כבר שנים שהשגרה שלי נמצאת ברצף ספירלי אחד גדול. אני עובדת, לומדת, רוקדת, מתנדבת, כותבת, מבלה עם חברות ועם המשפחה. אין ספק שזהו רצף מתיש, אך מספק. כל החיים שלי בנויים על עיסוקים בכל רגע. זו הדרך שלי להימנע מ"היתקלות" עם רגשות שליליים כמו עצב, קנאה או אכזבה. בכל פעם שקרה משהו רע, פשוט הייתי עוברת הלאה, משאירה את הרע מאחוריי. ספק הכחשה, ספק התעלמות. תקראו ל"זריקת הרע הצידה" או איך שתרצו, אבל אין מה להתווכח - לי זה עזר.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "איך אומר לה שאני בעניין?"
• מטורף: טרנסג'נדרים חושפים תמונות מלפני ואחרי השינוי
• פגוש את הורים: אספנו לכם את הסיפורים הכי מצחיקים ברשת

זה בא לידי ביטוי בתיכון. מאז שהתחלתי אותו, פיתחתי רגשות למשל כלפי מספר בחורים. כל אחד שונה מקודמו ומשך אותי בגלל דברים אחרים: אחד היה גבוה וחכם, השני שנון ומתוחכם, השלישי... סתם נראה טוב. המשותף לכולם הוא שבסוף יצאתי פגועה מהם. ככה החיים מתנהלים בגיל ההתבגרות, חוקרים ומנסים, נפגשים מתאהבים ולעיתים גם מתאכזבים. ובכן, לא במקרה שלי, של מורן הישנה. הייתה לי יכולת מופלאה. ידעתי לחסום כל רגש שלילי. הייתי מדמה את היכולת הזו לשומר ראש (או לב בעצם!) שמגן עליי, עומד בכניסה ולא מאפשר לעצב, כעס, אכזבה או תסכול להיכנס, בעקבות כל המקרים הללו.

"לא אפשרתי לרגשות שליליים להיכנס" © צילום: shutterstock

אולם, למרות החומה החזקה שהקיפה את הלב שלי, משהו השתנה בעקבות בחור אחד מסוים. הכרנו באמצע כיתה ט' ובמשך כחצי שנה היה ברור ששנינו רוצים להיות יחד, אבל מפחדים. לא ידעתי בדיוק מה בו כל כך סיקרן אותי, אבל אין ספק שזה היה שם. רציתי לגלות עליו עוד, לשמוע אותו צוחק מאושר, רציתי להיות חלק מהחיים שלו. לפתע ובלי אזהרה מוקדמת, מצאתי את עצמי מאוהבת בו. פרפרים בבטן, התרגשות עצומה - הייתה לי את כל חבילת ההתאהבות.

אחר חצי שנה מורטת עצבים, הוא הציע לי לצאת. כולם כל כך ציפו שהקשר הזה יעבוד ויזרום, עד שגם אנחנו הרגשנו מחויבים להכריח אותו לעבוד, ולמרות הכל הוא לא עבד. הוא החליט להיפרד ממני. בדרך כלל הייתי מחליקה את זה ועוברת למטלה הבאה (והיו המון כאלה), מה שהיווה עבורי הסחת דעת מצוינת. אבל הפעם... הפעם לא הצלחתי לעבור הלאה. לא הצלחתי לזוז מהמיטה. הלב כאב לי והבטן התהפכה. המוח צעק שהקשר לא עבד, אבל הלב הרגיש חסר פתאום. 

"לא רציתי לפתוח דף חדש בספר"

הרגשתי שכל החומה התפרקה והרגשתי שעברתי שינוי, שינוי רע. מצאתי את עצמי בוכה ועצובה בגלל בחור, ופשוט לא מצליחה לעבור הלאה התקשתי להתמודד עם העובדה שעכשיו מגיעה התחלה חדשה, לא רציתי לפתוח דף חדש בספר, ובדיעבד - מזל שאותו בחור פתח את הדף בשבילי.

"עברתי שינוי אבל שינוי רע" © צילום: shutterstock

לאחר כמה ימים מתישים וכואבים, קלטתי שהתגובה שלי ממש אבל ממש לא מתאימה והולמת ביחס למה שקרה לי, ואני חייבת להירגע. רק שהפעם, במקום להכחיש את העצב, ייעלתי את האנרגיה הזו לתחומים אחרים. במקום למרר בבכי, הייתי יוצאת לריצה, מנסה לחשוב ולעכל את מה שקרה. במקום לחוש אשמה עצמית, הלכתי להתנדב. תאמינו לי, אין דרך טובה יותר להתגבר על כאב מאשר לראות חיוכים של אחרים. לאחר תקופה מסוימת הבנתי שעשיתי שינוי, ואז זה הכה בי: גם לי מגיעה התחלה חדשה! שינוי פנימי ואמיתי, שינוי בריא שלא אצליח לחזור ממנו ומזל שכך.

אם לפני כן פתחו בחיי דף חדש  בכוח, עכשיו אני זו שדפדפה הלאה בספר חיי. בחרתי באותה התחלה חדשה, זו שמגשרת בין שתי דרכי ההתמודדות שלי בעבר. אין דבר נפלא מזה. מצד אחד, אני לא מנותקת מהרגשות שלי, אבל גם לא מסתחררת בתוך מעגל של רגשות שליליים. שום דבר לא יפיל אותי למטה ליותר מדי זמן, לא מעכשיו. 

גולשי פרוגי היקרים, חשוב לי שתבינו שלקבל התחלות חדשות, ולזרום איתן, יכול להיות דבר חיובי מאוד. הכל תלוי באיך אתם תתמודדו עם מעבר דף אחד קדימה. אז קדימה, התחילו לדפדף בספר חייכם!