רבים אלה שיעידו על עצמם כי הם מקבלים הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים או כל אדם שקשור לקהילה הגאה, והם בעד שוויון זכויות מלא עבור כל אותם אנשים. עם זאת, כשהעניין מגיע לא-בינאריים - התגובות שמתקבלות הן שונות במהותן ופתאום הקבלה נראית קצת פחות טריוויאלית. אי אפשר שלא לתהות: מה בעצם השוני?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: איזה זוג גאה אתם?
• מבוכה בצד: למה חשוב לקיים שיח פתוח על מיניות ומגדר
• בלי סודות: "מתביישת לספר לאמא שלי שקיבלתי מחזור"

התופעה הזו הסבה את תשומת ליבי כשהזמר/ת דמי לובאטו הצהירו על עצמם כי הם מזדהים כא-בינאריים. התגובה שלי לחדשות הייתה מתונה: אמרתי לעצמי "אוקיי" קל בלב, סימנתי לייק על הפוסט שהעלו והמשכתי ביומי. מאוחר יותר, הנושא שוב עלה לדיון בפורומים שונים – והדברים שנאמרו לגבי העניין מאוד הפתיעו אותי, שלא לומר אכזבו.

חלק נכבד מהתגובות היו בסגנון: "נדפק לה המוח", "שוב היא תחת השפעת סמים, המשוגעת הזאת", "מה עוד ימציאו", "משעמם להם, לאמריקאים האלה", "מה יהיה עם הדור הזה" ועוד מאגר רחב של חוסר קבלה מובהק. לא יכולתי שלא לתהות, אם היה מדובר באדם הומוסקסואל שהיה יוצא מהארון בפוסט נוגע ללב – האם התגובות שהיו מתקבלות היו אותן תגובות? או שמא הפירגון והתמיכה היו ניכרים הרבה יותר? מעבר לכך – למה, בכלל, אמור להיות הבדל?

הרי גם במקרה של יציאה מהארון כא-בינארי, מדובר באדם שחושף את עצמו ומספר לעולם לאיזו קבוצה הוא משתייך. גם לצעד הזה, נדרש אומץ רב והוא ודאי מלווה בחרדה רבה. גם במקרה הזה, ה"בשורה" אותה מנחית אותו אדם שייכת לו בלבד ומשפיעה רק עליו. אם כך, האם כל האנשים שהתבטאו בצורה כל כך לא נעימה בעקבות היציאה של לובאטו או בכלל כלפי אוכלוסיית הא-בינאריים, יכולים להצביע על נקודת השוני שמנעה מהם מלהגיב בפירגון ואהדה? על השאלה הזו, אני אוכל לנסות לענות באמצעות סוג אחד נוסף של תגובות בהן נתקלתי והוא: "אני פשוט לא מבין/מבינה את זה" על צורותיו. מעבר לכך, אני חושבת שגם לתגובות הפוגעניות יותר שהתקבלו, משמעות נסתרת ועמוקה יותר שזהה או לפחות דומה ל"לא הבנתי".

© גטי אימגס

יכול להיות שהמונח "א-בינארי" תפס פחות תאוצה בחברה מאשר הקשת ההומוסקסואלית; אבל אין לשכוח שבעבר גם הומואים ולסביות נאלצו לספוג הרבה יותר תגובות קשות ולא מקבלות מהיום. כמובן שגם היום לא הכול ורוד עבור אותה קהילה – שלא לדבר על האנשים שמגדירים את עצמם באופן פחות מובהק – אבל בעיניי, ההסברה לגבי העניין הזה עשתה את שלה. כך גם טרנסג'נדרים, שלאט לאט מתקדמים בהשגת המטרה שלהם, מקבלים יותר ויותר הבנה והערכה מהחברה. לגבי א-בינאריות, כמו לגבי עוד שלל מונחים פחות מוכרים, במיוחד כאלה שנדמה להמון אנשים כי הם נמצאים "באמצע" ופחות מזדהים עם הגדרה חד משמעית או לא בהכרח מעידים על העדפת מגדר אחד מהאחר, הדרך עוד ארוכה. אני חושבת שכאן בדיוק הבעיה: אין מספיק הבנה.

לפעמים לבני האדם, שגם אם זה לא נראה ככה הם יצורים מאוד חברתיים, מה שלא מובן – בהכרח זר. מה שלא מכירים – נשאר בגבולות הלא נודע; ומהלא נודע ומהזרות צריך להתרחק, להיזהר. אולי בגלל החשדנות כשנתקלים במושג לא מוכר, המחשבה הראשונית היא שאותו דבר הוא בהכרח רע, מוזר או לא נאות. אחר כך, לאט לאט, כפי שראינו בדוגמא עם ההומוסקסואלים וגם עם הטרנסג'נדרים, המושג עובר בהדרגה למה שנודע ומוכר, ההבנה מתרחבת ופתאום זה כבר לא נראה נורא כל כך. לאור כל זאת, אני סבורה שההיכרות עם המושגים שפחות ידועים ומבינים מה הם בעצם מביעים, תביא את התגובתיות כלפיהם למקומות טובים יותר.

© צילום: Fotolia

בזמן האחרון, אפשר לשים לב שיותר ויותר אנשים מגלים כי הם בעצם מגדירים את עצמם כא-בינאריים. יותר ויותר אנשים וביניהם בני נוער וצעירים, בוחרים לשתף זאת עם סביבתם ולדבר על כך. השיתוף הזה הוא כל כך חשוב כי הוא תורם להסברה, מרחיב את ההבנה לגבי המושג, נוגע לעוד ועוד אנשים שאולי מכירים אדם כזה בעצמם, מגיע ליותר ויותר קהלים והכי משמעותי – תורם לאומץ של אדם שאולי מזהה כך את עצמו וחושש לגלות זאת. מצד שני, יש כאן אבסורד קל: אנשים מסוימים אולי יפחדו לדבר על הנושא בגלל התגובות שלא מקבלות – ועם זאת, מה שעשוי להפחית את כמות התגובות מסוג זה הוא השיתוף, ההפצה והדיבור על כך. אז מה עושים? הפתרון נשמע פשוט אך הוא לא קל: מדברים על זה ולא נכנעים.

ככל שנדבר על הנושא הזה יותר, כך הוא יהיה מקובל יותר ואנשים שמעוניינים לחשוף את עצמם עשויים להרגיש בטוחים יותר לעשות זאת. אז, אפילו אם אתם לא מזדהים כא-בינאריים בעצמכם, אך נתקלים בתגובה לא נעימה או מבולבלת לגבי הנושא – נסו לשמש כשגרירים: להסביר, להדגים, להבהיר, אולי אפילו לשנות את ההסתכלות. כך, מעגל הקבלה עשוי להתרחב – וכולנו רק נרוויח.