כשמושיבים אתכם ליד הקטנים

אתם כבר מרגישים בוגרים, רוצים לשבת עם הדודות בשולחן, ואז מושיבים אתכם בשולחן הילדים. זה כלול עם הרבה צעקות, מריבות ופיקוח מההורים, הרבה פיקוח.

קללות בהגדה

תמיד, אבל תמיד כשמגיע הקטע בו כתוב 'בן זומא' בהגדה יש אנשים שצוחקים, לא משנה כמה יסבירו להם שלא מתכוונים לקללה, הם ימשיכו לצחוק.

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• נועה יצחק אגמון: בת ה/13 שהולכת לשנות את מודל הגוף
• מה נשתנה: 4 הקושיות של הנוער הגאה
• בלי סודות: "איך לשתף הורים בהחלטת קיום יחסי מין?"

עכברים מתחת לשולחן

מכירים את זה שבאמצע הקריאה אתם מרגישים צביטות ברגליים? תמיד יש את הילדים הקטנים שמתחילים להשתעמם, מה הם עושים? מתחבאים מתחת לשולחן ומתחילים להציק לכולם, לא כיף.

כשהצד של הילדים מתרוקן 

כשמגיע התור של הילדים בסביבות גילאי 12 לקרוא, פתאום הם צריכים לשירותים, לשטוף, ידיים ועוד מיליון תירוצים אחרים על מנת לא לקרוא בהגדה, אף אחד כבר לא מאמין להם בסיבוב השלישי.

כשכולם אוהבים את מחביא האפיקומן פתאום

ואז, אחרי שהארוחה נגמרת, מכירים את זה שכל הילדים מתגודדים סביב מי שמחביא את ההגדה? וזה אחרי שהסתכלו לראות שהוא לא מחביא אותה בזמן האוכל.

הסלטים שקורצים לכם

רגע לפני שאתם נרדמים, מגיע שלב הרעב הכל כך חזק הזה, שאתם מסתכלים על סלטים והם קוראים לכם לאכול אותם, אז אתם לוקחים ביס במחשבה שאף אחד לא ישים לב, רק שכולם שמים לב ומסתכלים עליכם כל שאר ההגדה.

כולם כבר רעבים

ואז מגיע השלב שלא רק אתם רעבים ובסוף כולם מסכימים על דילוג החלק האחרון של ההגדה והחלק האהוב מגיע - האוכל.

ואז נגררים

אחרי האוכל שכבר כולם שבעים מגיע שלב האפיקומן, חשבתם שזה מנוחה לכם ותעסוקה לילדים? אם כן טעיתם, אתם הופכים למלווים של הילדים בחיפש אחר האפיקומן.