בשבוע שעבר ב"שישי נשי": טל ביוטי: "היוטיוב עזר לי לעצב את האישה שאני היום"

בחופש הגדול החליטה יסמין אזקד, יוטיוברית מאיזור המרכז, לפתוח על עניין הפרעת האכילה שלה בסרטון מיוחד. לאחר חשיבה מעמיקה, אין ספור ניסיונות צילום, עריכות ומחיקות - הגיעה יסמין לתוצאה שהצליחה לרצות אותה, ולענות לעשרות אלפי הצופות שלה על כל השאלות. ישבנו איתה לראיון על הנושא, בו ענתה על כל השאלות בפתיחות ואדיבות, וסיפקה מידע מעניין על "מאחורי הקלעים" של ערוץ היוטיוב שלה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "האם איבדתי את הבתולין?"
• כך תדעו: סימנים שהזוגיות שלכם לא רצינית בעיני בני הזוג
• מבחן שפת הגוף: האם אתם מוצאים חן בעיני הקראש?

"בעבר לא הרגשתי שאני בוגרת או בריאה מספיק בשביל לדבר על הנושא"

איך הגעת לפתיחת ערוץ ביוטיוב?

"בהתחלה, ממש פחדתי. המון זמן רציתי לפתוח ערוץ, אבל הרגשתי שאני לא מספיק בוגרת בשביל זה במשך כמה שנים. ואז, בגיל 13, צילמתי את הסרטון הראשון, לקח לי זמן עד שהיה לי את האומץ ללחוץ על הכפתור של הפרסום, אבל לאט לאט התרגלתי ו"נכנסתי" לזה. עצם העובדה שכמות הרשומים והצופים עלו בהדרגה, היה משהו שעורר בי ביטחון. אני מודה שאני עדיין לא מספיק בטוחה בעצמי לגמרי, אבל התמיכה של הצופים גורמת לי להמשיך."

את מנהלת את הערוץ שלך כבר המון זמן, וכבר הזכרת בעבר שיש לך הפרעת אכילה. למה לקח לך כל כך הרבה זמן להעלות סרטון שמתרכז בעניין?

"קודם כל, מאוד פחדתי לחשוף את כל הסיפור. העניין הזה הוא לא משהו שקל לדבר עליו, וחוץ מזה, פחדתי לחשוף דברים שנחשבים ל"לא בריאים", למרות שמאוד נזהרתי עם העניין. אני יודעת שיש בנות שלוקחות אותי כמודל חיקוי בתור יוטיוברית, ופחדתי לדרדר אותן. לקח לי המון זמן וניסיונות צילום, עד שהגעתי למצב שבו אני מרוצה ושלמה עם התוצאה. כבר שנתיים שאני מנסה לצלם את הסרטון הזה, ומה שעיכב אותו הייתה העובדה שהיה לי מאוד קשה לדבר על הנושא, ובעבר לא הרגשתי שאני בוגרת או בריאה מספיק בשביל לדבר עליו. זה לא שעכשיו אני בריאה לגמרי, עדיין יש לי הפרעת אכילה, אבל אני חושבת שעכשיו אני יודעת איך לדבר על העניין בצורה שלא תפגע באחרים."

מה היה הדבר הכי קשה לדבר עליו בסרטון?

"אני יודעת שבשביל הרבה אנשים המילה "אנורקסיה" משתייכת לתיאור של מישהי שהיא פשוט מאוד רזה, אז ידעתי שאקבל תגובות בסגנון: 'את לא כזאת רזה, אז איך את אנורקסית?!' למרות שזה בכלל לא עניין של משקל. חוץ מזה, מפחיד לחשוף סיפור כזה אישי בפני כל כך הרבה אנשים. לא ציפיתי בכלל לכמות כזו של צפיות, זה היה מטורף. כשאנשים התחילו להתקשר אליי, מאוד פחדתי מהתגובה הראשונית שלהם."

שאלנו את יסמין אם הפחד שלה היה רק מהתגובות הרעות, והיא ענתה שהיא פחדה גם מתגובות האנשים באופן כללי: "פחדתי איך אנשים יגיבו, אם זה באמת ידרדר את הבנות אחרות. פחדתי גם מהתגובות של האנשים מהחיים הפרטיים שלי, שפתאום ראו את הסרטון ולא ידעו על הפרעת האכילה, ופתאום מגלים על העניין דרך סרטון."

איזה סוג של תגובות קיבלת בסופו של דבר? האם קיבלת גם תגובות רעות?

"קראתי את כל התגובות, למרות שלא יכולתי לענות לכולן. אני מתכננת לומר לכולם תודה בסרטון הבא שלי. האמת היא, שלמרות הפחד והחששות, לא יצא לי לראות תגובות רעות. היו כמה תגובות מבולבלות של אנשים שלא הצליחו להבין את המשמעות עד הסוף, אבל לא תגובות רעות או תגובות שנאה, והאמת היא שזה גם נורא הפתיע אותי."

יסמין משתפת גם שלרוב היא לא מקבלת תגובות שנאה, אבל כשזה קורה, היא מצליחה להתמודד עם הדבר, ומאמינה שתגובות רעות הן דבר שמקבל כל יוטיובר ושאין דבר טוב יותר לעשות עם העניין מאשר להתמודד איתו.

קרה שתלמידים וחברים לשכבה מבית הספר שלך שלא היית איתם בקשר במשך כל החופש הגדול, פתאום יצרו איתך קשר, בעקבות הסרטון?

"כן, ולא רק מבית הספר, אלא גם מקבוצה ההתנדבות שלי במד"א ואף חברות ילדות שלא הייתי איתן בקשר המון זמן. באמת לא ציפיתי לזה."

"יוטיוב היה דבר שמאוד עזר לי וליווה אותי"

בסרטון חשפת ששיא הדיכאון שלך, הייתה גם התקופה שבה היית הכי פעילה ביוטיוב. כיצד מתבטא קשר זה?

"כשיש הפרעת אכילה ודיכאון, כל מטרה שאת משיגה גורמת לך לשמוח ונותנת המון מוטיבציה, וזה נמשך ונמשך - עד שאת מתרסקת. בגלל זה, כדי לא להתרסק, הייתי צריכה משהו שיעסיק אותי, ויוטיוב היה הדבר הזה, עד היום. בתקופה האחרונה, יחד עם העלייה במשקל והדיכאון, זה נהייה מאוד קשה. אבל יחד עם זאת, ב'היי' שלפני הנפילה, יוטיוב היה דבר שמאוד עזר לי וליווה אותי."

את חושבת שהיה משהו שהיה יכול למנוע את הפרעת האכילה שלך?

"אני לא יודעת. מאוד קשה לדעת למה דבר כמו הפרעת אכילה קורה, וכמו שאמרתי בסרטון, אני לא אשת מקצוע. יכול להיות שאם המצב החברתי שלי ביסודי היה טוב יותר אז זה לא היה קורה, או שאם אותן הגננות לא היו מדברות על ה'כרס' שלי כשהייתי קטנה, אז יכול להיות שהייתי יכולה להימנע מהפרעת האכילה. הרבה אנשי מקצוע אומרים שהפרעות אכילה נובעות בדרך כלל מדברים שקרו בילדות, אבל אני חושבת שהייתי סובלת מההפרעה בכל מקרה."

האם את חושבת שאת יכולה "לצאת מזה" לגמרי?

"אני לא חושבת שאני יכולה "לצאת מזה" לגמרי, אני לא רואה את עצמי אי פעם מפסיקה לספור קלוריות או מרוצה מהמשקל שלי. בכל מקרה, אני כן מצליחה להחזיק את עצמי במצב יציב, לא לרדת במשקל ולא להתאשפז בשנית, כי אני יודעת שיש לי המון שאיפות וחלומות שאני רוצה להגשים. אני חושבת שתמיד יהיה לי, ולהרבה בנות עם הפרעת אכילה, את הקונפליקט הזה בין הקול החולה לקול הבריא, וצריך להתמודד עם זה."

האם את מרגישה שאת במקום לעזור לאנשים אחרים? לבנות אחרות שסובלות מהפרעת אכילה?

"קיבלתי המון הודעות של בנות שרצו לשתף אותי בסיפור שלהן, ושרצו שאני אייעץ להן. אני לא מצליחה לענות לכזו כמות של הודעות, למרות שמאוד הייתי רוצה, אבל אני בהחלט כן נותנת עצות למי שאני מצליחה לענות לה. אני לא אומרת דברים שאני חושבת שהם לא מהמקום שלי להגיד, בתור מישהי שהיא לא אשת מקצוע, ובגלל זה אני מנסה לגרום לבנות האלה ללכת לטיפול מקצועי, לתת להן מוטיבציה לשפר את המצב שלהן. זה מה שאני חושבת שצריך לעשות, אפילו שפעם היה לי קשה לקבל את זה. יכול להיות שבעתיד, כשאהיה במצב שארגיש יותר טוב עם עצמי, אעשה סרטון שיגרום לבנות לקבל את עצמן יותר."

האם את מאמינה שהסרטון הזה ישפיע על המשך הפעילות שלך ביוטיוב?

"האמת היא שלא חשבתי על זה. אני חושבת שאולי הסרטון יוכל לשנות את הגישה שלי ואת צורת ההתנהלות שלי בערוץ, כי אני כבר לא מסתירה חלק כל כך גדול מהחיים שלי. עכשיו, אני אוכל להיות יותר פתוחה, והצופים יוכלו גם להבין אותי, כשיהיה לי קשה להעלות סרטונים בתקופות מסוימות. יכול להיות שזה באמת יוביל לכך שאעלה יותר סרטונים בנושאים שלא חשבתי עליהם קודם."

יסמין מספרת שיש סרטונים מסויימים שקשה לה לצלם בגלל הפרעת האכילה שלה: "'לוקבוקים', למשל, מאוד קשה לי לצלם. 'לוקבוק' הוא סרטון בו אני חושפת את הבגדים שהכי אהבתי בעונה מסויימת או בחודש מסויים, וקונספט הסרטון הוא שאני מצלמת את הבגדים הללו על הגוף שלי, כולל התמקדות בחלקים מסויימים. בשנה שעברה העלתי לוקבוק, וכתבתי בקופסת המידע שלו פסקה על זה שאני סובלת מהפרעת אכילה ושהיה לי מאוד קשה לצלם את הסרטון בגלל זה, וניסיתי לעודד קבלה עצמית. עד היום קשה עם לוקבוקים, אפילו עם קניות של בגדים. כמו שהיה לי קשה לקנות את הבגדים ולראות אותם על הגוף שלי, כך גם היה לי קשה להראות אותם לצופים. מעבר לכך, בפעמים מסויימות היה לי קשה אפילו לצלם סרטון שרואים בו רק את הפנים שלי, כי הרגשתי שאני נראית לא טוב. תמיד היה לי קשה עם החשיפה הזו, שהרבה אנשים מכירים אותי ויודעים איך אני נראית."

"אם לא הייתי משתפת פעולה, לא הייתי במצב שאני נמצאת בו היום"

לפני שסיפרת על הפרעת האכילה שלך ביוטיוב, איך הצלחת להסתיר את העניין?

"למרות שלא רציתי שהאנשים שמכירים אותי ידעו על הפרעת האכילה, לא מאוד התאמצתי להסתיר אותה, ובדיעבד, אני חושבת שאנשים כבר הבינו מההתחלה. לאחר שסיפרתי על הפרעת האכילה שלי, בנות שחוו גם הן הפרעות אכילה אמרו לי שהן הצליחו לשים לב לדבר כבר בהתחלה. היו אנשים מסויימים שדווקא שמו לב לעלייה שלי במשקל לאחר האשפוז, והיה לי ממש קשה עם זה. אני זוכרת שבתקופה מסויימת פשוט הפסקתי להעלות סרטונים בתדירות גבוהה, גם בגלל הדיכאון שלי וגם בגלל העלייה במשקל - הרגשתי שממש רואים ש"השמנתי", וזה מאוד הקשה עליי."

בסופו של דבר, מה לדעתך הכי עזר לך לצאת מהדיכאון?

"ההורים שלי היו אלה שדחפו אותי לטיפול. בקיץ 2014, למשל, בתקופה בה רק התחלתי להיות מטופלת אצל דיאטנית, אמא שלי הייתה מתקשרת לאמהות של חברות שהייתי ישנה אצלן, ואומרת להן שאני צריכה לאכול לפי תפריט מסויים. באותה התקופה, המעקב הצמוד שהוטל עליי היה מאוד מעיק, מאוד מעצבן ומאוד לא קל, אבל ההורים שלי באמת עשו הכל בשביל שאני אהיה בטיפול. גם הצוות שטיפל בי אז ומטפל בי היום, הם אנשים טובים שמבינים, למזלי. וגם, אני לגמרי נותנת לעצמי קרדיט, כי אם לא הייתי משתפת פעולה, לא הייתי במצב שאני נמצאת בו היום."

עד כמה קשה היה לך לשתף פעולה בתהחלה?

"היה לי ממש קשה. הייתי מרמה, משקרת שאכלתי כשלא. אני ממש לא רוצה שיקחו ממני דוגמה בעניין הזה, אבל מי שחוותה הפרעת אכילה תוכל להבין אותי. קשה לקבל את העובדה שאת צריכה לעלות במשקל, ויש רמאות וחוסר שיתוף פעולה בהתחלה, אבל ברגע שמשתפים פעולה זה נהיה הרבה יותר קל, ואת כבר לא נמצאת לבד."