בודי-שיימינג 2020: "אדל עובדת עם הקול שלה, לא עם הגוף שלה"
"את הנשים השמנות כבר פחות תוקפים, או שלא מוסרי לתקוף – אך נשים רזות חוטפות ביקורות על ימין ועל שמאל על ה'מסר' אותו הן מעבירות, כאילו הן מנקרות עיניים בכוונה, בטענה נלווית ש'גוף רזה זה לא בריא'. בכלל – למה זה לגיטימי לחוות כל דעה, בעיקר שלילית, על מראה ומבנה גוף של כל אדם באשר הוא?" • טור דעה על הפוסט של הזמרת אדל, על בודי-שיימינג לנשים רזות, דימוי ואהבה עצמית
רובכם כבר ודאי נתקלתם בפוסט המדובר של הזמרת אדל, שחגגה ממש לפני כמה ימים יום הולדת 32, בעודה מציגה לרשת גזרה חדשה. הזמרת הייתה ידועה כאחת האמניות המלאות יותר; והגוף הדקיק שהציגה לעיניי האינסטגרם הצליח להפתיע, לרגש ואף להכעיס חלק נכבד מהעוקבים. כך, בשנת 2020, תקופה שבה כבר "מותר" להיות בעל ובעלת כל סוג של גוף ומשקל או לפחות המודעות לנושא קצת אחרת – פעם נוספת, אישה שהמקצוע והתדמית שלה כלל אינם קשורים במבנה גופה, חוטפת ביקורות ודיונים קשים על המראה שלה.
עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
- מחפשים שי לבני הזוג? המתנות המקוריות שתוכלו לרכוש ברשת
- מחפשים אהבה? "תבינו, אתם זה מי שתמיד חיפשתם"
- מכתבים מהלב: "אני סוגרת את הסיפור הזה ומשחררת"
חלק מהתגובות ברשת עודדו את הזמרת ובירכו אותה על השינוי שהשיגה באמצעות המון עבודה קשה. חלק אחר טען שהיא "הרסה את עצמה" ולא נראית טוב מספיק ללא הקימורים שאפיינו אותה בעבר. חלק נוסף תקף את הזמרת על הדוגמה שהיא נותנת לנשים צעירות, לטענתם, המהפך של הזמרת מלמד כי רזון הוא הפתרון לאושר. תזכורת קטנה: הפוסט שהעלתה אדל בכלל נועד כדי להודות לקרובים ולעוקבים על ברכות יום ההולדת ששלחו לה, וכך גם לעובדים החיוניים ששומרים עליה ועל העולם בזמנים המטורפים האלה. יכול להיות שאני צריכה משקפיים – אבל אני לא ראיתי באף חלק בפוסט שנכתב דבר על מבנה גוף כזה או אחר.
אני מנסה לחשוב מה קורה אם המצב היה הפוך: מה אם אישה ידועה הייתה מעלה את אותו פוסט בדיוק, רק שהשינוי אותו עברה היה מציג גוף שמנמן יותר במקום הגוף הרזה שהיה מזוהה איתה? האם גם אז אותה ידוענית הייתה מקבלת תגובות קשות ויותר מכך – טענות על כך שהיא מעודדת השמנת יתר, או שהייתה יפה יותר כשהייתה רזה? אני כמעט בטוחה שהשיח אז היה אחר לחלוטין, אם בכלל היה מתעורר. לאחרונה ניכר שיש משהו ברזון, שמותר לתקוף: אם את רזה – זה לא בסדר, את חייבת להשמין, כי זה לא בריא ולא נראה טוב. מצד שני, אם אומרים דבר כזה על נשים שמנות – זה "בודי שיימינג", פוגע, לא מוסרי ולא "פוליטקלי קורקט". בואו ניישר רגע קו: גם ללעוג לרזון זה בודי-שיימינג לחלוטין. בכלל, לדבר באופן שלילי על כל מבנה גוף, יהיה אשר יהיה, זה בודי-שיימינג לכל דבר.
אני בעצמי בחורה רזה, לא מתוך בחירה כלשהי, אלא כי זה פשוט מבנה הגוף שלי. אני אוכלת באופן מסודר ולא עושה משהו מיוחד כדי "לשמור על הרזון". כמעט לכל מקום אליו אני הולכת, אני מקבלת הערות של "תכף תיעלמי", "את אוכלת משהו בכלל?", "את נראית כאילו את בכלא ומרעיבים אותך", "יש רזון יפה, ויש רזון כמו שלך", "את צריכה להשמין קצת, לאכול יותר". לי, באופן אישי, ההערות האלה לא מפריעות בדרך כלל, כי אני פשוט מאוד שלמה עם הגוף שלי ואוהבת את איך שאני נראית, אחרי תהליך מחשבתי ארוך שעברתי בדרך לאהבה עצמית. אבל אני לא יכולה שלא לעצור ולתהות מדוע הדבר הפך לגיטימי. את הנשים השמנות כבר פחות תוקפים, או שלא מוסרי לתקוף – אך נשים רזות חוטפות ביקורות על ימין ועל שמאל על ה"מסר" אותו הן מעבירות, כאילו הן מנקרות עיניים בכוונה, בטענה נלווית ש"גוף רזה זה לא בריא". בכלל – למה זה לגיטימי לחוות כל דעה, בעיקר שלילית, על מראה ומבנה גוף של כל אדם באשר הוא?
תנו לי לחדש לכם: כל גוף שחי על פי אורך חיים בריא, או לפחות לא מזיק – הוא גוף בריא, לא משנה מה המבנה שלו. זה בסדר לרצות להשתנות בשביל עצמך, אין בכך כל רע, אם זה מה שאת מאמינה שייתן לך סיפוק. כמובן רק אם עושים זאת בדרך בריאה לגוף ולנפש, ואך ורק אם את זו שחושקת בכך ואת לא עושה זאת בעקבות הערות וטענות שאת שומעת מהחברה.
לפי הדיווחים, אדל עשתה את כל התהליך באופן בריא ותחת מעקב שכלל תזונאים ומאמנים אישיים והכי חשוב – מתוך רצון אישי שלה. היא בחרה בשינוי הזה והיא עבדה קשה בשבילו, בדיוק כמו שאתם עובדים קשה כדי להשיג תוצאה רצויה במבחן. אני רוצה לעורר נקודה למחשבה: מדוע זה דבר רע? בגלל ה"מסר" שמתיימרים שהיא מעבירה – שרק רזון זה יפה? מי אמר שזה מה שהיא מנסה לומר? היא לא דיברה מעולם על השינוי אותו היא עוברת ויותר מכך, מעולם לא אמרה שכל הנשים השמנות חייבות לרזות. למה זה חייב להיות לא בסדר? מעבר לכך שהיא ידועה בעולם, היא גם אדם בפני עצמה ומותר לה להתאים את אורח החיים שלה לפי מה שהיא מאמינה בו. בעיניי, אם כבר מסר, אז לגמרי ההפך – אני חושבת שזה מראה על חוזק, רצון ותושייה.
מה שלא בסדר, אלה אותן ביקורות שליליות כלפי הגוף שלה. אותם אנשים שמרשים לעצמם לחוות דעה ביקורתית ונוקשה כלפי המראה של הזמרת, האנשים שמנסים לפגוע בה על סמך מבנה הגוף שלה. לפי איך שאני רואה את התמונה, אני חושבת שמדובר באנשים שלא מרוצים בעצמם מהמראה שלהם; ובמקום להשלים עם כך או לחולל שינוי, הם מפנים אצבע מאשימה עבור מה שהם חושבים שגורם להם להרגיש רע. או לחלופין, אלו אנשים שהתרגלו לכך ש"רזה" זו מילה גסה ו"שמן" זו מילת גנאי, ומנסים להיות פוליטקלי קורקט – כשמה שבעצם "נכון לעשות" כדי להילחם בתופעה שהם מנסים להילחם בה באמצעות הביקורת שלהם, זה להניח לכל אדם לחיות עם מבנה הגוף שנולד איתו, או בחר בו. זו המלחמה הנכונה והראויה בבודי-שיימינג, וזה המסר העיקרי שצריך לעבור כאן. אדל ומבנה הגוף החדש שלה הם לא אלו שלא בסדר, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
בכלל, בואו לא נשכח שמדובר בזמרת שעובדת עם הקול שלה ולא עם הגוף שלה. במקרה זה, הביקורת היחידה שהיא צריכה להיות מושפעת ממנה היא לא על המראה שלה, אלא על המוזיקה שהיא עושה וצבע הקול שלה, זה מה שמשנה כאן. אני, באופן אישי, כבר לא יכולה לחכות לאלבום חדש עם מוסיקה מרגשת ומרעידה; ומקווה שגם אתם כמוני, בין אם הספקתם לחוות דעה על השינוי שעברה ובין אם לא. מה גם, שתשימו לב שבתמונה אדל מחייכת – וזה מראה על כך שהיא שמחה ומאושרת; ובסופו של יום, זה מה שהכי חשוב.