כתבות קודמות ב"שישי נשי":
- טל ביוטי: "היוטיוב עזר לי לעצב את האישה שאני היום"
/ יוטיוברית עם הפרעת אכילה: "כבר לא מסתירה חלק מחיי"
/ מעיין אדם: "גדולתה של אישה היא החוזקה מבפנים"
/ מנהלת מרכז סיוע לנוער: "יש לי הזדמנות לתת הזדמנות"
/ טור אישי: הכתיבה שלי הפכה אותי לאישה החזקה שאני"

מדי ימי שני, כשלושים נשים, בנות שלושים עד שבעים, מגיעות למרכז לא"ה, אשר הוקם על ידי אפרת מימון, חולת סרטן בעצמה. הקבוצה מעניקה סיוע לאותן הנשים החולות והמחלימות מסרטן, נותנת להן תחושת הכלה וקבלה, ומשפרת את תחושותיהן. מצב רוחן עולה בזכות גישת ה"מלימון עושים לימונדה" והתהליך שהן חוות. מדי שבוע מגיעים מתנדבים שמעבירים סדנאות וחוגים שונים ומגוונים, אשר תורמים לניתוק של החולה מרחשי החיים, ומאפשרים לה לחשוב על עצמה כאישה, לכמה שעות שקטות.

המרכז הוקם לפני שנתיים וחצי ביוזמתה של אפרת ובעזרת החברה למתנ"סים הארצית, כתוצאה מגילוי המחלה בגופה. מטרת המרכז היא לתת מענה לנפש של החולות. בין טיפולי הכימותרפיה לניתוחים הגתה את רעיון המרכז, כי הבינה שיש צורך רב בקרב נשים שחלו בסרטן לפרוק את המתח הנפשי, ולהתחיל להשקיע בהחלמה של הגוף והנפש. בתמיכת מנהלת המתנ"ס בנתניה מבית החברה למתנ"סים הארצית, לירז, הצליחה להקים מרכז משפחתי שמעניק הדרכות, סדנאות והפעלות שונות ומגוונות לאותן נשים לוחמות.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• הסוף למבוכה: דרכים מקוריות להתחיל שיחה עם הקראש
• טור דעה: "המדיה מייצרת לנו רומנטיקה שגויה ומומצאת"
• בלי סודות: "תהיות כאלה ואחרות לגבי גלולות"

דרכה של אפרת בחיים לא הייתה קלה, וכללה קשיים ומורדות רבים; אך כאשר התבשרה כי היא חולת סרטן, מיד ניסתה לתעל את הבשורה המרה לתוצר חיובי ומעצים, מה שהוליד את המרכז. היא דמיינה בראשה מרכז שמעניק מקום ביתי ומשפחתי עבור נשים שכלל לא הכירה; ובמקום להתעסק בהחלמתה שלה, היא בחרה להעצים נשים נוספות במצבה, ואף במצב גרוע יותר. 

"זו שליחות להוציא לפועל את הקסם הזה, המעניק לנשים עצמת נפש"

מה הניע אותך לעזוב הכל ולהשקיע את חייך במרכז?

"אני חושבת שכל אישה שמגלה שהיא חולת סרטן, עוברת איזשהו תהליך, שבסופו היא לא יכולה לחזור להיות כמו שהייתה בעבר. עוברים כל כך הרבה שינויים, ואת לומדת המון. הבנתי שלא אוכל להמשיך בהנהלת חשבונות, ורציתי לעסוק יותר בקשר וחיבור בין אנשים. תחום הפקת האירועים קסם לי, בעיקר אחרי יום הכיף שארגנתי ל-80 נשים חולות סרטן. בהתחלה עוד נשארתי במקום העבודה ורק שיניתי את התפקיד למפיקת אירועים בסמינרים; אך אחרי שגיליתי שהמחלה נהייתה גרורתית (מצב בוא הגידולים הסרטניים מתפשטים במקומות נוספים בגוף), עזבתי הכל, והחלטתי להקדיש את הזמן למרכז. בימים אלו, אני שוקדת על פעילותו השוטפת של המרכז והקמת פרויקטים חדשים בצורה מתמדת."

האם היה לך ניסיון בנושא, טרם הקמת מרכז לא"ה?

"לא הגעתי מתחום הארגון וההפעלה, אלא מראיית חשבון. המרכז נוסד מתוך אינטואיציה, מתוך תחושה שזה לא הוגן שאין מענה לנשים חולות במחלה כה נפוצה, מה שמאוד הרגיז אותי; והבנתי שעליי ללמוד כיצד לסחוף אחריי נשים. לא הכרתי אף לא אישה אחת חולה בסרטן, וגם גיליתי כמה חשוב לדעת להפיק אירוע מרשים. למדתי הפקת אירועים, והתחלתי לנסות. ארגנתי יום כיף לנשים חולות באולם אירועים של חבר טוב. פרסמתי את האירוע בכל פלטפורמה אפשרית; היה לי חשוב להגיע לכמה שיותר נשים ולכמה שיותר מתנדבים."

אפרת סבורה כי אם היו בידיה את הכלים אותם היא נותנת לנשים המגיעות למרכז, אולי התמודדותה עם המחלה הייתה שונה. "היום, אני יודעת שהענקת הכלים היא הכרחית. אני שומעת תגובות של משתתפות שמגיעות מערים מרוחקות בכל שבוע, ועדיין, למרות המרחק, לא מוכנות לוותר על ההגעה. הן מקדישות יום לעצמן, הן משאירות את הילדים או מבטלות תור אצל הרופא. יום שני - הוא יום מקודש עבורן. ללא המרכז ההתמודדות הייתה אחרת בשבילן, קשה מאוד ודומה לשלי. אני רואה בכך זכות, כשליחות שלי להוציא לפועל את הקסם הזה, המעניק לנשים עצמת נפש. אבל אני מאמינה שהמקום שלי, בתור אחת שהקימה את המרכז, מעניק לי יותר אנרגיה ועצמה מאשר אם הייתי רק 'משתתפת'."

אילו מסרים מועברים בפעילויות המרכז?

"קודם כל, לשים את עצמך במקום הראשון. משהו שמשותף להרבה נשים: הרבה פעמים לאורך סדנאות, הן מגלות שלפני המחלה הן היו דואגות לילדים, לבן הזוג, לעבודה, למטלות; ואז אולי, בסופו של דבר, הן הגיעו ללחשוב על עצמן. ואז, הן עוצרות ואומרות לעצמן שעכשיו תורן להיות ראשונות. משם והלאה את תהיי בעדיפות ראשונה, את תבחרי איפה טוב לך, ושם תישארי.
המסר השני הוא להתקרב למה שעושה לך טוב, ולהתרחק ממה שרע לך; בלי תחושת ייסורי מצפון או חוסר נעימות, ובלי להתייחס לדעות או לתגובות של אחרים, כי מה שחשוב באמת זו התחושה האישית של כל אישה."

"המסר השלישי הוא להחזיק חזק גם כשהכל מתערער. פעמים רבות, מערכות יחסים חוות קרע עקב גילוי המחלה וההתמודדות עמה. חברים, בני משפחה או בני זוג, לא מוצאים, לעיתים, את הכלים או את הדרך לצאת למסע הזה עם החולות; מה שמרחיק ביניהן לבין קרוביהן. לעיתים החולה מצפה שהקרובים יהיו לצידן, ובפועל - זה לא ככה. במרכז, אנחנו מנסים להוביל את החולות לשלב בו הן לא כועסות או מאוכזבות, אלא מבינות שלכל אחד יש דרך התמודדות שונה; ולעיתים הדרכים מתנגשות, או לא תואמות. צריך להודות על הכל, על הטוב ועל הרע. זה המסר העיקרי בקבוצה. כל אחת משתפת את התובנות שלה, ואנחנו לומדות יחד לשחרר ולהודות."

האם במשך הזמן בו המרכז פועל, יש חברות בו שנפטרו מסרטן?

"שתי חברות נפטרו, במהלך שנתיים וחצי. זה אובדן שמערער אותך קצת נפשית, משהו שיכול לקרות לכל אחד. אולם, אנחנו לא נותנות לכך להפיל אותנו, ומודעות לעובדה שיום הדין יגיע אצל כולנו. אנחנו מנסות לא להתעסק במוות ובאובדן, אלא ביצירת חיים. אני חושבת שלשחרר ולהיות שמחות בחלקנו, זה דבר מעצים."

"הערך הנשי החשוב ביותר הוא החוזק האדיר שטמון בנו"

אפרת משתפת אותנו, וחושפת כי היא בהחלט זקוקה למרכז, בדיוק כמו שהוא זקוק לה. "המרכז מניע אותי ומכיל אותי. הפעילות, הבנות, וההרגשה הטובה תורמים לי המון. אני תורמת ונתרמת במידה כמעט שווה. ברור שהנוכחות שלי תורמת לא פחות לבנות, וזה דבר הדדי מאוד."

איך את מתמודדת עם ימים נפולים יותר, בזמן שאת עוזרת לאחרות להתמודד עם מצב דומה?

"אני לא מכנה את זה נפילה, אלא יום פחות טוב. אני משתדלת למגר את המחשבות השליליות המתגנבות לי לראש כשאני עושה משהו שאני אוהבת, משהו שמרים אותי. מדיטציות, בילוי עם חברות, להתחבר לשקט שלי; אני מתקרבת למה שיצמיח אותי, ולא למה שיגרום לי לנבול."

אפרת היא בהחלט אישה חזקה ובעלת עצמה. היא משתפת אותנו בערך הנשי העליון ביותר עבורה: "הערך הנשי החשוב ביותר הוא החוזק האדיר שטמון בנו. אנחנו יכולות להעצים אותו אך ורק לאחר שזיהינו אותו, וזה משהו שכל אישה צריכה לחוות בעצמה, בזמנה ובדרכה שלה."

מה זה להיות אישה בשבילך?

"יופי, אסתטיקה, רגישות וחוכמה. אני מנסה להעביר המסר הזה בסדנאות, בפעילויות, ובשיחה. כל דרך שתגרום לנשים המדהימות להבין כמה כוח, עוצמה וחוכמה יש בהן. מספיקה רק אמונה עצמית."

"כשגיליתי שאני חולה, הודיתי על כך"

מה יותר מפחיד בעינייך, העבר או העתיד?

"אין מה לפחד מהעבר, הוא היה ונגמר. אין לך שליטה על כך, לא משהו שחשוב להתעכב עליו. כל החוכמה היא להפוך את העתיד לטוב יותר; בתור אדם בעל אמונה, אני חושבת שכל מה שקורה הוא לטובה, גם אם ברגע משבר זה מרגיש הפוך. באופן אוטומטי את מתחילה לשאול שאלות; אבל למדתי שבמהלך התהליך, הכל קורה לטובתי האישית. את מסתכלת אחורה, ומבינה שלולא הכל קרה - לא היית מגלה משהו חדש על עצמך, ולא היית חווה משהו חדש. אם את לומדת להעריך את כל מה שיש לך, את לא צריכה לפחד - לא מהעבר ולא מהעתיד. את חיה את היום, למרות או בגלל המחלה הסופנית. את משתדלת לעשות הכל, על מנת להיות שלמה עם עצמך ולחוות חוויות טובות. אני חיה במקום של עשיה ובריאות, ולא עצב וחולי. זה שהגוף שלי חולה, לא משפיע על החשיבה והנפש. אני יוצאת מנקודת הנחה שהבריאות הנפשית תביא אותי למקומות חיוביים."

איך היה עבורך רגע גילוי המחלה?

"כשגיליתי שאני חולה, הודיתי על כך. אם זה מה שקיבלתי - זו הדרך היחידה כנראה. כל הסביבה בכתה והייתה עצובה, ואילו אני הייתי סקרנית ורציתי לחקור. היו הרבה נפילות וקשיים; בעיקר עם אובדן הזהות הנשית שלי, אך מתוך זה קיבלתי מתנות אישיותיות, שאני מודה עליהן בכל רגע. התהליך היה לטובתי האישית, למרות הכאבים והחשדנות, כי גיליתי את עצמי. באתי ממקום של לעבוד על עצמי ולחשוב חיובי."

איזה מסר היית רוצה להשאיר אחרייך?

"קודם כל, כל קושי שעומד בפנייך - בא ללמד אותך ולהעצים אותך. את צריכה להסתכל עליו ולא לברוח, להילחם בכל הכוח. לנשים ולנערות יש עוצמה כה אדירה, הן רק לא מודעות לה. רק צריך להאמין בעצמך - והכל יסתדר. צריך להיות נאמנה לעצמך, ולא לרצות איש. את חיה את חייך ואת תקבעי את דרכך."

"הכל רגעי וחולף, איך שלא נהפוך את זה. אין מה להרגיש החמצה או פספוס כי לא עשית משהו. הייתי רוצה להשאיר את כל המסרים שמניתי אחריי, אבל בכל מקרה אני שלמה עם עצמי ועם דרכי. לאף אחד אין מושג איך או מתי יסיים את חייו, הכי חשוב שבאמת תהיה את ההשלמה הזו. זו עבודה יום יומית, להנחיל ערכים ולצבור חוויות טובות. צריך להיות במודעות לגבי השחרור הזה, בלי חרטות. העבודה הזו נהיית קלה יותר בתמיכת החברים והמשפחה. בני משפחתי שותפים לכל שלב בתהליך, הן עם המרכז והן עם מחלתי האישית. הם ההד של הרגשות שלי. זו זכות להיות אני, בתור אדם שמאיר נקודת אור בחיים של אנשים, זו דרך חיים."

היוזמה של אפרת היא אחת הדוגמאות ליוזמות מהשטח ומהקהילה שהחברה למתנ״סים מקדמת באמצעות המרכזים הקהילתיים שלה.