לכבוד יום הנראות הטרסנג'נדרי שחל בסוף החודש שעבר, הושק הספר "אני ג'אז", העוסק בילדה טרנסג'נדרית ומעביר מסר של קבלה וכבוד כלפי האחר, כמובן בדגש על טרנסים וטרנסיות. למרות שמטרות הספר הינן חיוביות, וביניהן לעודד בקרב הילדים הצעירים סובלנות ומודעות כלפי הנושא, הוא ספג לא מעט ביקורות נוקבות. אותן ביקורות הגיעו בעיקר מהורים כעוסים, שבלשון המעטה לא מעוניינים בכך שילדיהם ייחשפו לסיפור של "בן שהוא בעצם בת" וקוראים לקהל להחרים את הספר, אשר עתיד להגיע למספר גדול של גני ילדים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

1. • מכתבים מהלב: "אני רוצה להודות לך, חברה יקרה שלי"
   • לא בקטע מעליב: הכינויים הכי דביקים שיש (תפסיקו)!
   • בלי סודות: "התאהבתי במישהו"
     

מי שספגה חלק לא מבוטל מהביקורות הייתה כוכבת הילדים ציפי שביט, אשר מקדמת את הספר בסרטון ברשתות החברתיות של האגודה למען הלהט"ב. בסרטון שביט ממליצה על הספר, משתפת כי קראה אותו יחד עם הנכד שלה ומספרת כי הוא מדגיש את העובדה שלכל בני האדם מגיע יחס טוב ואוהב באופן שווה. הורים רבים לא התלהבו מכך, טענו כי שביט עשתה זאת רק בשביל הכסף וגרסו כי למרות שהצחיקה אותם בילדותם – את הילדים שלהם, כנראה שכבר לא תצחיק. לשלל הביקורות התווספו גם צמד המילים: "חולת נפש", ומילים קשות כמו "חבורת סוטים" הופנו גם כלפי הקהילה למען הלהט"ב. כל זה – בשל קידום ספר שעוסק בשוויון, קבלה ואהבה שמגיעה לכולם.

באופן אישי, כששמעתי על הספר המדובר, תהיתי באמת כיצד הוא יתקבל אצל הילדים. ילדים צעירים מתחילים ללמוד על מין ומגדר באמצעות שלל התנסויות כבר בגיל הרך ובהמשך גם בגילאי היסודי. הדבר יכול להתבטא באמצעות צעצועים, בגדים, תחומי עניין ואפילו בחירת חברים למשחק. באופן בו החברה שלנו מתנהלת כיום, נראה כי לילדים ברור מאוד מי היא "בת" ומי הוא "בן" ואילו קריטריונים אמורים להיות לכל אחד מהם - וכשמחליפים בין התפקידים, ניתן לשים לב לתופעות של לעג וזלזול כלפי העניין. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה שיכול להיות שהספר באמת יבלבל את הילדים, בגלל אותן הגדרות.

כשניסיתי להעמיק בעניין ולהבין מה פחות נראה לי ועלול להפריע למתנגדי הספר, הגעתי למסקנה שבדיוק כאן הבעיה – החברה שלנו כל כך מורגלת לתפקידים המגדריים של "בנים" ו"בנות", עד כדי כך שלכל תבנית אחרת שנוצרת לוקח הרבה יותר מדי זמן להתקבע. גיבורת הספר ג'אז היא ילדה שנולדה בתוך גוף של בן – עניין שבאופן כללי, אין מספיק חשיפה ומודעות אליו בחברה, שלא לדבר על החשיפה והמודעות בקרב הילדים.

דבר אחד ברור: אם ההורים מגיבים כך כלפי הספר המדובר – מוטב שיפיצו אותו בגנים. החברה שלנו דורשת שינוי בעניין היחס לטרנסג'נדרים, שינוי שמוכרח להיות מלווה בהגברת מודעות, והזמן הכי טוב להתחיל לקבע אותו הוא בדיוק בגילאים הצעירים, בהם מתעצבים החשיבה, האישיות ויחסי הגומלין עם החברה. אותם ילדים שייחשפו לספר יכירו את המושג ואת משמעותו ואם יתקלו באדם טרנס או באישה טרנסית, יוכלו לדעת במה מדובר ולהתייחס אליהם באופן מכבד ושוויוני – זאת, גם בילדותם ובהמשך, בתקווה, גם בבגרותם. כך שאם השינוי הזה לא יתחיל בעזרת הורי הילדים, חשוב מאוד להתחיל אותו בעזרת מערכת החינוך.

יכול להיות שההורים המתנגדים חוששים שספר על ילדה שנולדה בגוף של בן "יכניס לילדים רעיונות לראש", עלולים להיות מובכים מלדבר עם הילדים על הנושא או מרגישים לא בנוח רק מעצם העובדה שהילדים נחשפים לספר שכזה. חשוב להדגיש שאותם רגשות לא פשוטים שעולים בעקבות כך, עלולים להוות מוקש בדרך לשינוי מיטבי בנושא, השינוי שבאופן אבסורדי עשוי לגדוע את אותם רגשות קשים שעולים בעקבות הניסיון לחתור אליו. כך שאמנם יש להיוודע לאותן תחושות – אך גם לנסות ולהתגבר עליהן, להבין שמדובר בנושא חדש שטרם עסקו בו בצורה כזו נרחבת ומעמיקה, לנסות להתמודד עם חוסר הנעימות הרגעית, כדי שהילדים יוכלו להפנים ערכים חשובים שיסייעו להם להתנהל כבוגרים מוסריים ונעימים בחברה.

אני חושבת שהאמירות הלא נעימות שהופנו כלפי ציפי שביט והקהילה למען הלהט"ב הן מוגזמות מאוד. כפי שציינתי, מדובר בנושא שמאוד חשוב לקדם ומעבר לכך – באג'נדה שנראה כי לאנשים מסוימים חשוב להפיץ. האמונה של שביט בהצלחת הספר לא הופכת אותה לכוכבת טובה פחות משהייתה. היא לא משנה את הקול המצחיק שלה, את השירים הבלתי נשכחים ואת החיוך המדבק. בסך הכל מדובר בקידום של ספר שעוסק בתכנים חיוביים שבעיני רבים, מעודדים התנהגות רצויה בחברה. יכול להיות שלחלק מהאנשים באמת קשה לקבל צעד כזה, שאולי נחשב לגדול ביחס למה שהיינו רגילים אליו עד כה, אך לא מתקבל על הדעת למחוק את העבודה רבת השנים של שביט רק בעקבות חוסר הסכמה איתה.

אני לא רואה דרך בה אמירות כמו "חולת נפש" ועוד רבות אחרות, או החרמה של כוכבת ילדים בעקבות צעד חשוב שנקטה בו, יעשו טוב יותר מהפצת הספר לילדים. מלבד העיסוק שלו בילדה טרנסית, הספר עוסק גם בקבלת ואהבת האחר – האם ההתנגדות כלפי הספר בצורה בה היא נעשית מובילה להפצת הערכים החשובים האלה? מובן שלא, אלא בדיוק להפך מכך. כך שאם נשים על כף המאזניים את הפעולה של שביט בהפצת הספר, אל מול פעולת ההורים בתגובות לסרטון בו השתתפה – די ברור מי תורם לילדים הרבה יותר מהשני.

כמובן שבעיניי אין כל רע בפעולה של שביט בקידום הספר, אלא להפך – אני חושבת שמדובר בעניין מבורך ומשמעותי, שיוביל לאותה מודעות בה עסקתי קודם. אני מקווה שכוכבי ילדים רבים נוספים לא יירתעו מהתגובות הקשות שקיבלה ויירתמו גם הם למסע לעבר השינוי. צעד גדול ביותר נעשה – כעת, נותר להמשיך וללכת בדרך שנסללה.
אם כבר בדרכים עסקינן – נראה שעל החברה לעשות "חישוב מסלול מחדש" בכל הנוגע ליחס שלה לשונה, לגבי הכרת אנשים או מושגים חדשים שאולי לא נתקלנו בהם הרבה קודם לכן וכן לגבי היחס לאלה שמביעים עמדות שמנוגדות לדעות שלנו. אם אנחנו באמת רוצים לדאוג לילדים ולשמור עליהם, כדי להתחיל בהפצת ערכים של סובלנות, כבוד, הכלה וקבלה. דווקא נראה שהספר שכל כך שנוי במחלוקת כרגע, יעשה עבודה מדהימה בכך.