הכאב שבצחוק: למה האנשים הכי המצחיקים הם העצובים?
בעוד אנו רואים את היכולת להיות מצחיק כמו איכות נחשקת עלינו לזכור שאנשים מצחיקים טפחו לתוך החשכה מתוך ההומור. אז, מדוע אלה שהם לכאורה מלאי חיים והומור הם דווקא שבורי לב? גלו למה אנשים עצובים עושים קריירה מלגרום לנו לצחוק
לאלן דג'נרס, וודי אלן, ג'ים קארי, ג'ימי קימל ואוון וילסון יש מכנה משותף. הם כולם גאונים, מבריקים ומצחיקים עד דמעות, אבל ההומור שלהם הגיע ממקום חשוך. כולם, לא יוצא מן הכלל, סבלו ממלכודת הרסנית של דיכאון ממושך. עבור רוב הקומיקאים, זה קרב מתמשך, והקומדיה היא המפלט הקל ביותר. אם נחשוב על זה קצת, נגיע למסקנה שיש מעט בסיס הגיוני בדברים. אנשים מצחיקים הם לא טיפשים ומאושרים. אם נגרד מעט את פני השטח ונעבור על בדיחות שנונות מן העבר, נגלה שקיים בהן הר של דיכאון וחרדה.
עוד בערוץ היחסים בפרוגי:
ה-11 באוגוסט 2014, הוא היום בו כל העולם הזדעזע לשמוע על הישות המבריקה והמטורפת, רובין וויליאמס שלקח את חייו. דורות של אנשים מרחבי העולם נשארו הרוסים ולא הבינו כלל איך בן-אדם עם חוש הומור רב כל כך שנהג להעלות לנו חיוך כשמצב רוחינו היה לא טוב, סיים את חייו בצורה כה טראגית.
אז מהם הרצון והיכולת של אותן "נשמות עצובות" לגרום לנו לצחוק?
קומדיה נגזרת מהאמת
אנו רואים דברים כ"מצחיקים" בגלל שהם אמיתיים. יש קומיקאים ואנשים מצחיקים שמצביעים על הבעיות הקיימות שבחברה ומשקפם אותם בחזרה אלינו בדרך משעשעת במקום להתגבר על כך. זה כל כך כיף לנו, כקהל, לשמוע את האמת שבדברים עד שזה גורם לנו לצחוק. בגלל זה, כל קומיקאי טוב צריך לדעת מה מתרחש בעולם, בעיקר אם זה משהו לא כל כך משמח. כך הם יכולים לראות את מה של"האדם הממוצע" לא אכפת ממנו.
הצחוק כחוסר ביטחון
קומיקאים ואנשים מצחיקים יגידו שהם גדלו בתחושה עלובה ובלתי מספקת שבה הם הרגישו חסרי כל חשיבות. חוסר ביטחון העמוק הזה הוא מה שסיפק להם את רצון להוכיח ולשאוף להיות מקובלים יותר על ידי חבריהם באמצעות הצחוק.
החברה תקבל אותך עם הפגמים שלך, כל עוד אתה מצחיק
צחוק הוא השיקוי האולטימטיבי, ואנו נמשכים לכאלה שיכולים לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו, לא משנה כמה "מוזרים" הם. אז מהי הדרך הטובה ביותר להשיב את הכח שלך ולזכות בפופולריות בבית הספר לגרום לאנשים לצחוק כמובן.
הצחוק מבעד למסכה
זה כל כך עצוב שהחברה שלנו מציבה סביב הדיכאון כל כך הרבה בושה. לאורך ההיסטוריה, עולם הזוהר היה שם נרדף למחלת נפש וכל כך הרבה סבלו בשקט. מהי הדרך היעילה ביותר כדי להסוות את העובדה שאתה מרגיש חסר תקווה, ריק ועצוב מאשר לספר בדיחות? מהי הדרך הטובה ביותר כדי לספק לעצמך פתרון מהיר לצער הבלתי אפשרי והעמוק שלך מאשר להצחיק המון שותק? צחוק של אדם אחר מזכירות לקומיקאי הדכאוני תרופה מהירה. הוא מרגיש באופן מיידי טוב יותר והתוצאות הן ממכרות.
לחיבור עם קהל יש יכולת ריפוי
אחד החלקים הקשים ביותר של דיכאון הוא התחושה המתמשכת בלי סוף שאתה לבד במעמקי הייאוש שלך ושאתה האדם היחיד שאי פעם הרגיש את הדרך שאתה מרגיש עכשיו. אחת הדרכים למלא את החורים השחורים של דיכאון - הוא לחבר. לדבר על הכאב וללמוד שאנו, אכן, לא לבד. אנשים מצחיקים לא פוחדים לדבר על הרגעים המביכים ביותר שלהם, על המחשבות המבישות ביותר שלהם ועל המציאות קשה לעיכול של חייהם. אנחנו כמובן צוחקים. אנחנו צוחקים, כי אנחנו יכולים להתייחס. כי ברגע שקומיקאי מספר לנו בדיחה אנחנו פחות לבד בסבל של עצמנו וגילגולי הצחוק שלנו מספקים להם אימות ישיר שאנחנו איתם.
|
|