אורור אינארה (36) היא כותבת תוכן ומאבטחת רשת ותוכנה אשר מזדהה כטרנסית "דמי-גירל", כלומר; נולדה כזכר ומזדהה חלקית עם המגדר אישה. בראיון שערכנו עימה, סיפרה לנו על החיים כא-בינארית מנקודת מבטה, על הקשיים איתם התמודדה ואף, שיתפה אותנו בתהליך האישי שעברה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: איזה זוג אתם מהסדרה ״השמיניה״?
• הסוף לדילמה: האם כדאי לכם להישאר ידידים של האקסים?
• בלי סודות: "מה זה אוננות?"

מה זה בעצם אומר להיות א-בינארית?

"העולם מתחלק לאנשים ש'מרגישים חזק' מגדר (א-בינארים) וכאלה שלא... רוב האנשים מרגישים שייכים באופן ברור אל שני המגדרים הבינארים: גבר או אישה. לעומת זאת, א-בינארים, לרוב לא ירגישו זאת באופן מוחלט ויזדהו עם זהויות אחרות שנכנסות תחת מונח המטריה הזה. אני לדוגמה, נולדתי כזכר אבל כיום אני מזדהה כטרנסית 'דמי גירל' ומרגישה חלקית אישה אבל עדין לא באופן שלם..."

מתי ידעת שאת כזו?

"אני יכולה להעיד על עצמי שכל התהליך שלי היה די מתודי, הכל היה חשוף והייתה לי גם סביבה מאוד תומכת... זה התחיל לפני כחמש וחצי שנים, לאחר שנחשפתי לנושאים כמו: פמיניזם, מיניות ומגדר, כשצפיתי בסרטון של יוטיוברית א-בינארית שבעצם הציגה והסבירה על כל הנושא הזה מנקודת המבט שלה. פתאום זה גרם לי להבין שאולי אני גם כמוה. הרגשתי שאני עושה בחירות בחיים שלי שלא מצאו חן בעיני רק כי 'אמרו' לי שאני שייכת למגדר מסוים..."

ולאחר שהבנת זאת, כיצד פעלת?

"התחלתי לחקור יותר לעומק את הנושא והדבר הראשון שעשיתי בעקבות ההבנה הזו, היה ציפורניים שזה משהו שתמיד רציתי לעשות אבל בגלל שנולדתי זכר - כביכול לא יכולתי... לאחר מכן, לאט לאט התחלתי גם להסתכל בחנויות לבגדי נשים ואפילו הגדרתי את עצמי בהתחלה כגבר לא קונפורמי. עם הזמן, שיניתי כל מיני הרגלים ישנים שהיו לי בעבר והתחלתי להזדהות כג'נדרפלויד שזה איזשהו מנעד בין גבר לאישה ואפילו התחלתי לערבב בין לשון הפניה, לדוגמה; כשהייתי מדברת על איפור, לק או בגדים הייתי משתמשת בלשון פנייה 'את' וכשהייתי מדברת על דברים אחרים, הייתי משתמשת בלשון פנייה 'אתה' שזה גם מה שהתרגלתי אליו עד אותו השינוי... ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני לא 'מרגישה גבר', שיניתי את השם שלי ל'אורור' שזה 'שחר' בצרפתית וכשהתחלתי לפני שנתיים לקחת הורמונים, הבנתי שאני מזדהה רק כאישה אבל לא במאה אחוז והאמת שעדין קשה לי לדעת אם זה ישתנה..."

התהליך הזה קרה במהלך השנים האחרונות... מה הרגשת, עד אותו הסרטון ששינה הכל? האם היו "סימנים מקדימים"?

"האמת שבמשך כל השנים הללו, לא ממש הייתי מודעת ובדיעבד, אם אני מסתכלת אחורה לילדות שלי - היו סימנים ברורים. אני יכולה לספר למשל, שמאוד התבאסתי כשהתחיל לצמוח לי שיער פנים או על כך שתמיד רציתי להאריך ציפורניים או למדוד בגדי נשים אבל זה משהו שלא ממש איפשרו לי... המון פעמים גם התבלבלו וחשבו שאני ילדה ואף פעם לא תיקנתי אותם כי זה הרגיש לי טוב ונעים שחשבו כך. אפילו קיוויתי לפעמים שיתחילו איתי גברים רק כי הם אולי יחשבו שאני אישה... לקראת גיל ההתבגרת כשהייתה לי בת זוג, מעט התרחקתי מכל הדברים הללו כדי לנסות 'להתאים' לתדמית של הבן זוג. למרות זאת, תמיד הרגשתי לא בנוח עם הגוף שלי, לא התחברתי למראה שלי, אבל לא ידעתי בדיוק את הסיבה לכך... בסביבות גיל 14, עמדתי מול המראה ושאלתי את עצמי: 'האם אני מכוערת או אטרקטיבית?', החלטתי שאני אטרקטיבית וזהו, מאז עד לפני החמש וחצי שנים האלו, כשהתחלתי את התהליך, נמנעתי מלהסתכל על עצמי במראה..."

האם נתקלת בקשיים כלשהם במהלך הדרך? 

"האמת שבהתחלה מאוד חששתי מכל השינוי הזה ולא ידעתי איך הסביבה תגיב ואם בכלל תקבל אותי... לשמחתי, זה דווקא התקבל בצורה ממש טובה ובסך הכל,הרוב פירגנו. למרות זאת, עדין יש מקומות שלא תמיד מבינים זאת, לדוגמה; בפעם הראשונה כשהלכתי למניקוריסטית, היא לא שאלה אותי איזה צבע אני רוצה ופשוט ישר מרחה לי לק שקוף כי 'אני גבר'. מעבר לכך, אחד הדברים שאני חושבת שהכי היה איתו קושי הוא כל עניין לשון הפנייה. כל פעם שהייתי יוצאת לרחוב הייתה מין תחושה של מתח באוויר - אם הבן אדם הבא שאתקל בו, ידע להגדיר אותי נכון או לא. אני אישית לא יוצאת הרבה מהבית ולפעמים שכבר הייתי יוצאת ונגיד היו פונים אלי לא נכון, הייתי מרגישה שאני 'לא מספיק אישה' ומסתגרת בבית שבוע. מה שעזר לי 'לשחרר' את המצוקה הזו, היה כשהלכתי לא מזמן לאיזשהו פסטיבל והיה שם תרגיל שצריך לדבר במשך דקה כל פעם עם מישהו אחר. זה יצר מצב שבפרק זמן מאוד קצר, המון אנשים היו צריכים למגדר אותי וחלק פנו אלי בלשון פנייה זכר, חלק בנקבה, הייתה אפילו מישהי שהתבלבלה ושאלה אותי מה אני והאמת שכל הסיטואציה הזו בסופו של דבר, הרגישה דווקא טוב כי אני א-בינארית ואני לא חייבת להיות אישה כל הזמן... עוד דבר שמאוד עזר לי, היה משפט שאמרה לי הפסיכולוגית שלי שבעצם אומר שאם למישהו יש בעיה איתי, הבעיה היחידה שקיימת - היא הבעיה אצלו".

 כיצד התהליך הזה השפיע עליך? האם כיום את מרגישה שלמה עם עצמך?

"לפני התהליך הזה הייתי מאוד אטומה רגשית ובמהלכו בעצם למדתי להיות הרבה יותר רגישה, להיפתח, לא לחסום את הרגשות שלי ולהיות אני... כיום אני יכולה להגיד שאני כן אוהבת ומרגישה בנוח עם הגוף שלי, אך הפנים שלי והקרחת שלי מעט מציקים לי... ביום יום אני לובשת פאות ואז זה מעט עוזר. לפעמים כשאני בלי הפאה, התווי פנים שלי נראים לי בכלל לא נשיים וזה מפריע לי אז אני משתדלת שלא להסתכל במראה אם זה לא לצורך טיפוח או איפור וכדומה... למרות זאת, ממש לפני כמה שבועות, התארנתי יפה והסתכלתי על עצמי במראה. להפתעתי, אהבתי את המראה שלי ופשוט הרגשתי יפה. אמנם, אני עדין לא מרגישה לגמרי שלמה עם עצמי אבל אני כן מתכוונת לנסות לחזק ולשפר זאת". 

לסיום, כיצד היית מייעצת להתנהג מול אדם א-בינארי?

"היות וזה די אינדיבידואלי אין לי עצה שהיא חד משמעית אך, הייתי מייעצת אולי לנסות להבין מהי החוויה שגורמת לא-בינארים להיות כאלה, בודקת איך זה מתבטא אצלם ואם יש משהו שניתן לעשות כדי לגרום להם להרגיש בנוח. בנוסף, חשוב לי להדגיש שלשון פנייה זו לא העדפה, אלא עובדה וברגע שפונים למישהו בלשון פנייה אחר זה פשוט לא נכון. לכן, בעיני הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כך, זה פשוט להקשיב לאותו בן אדם כיצד הוא מדבר על עצמו ולאחר מכן, לפנות אליו בלשון הפנייה בו הוא השתמש. במידה והוא מדבר בלשון פנייה מעורבת או שמשהו עדין לא ברור - תמיד כמובן אפשר לשאול".