אסור לך לאכול המבורגר. אסור לך לשבת כפוף. אסור לך לנהוג. אסור לך לקלל. תהיי אישה ותשתקי. אבל מי אומר לי מה לעשות? איך הנורמות החברתיות שלנו כל כך נוקשות כלפיי נשים? ולמה שלא אלבש שמלה? 

עוד במדור היחסים בפרוגי:

• האם בדיחה יכולה לגרום לכם להתאהב?
• דעה: חינוך מיני / לא צריך ליצור מבוכה, אלא פתיחות
  
• "הם מסכלים עליי קצת מוזר וחושבים שאני קצת משוגע" ראיון

©טמבלר

"טוב אז איפה בא לך לקבוע?", "תבחר אתה", "נלך לבית קפה או סושייה, כדי שיהיה לך מה לאכול". כל שיחה של הצעה לדייט הולכת ככה. אני סלט, הוא בשר, אני שמלה, הוא טי שירט. נלך לדייט, הוא יספר לי קצת על חייו, בזמן שהוא בולס, אני אהיה צבועה ואוכל את הסלט עם הפטה שלי, כל דקה ביס, כי חס וחלילה שאוכל מהר, אצחקק, אספר קצת עלי, בלחם? אני אפילו לא אגע אפילו, כי אני אהיה צבועה. אשחק את המשחק הנשי שלי.

© טמבלר

שלום גברים אני גבר. לא, אני לא בעלת איבר המין שלכם. לא, אני לא לסבית וממש לא מחבבת את האיבר הנשי. אבל יש לי הרגלים שעפ"י נורמות חברתיות נחשבים ל"גבריים". אני אוהבת בשר, ואני אוהבת לקלל, אבל מי החליט בשבילי מה זה אישה, ומה זה גבר? אין לי בעיה לשטוף לך את הכלים, לנקות לך את הבית, לבשל לך, ובמיטה לתת לך להוביל, דברים שנחשבים ה"תהיי יפה ותשתקי", אבל לסתום? לשנות את הרגלים שלי? תשכח מזה.  

© טמבלר

גברית או סתם אישה חזקה? אז אני לא שניהם, אני אוהבת להישבר, אבל תמיד ממשיכה ולא עוצרת, אז מה הקטע כאן בכלל. מה זה בכלל ״גברית״, ומה זה ״אישה חזקה"? נכון, יש הרבה גברים שדווקא "עושה להם את זה" אישה חזקה ו/או גברית, החלטה שלכם איך לקרוא לזה. אבל זה שאני חזקה לא אומר שתצפה ממני לא לבכות, להשבר, או להוביל, אל תצפה ממני שפשוט אתפשט ברגע הראשון, כי "לא אכפת לי" מדברים.

© טמבלר

זה שאני נמצאת בהגדרה הזאת, נותן לי את הפריבילגיה "לעשות את זה נכון". זה שיש לי את ה״גבריות״ הזאת בי, ממש לא אומר שאני לא מתה על איפור, טיפוח, ניקיון מכל שערה, שמלות וחצאיות, לא סתם מתה על זה, אני פשוט לא יכולה בלי זה. אז שלום פמיניסטיות ושוביניסטיות, מה יש לכן להגיד על זה? אני אישה חזקה כמו שאתן מגדירות, ואני לא אלך ואצבע את שערות הבית שחי שלי בוורוד ולצעוק ברחובות גירל פאוור!