אור-חן אליזרוב היא בת שירות לאומי בתוכנית נחשול טרנאס, דוגמנית ורקדנית. נעם קידר (19) הוא ביג'נדר אשר בחר גם הוא לקחת חלק בתוכנית נחשול טרנאס.

שוחחנו עם השניים על מנת להבין מה מיוחד בתוכנית הזו ומדוע היא נכונה יותר עבור בני ובנות שירות הלאומי המשתייכים לקהילה הגאה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לגזור ולשמור: כל מה שצריך לדעת על מחזור תקין
• בואו לגלות: האם אתם בזוגיות רק כי אתם חוששים להיות לבד?
• מכתבים מהלב: "היום אני מבינה שהכל קרה בעקבות האלימות שחווית בביתך"

ספרו לנו על היציאה שלכם מהארון

אור-חן: "תהליך היציאה שלי מהארון היה בשלבים. הייתה את הפעם הראשונה שיצאתי בתור גיי, הפעם ראשונה שיצאתי מול בית ספר בגיל 15, והפעם שיצאתי מול אמא שלי. היציאה מול אמא קרתה בדרך מאוד מצחיקה. הייתה איזו תמונה שעשיתי עבור חברת משקפיים קטנה באיטליה, לא משהו גדול, אבל סכום כסף מאוד טוב. הצילומים היו כאן בארץ, אבל התפרסמו באיטליה. חצי שנה לאחר הצילומים, דודה שלי נסעה לאיטליה וראתה אותי באחד הז'ורנלים שם, היא לא זיהתה אותי כל כך, כי דגמנתי בתור אישה. אמא שלי והיא לא ידעו שאני מדגמנת בתור אישה, אז דודה שלי סיפרה לאמא שלי ואמא שלי הציגה את זה מולי, ואמרתי לה שזה נכון, זה מה שאני בעצם עושה. אז מה שקרה זה שתוך כדי השיחה שלנו, חשבתי לעצמי שאהיה כבר "על הגל", ואמרתי לה שאני אוהבת בנים. מיד אחרי זה ברחתי מהבית ולא חזרתי שבועיים".

נעם: "זה היה תהליך די ארוך, לצאת מהארון המגדרי. בכיתה ז' יצאתי מהארון בתור ביסקסואל. יצאתי בעיקר בשביל עצמי ופחות דיברתי על זה כי לא הרגשתי צורך. בסוף כיתה ט' הבנתי שאני ביג'נדר, כלומר שאני גם בן וגם בת, והתחלתי תהליך של יציאה מהארון שנגמר בתחילת י"א בערך. משם התחיל תהליך אישי- של לצאת מהארון מול עצמך. זה בעצם לא נגמר אף פעם".

איך הסביבה שלכם קיבלה את היציאה מהארון?

אור-חן:  "החברים קיבלו טוב את היציאה והבית ספר מעולה. אבל בבית זה לא היה טוב. בתור גיי לא קיבלו אותי בכלל. מבחינת המשפחה זו הייתה מכה נורא קשה".

נעם:  "הסביבה שלי ספציפית מצויין, אני גדלתי בסביבה מאוד מקבלת וליברלית. אבל לצערי, זה לא הסיפור של כולם, הלוואי שזה היה".

איך הגעתם לתוכנית נחשול טראנס?

אור-חן: "התחלתי את השירות הלאומי שלי בטירת הכרמל, אבל בעקבות הסכסוך שהיה לי בבית עם אמא שלי, מה שהיה חלק מחוסר הקבלה שלי כגיי, הייתי צריכה לצאת מהבית. התחלתי לחפש שירות לאומי בתל אביב תחת עמותת שלומית, ובהתחלה צרפו אותי לקבוצה אבל היא לא התאימה לי. אחר כך צירפו אותי לקבוצה של נחשול, אבל עדיין לא מצאתי את עצמי שם. בסופו של דבר צירפו אותי לנחשול טראנס. בהתחלה היה לי נורא "פיצוצים", ולא כל כך ידעתי אם אני רוצה את זה או לא. היו לי הרבה דעות קדומות ולא חיוביות על הקהילה, ובכלל על טראנס. אז לקח לי זמן אבל בסוף של דבר כן הצטרפתי. היום אני חושבת שאני הבת שירות שעשתה שירות לאומי הכי הרבה זמן אי פעם. אני כבר שנתיים וחצי בשירות לאומי".

נעם: "בהתחלה רציתי להצטרף למסלול הרגיל. אני הרגשתי שהמסלול הזה בא להאדיר את הטרנסים ולהוציא אותם מהשיח הציבורי, אבל ככל שהתקרבתי לתחילת השירות הרגשתי שאני נורא מפחד מטרנספוביה בדירה ובמקום השירות. הרכזת לא ידעה איך לגשת אליי בכלל והתחלתי לחשוש. שאלתי אותה אם יש משהו לעשות בנוגע לזה. היא שלחה אותי לדניאלה, רכזת הפרויקט. הצטרפתי לתוכנית והיא בכלל לא מה שחשבתי. היא עוסקת באיך לשלב את הטרנסים ואיך לתת להם להיות בתוך השירות הלאומי".

ספרו לנו על התוכנית

אור-חן: "בתוכנית עצמה יש סדנאות פעם בשבועיים. לאחרונה זה השתנה, עוד לפני הקורונה, שמחלקים את התוכנית לשנה א' ושנה ב'. הסדנאות עוסקות בהמשך חיים של אחרי השירות הלאומי, בין אם זה מבחינה כלכלית, מבחינה רגשית, מנטלית, זהותית, או כל בחינה והיבט אחר של החיים. התוכנית עצמה מרגישה לי כמו התוכנית הרגילה. מה שכן נחשול טראנס יותר מגבשת וזה מקום שאתה מרגיש בו הרבה יותר נוח. בתוכנית הרגילה אני מרגישה כמו מוזרה, ולפעמים מציפים אותי בשאלות ודברים כאלה. כאילו אני המיוחדת וכולם רוצים לדעת עליי הכל. בנחשול טראנס אני מרגישה כמו אחת מ... אני מרגישה נורמלית. ויש הרבה חבר'ה שמבינים וחווים את אותם החוויות ועוברים את אותו התהליך. יש המון הבנה ולומדים הרבה".

נעם: "קודם כל, מקום השירות לא משלם לנו את המשכורת, אלא העמותה משלמת. בהתאם לכך אנחנו גם עושים פחות שעות במקום השירות. יש לנו הרבה מאוד סדנאות, הרצאות והדרכות שמכינות אותנו לחיים, וגם מסבירות לנו איך אנחנו יכולים להתנהל בחיי היומיום שלנו בתור בני שירות. חוץ מזה, יש דירות ייעודיות שהן לא ממוגדרות. זה מאוד מקל כי אתה יודע שלא תהיה טרנספוביה ואתה גם לא צריך להחליט באיזה מגדר אתה צריך לחיות".

היו לכם קשיים במהלך השירות? איך התמודדתם איתם?

אור-חן: "היו לי המון, חוויתי ירידות קשות. כשהגעתי לנחשול טראנס ידעו להכיל את זה ונתנו לי את ההזדמנות לבוא ולקום. אני מאוד מעריכה, כי במקום עבודה מי ייתן לך את ההזדמנויות האלה".

נעם:  "היו המון קשיים, שירות לאומי זה קשה. אתה חי על משכורת מאוד נמוכה, בסביבה מאוד קשהף כלומר מי שנמצא איתך בדירה, הם גם אנשים עם הרבה בעיות שגרמו להם להגיע לשירות הלאומי. הדירה די צפופה- גרים שני אנשים בחדר, אם לא שלושה. זה יוצר הרבה מאוד לחץ וחרדה, אבל האופציות האחרות הן לעשות צבא או לא לתרום בכלל למדינה, אז זה לא שנשארו יותר מדי ברירות. ואם זה מספיק חשוב לך- אתה תעבור את זה. גם אם קצת קשה לפעמים".

החודש חוגגים את חודש הגאווה, אתם עוסקים בפעילות מיוחדת בימים אלו?

אור-חן: "בנחשול טראנס פחות. אני אישית במרכז הגאה, אז אנחנו די מפיקים את כל העניין של חודש הגאווה, זה עלינו. אז אני אישית עושה המון, אני עובדת על זה כל הזמן. אני מחכה לזה כל שנה כבר, כי זו כבר שנה שלישית בתוך הדבר הזה".

נעם:  "האמת שלא כל כך. בגלל הקורונה הכל קפא. אבל יש לנו את הסדנאות הרגילות שלנו ותכף נגמרת השנה אז גם מתכוננים לשנה הבאה".

איזה מסר הייתם רוצים להעביר לנערים ולנערות שקוראים את הכתבה?

אור-חן: "לאלו שמתלבטים אם לבוא לתוכנית של נחשול טרנאס או לא- התוכנית הזו היא בסופו של דבר באה לעזור לכולנו, והיא עוזרת. אם זה מבחינת דעות, או מה יחשבו או מה יגידו. חשוב שנהיה תחת אנשים שיבינו אותנו ויבינו את התהליך שאנחנו עוברים, כי זה תהליך לא קל, זה תהליך קשה וכשיש אנשים שהם איתנו אז זה הרבה יותר קל".

נעם: "שזה בסדר להגיד שצבא זה מעל הראש עכשיו. לצאת מהארון זה מאוד קשה והצבא, למרות שהוא מאוד משתדל, לא מותאם לגמרי ליציאה מהארון, זה בסדר לבוא לשירות לאומי בגלל זה. צריך לדעת שגם שירות לאומי זה מפחיד, אבל אני חושב שזה מקל מאוד על הפחדים שיש בתור טרנס בשירות לאומי. חוץ מזה, אם אתם כבר מבוגרים מדי בשביל כל הסיפור הזה, ואתם קוראים את הכתבה אחרי שעשיתם שירות צבאי והיה לכם קשה בשירות הצבאי, אז תדעו שיש כאן דור שגדל אחרת ושהוא יכול לגדול בתור טרנסים וטרנסיות כבר בגיל הנעורים ולא יצטרך לחכות עם זה לאחרי הצבא".

---

 המתנדבים/ות הטרנסים/ות בכתבה נמצאים במסלול נחשול טראנס בעמותת שלומית.

ביום ראשון ה-5/7, עמותת שלומית מקיימת יום פתוח בזום, ניתן להתעדכן בעמוד האינסטגרם והפייסבוק של העמותה.