יצא לי הרבה לחשוב על שינוי והתבגרות לאחרונה. כשהבטתי לאחור על השנתיים האחרונות שלי למשל, מ15-17, קלטתי שעולם ומלואו השתנה בי. אני ממש לא אותה הנערה\ ילדה שעלתה לכיתה י' אז וחגגה 15 בחופש הגדול שלפני, הבחורה שאני שחגגה לפני שבועיים 17 ועולה עוד חודש לכיתה יב' - שונה לחלוטין ממנה.

לפעמים אני תוהה איך כל כך הרבה השתנה בי, והאם השתנה יותר מדי?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• פמיניסטיות זה הדבר החם הבא
• בלי סודות: מה לעשות אם אני חווה קשיים בזוגיות?
• 7 שנים לרצח בבר נוער: אמא של אחד הנרצחים מדברת

מדהים כמה יכול להשתנות בשנתיים מסכנות.

הילדה בת ה-15 הייתה שקועה בחלומות, באיזה סרט שמפנטז על האביר שיגיע על הסוס הלבן והשתוקקה שיבוא ומצידה, שיבוא, בכל רגע. כל היום המשיכה לפנטז על מי אוהב אותה, לחשוב על מי לא אוהב, ומי לא סובל.
הבחורה של היום, בת ה-17, לא תשקר, היא רוצה חבר מאד, משתוקקת לדעת זוגיות מהי, מצד אחד היא תאמר, אתה, אתה זה ששם – אם אתה מרגיש משהו אז תבוא ותאמר, אני לא נושכת.

 מצד שני היא השלימה עם העובדה שיש דבר כזה שנקרא זמן – וההוא שאוהב אותך שאולי ייהפך לבן זוג, יגיע כשיגיע. לדברים טובים לוקח זמן.

היא גם השלימה עם אחד הדברים שהכי הטריפו אותה – שלא תמיד כולם יאהבו אותך, ולא רק זה, יש אנשים שפשוט לא יסבלו אותך, מסיבות שאינן ברורות, אבל זה בסדר.

הילדה בת ה-15 נאחזה באנשים מסוימים, וסירבה להרפות. סירבה להאמין שדברים יכולים להתפרק, ולצאת קצת מהמסגרת. סירבה להאמין שחבורה בבית הספר זה משהו שכן, יכול להיות מדהים אבל מעט כובל, סירבה להיות מתוייגת בתור 'שחר' ולא 'שחר מהקבוצה ההיא'. הבחורה בת ה-17 חוותה התפרקויות של קשרים,  ובשונה מזו בת ה-15, נתנה להם לקרות, התאכזבה בשקט, והמשיכה הלאה.

אנשים כמו שהם באים – ככה הם גם הולכים.

הילדה בת ה-15 הייתה כבולה לדעות מטומטמות. היא שמרה על פה נקי ולא עשתה צרות.

הבחורה בת 17, והפה שלה היום כבר לא כל כך נקי, עושה את הצרות, שלה לפחות, ואת 'מרד גיל הנעורים' התחילה בשנים המאוחרות.

יותר מכל הבינה הבחורה בת ה-17 שכבר התמימות לא רבה בה. הבחורה בת ה-17 בכיתה יא נזכרה להשתחרר. ולא להשתחרר במובן של לעשות את כל השטויות שכ'ילדה טובה ירושלים' לא עשתה (ואם גם אתם וגם אני מבינים על אלו שטויות מדובר, תכלס בואו נהיה כנים, את השטויות האלה גם היום אני לא עושה) אלא להשתחרר במובן של לעבור איזשהו שינוי פנימי עצום שאין לה שמץ של מושג איך או כיצד עברה אותו.

הבחורה בת ה-17 עברה המון תלאות והתהפכויות. פתאום היא הבינה שלהיות לבד ולקבל קצת זמן איכות עם עצמה זה משהו שעושה לה טוב. פתאום הבינה שהיה מותר לה במשך 16 שנה להחזיק בטייטל 'המתבגרת המושלמת' ושזה בסדר בגיל 17 לאבד אותו, לריב עם כל העולם ואחותו, ולעשות קצת צרות, טוב, שוב, את הצרות שלה לפחות.

הבחורה בת ה-17 הבינה בגיל 17 את כל הקלישאות, שמותר לריב, מותר לכעוס, מותר לאהוב ולהיאחז בדברים – אבל כל הדברים שציינתי עכשיו, ובוא נקרא לילד בשמו – הם פשוט חרא אחד גדול.

הבחורה בת ה-17 פשוט הבינה שהיא זו היא – ודבר לא ישתנה לגביה. היא שתיפול במדרגות, בכיתה, בבניין, בים, היא שתעשה הר מעכבר והיסטריה משום דבר, היא הרגשנית שתבכה מכל סרט קיטשי ומכל שטות כמובן. היא שתאכל לפעמים כמו בהמה, היא שתעשה פשוט מה שהיא רוצה.

כי היא פשוט היא.

ואתם איתי? פשוט תתמודדו.