלי למעשה.

גם אני בדומה אליה מוכן לצאת מהארון. למרות שאני לא יודע מה יחכה לי בצד השני של הדלת ואני לא יודע איך העולם יגיב או מי יקבל אותי, אני עדיין מוכן לחלוטין.

אני מוכן ואני רוצה, אני רוצה ואני מוכן. הגיע הזמן להפסיק להתחבא, הגיע הזמן שאני אפסיק לפחד שהמישהו הלא נכון יציץ לי מעבר לכתף כשאני מבקר בדפי פייסבוק מפלילים כמו וידויים של להט''בים דתיות ודתיים, הגיע הזמן לחיות, לדבר ולהתבטא בחופשיות, בלי לפחד שמישהו יגלה.

הגיע הזמן שאני אדע מי החברים האמיתיים שלי ועד כמה הקרובים אליי ואוהבים אותי. הגיע הזמן לספר את הסיפור שלי ומעל הכל-הגיע הזמן לעמוד ולהתקדם בגב זקוף וגאה.

אני מכריז בזאת עליי כלהט''ב דתי, מוצהר וגאה. 

יש אנשים שיקחו את זה קשה, יש כאלה שיהיו בשוק, וכאלה עם מיליון שאלות. אני מניח שהטלפון שלי "יופגז" כשאני באמת אצא מהארון, ואני בכלל לא יודע אם אני אצא עם הטקסט הספציפי הזה, או עם משהו אחר, או מתי זה יקרה בדיוק.

אבל דבר אחד אני יודע בוודאות- כשזה יקרה, אני לא אתחרט על זה. אני אשמח מזה, אני אתרגש מזה, אני אגדל מזה וסביר מאוד שאני אפילו אשתנה מזה, אבל אני לעולם לא אתחרט על זה.

ואם כן, כדאי לאני העתידי שזה יהיה מסיבות עמוקות יותר מרחמים עצמיים.