אידיאל היופי, ביטחון עצמי ושלל סוגיות בנושא זה מעסיקות כיום המון בני נוער. כתוצאה מההתעסקות בסוגיות אלו והקשבה ל"חוקים" שהחברה יוצרת; המון נערים סובלים מתת משקל, אובססיה לא בריאה כלפי המראה החיצוני, חווים הפרעות אכילה ואפילו מתאשפזים בבתי חולים. לצד התופעה, יש גם את אלו שמנסים למגר אותה ולעזור לכמה שיותר בני נוער שמתמודדים עם קשיים מסוג זה.

תפסנו לשיחה את שירה בר, בת 23 מאריאל, שמעצבת בגדי ים המיועדים לנשים שאינן בטוחות בעצמן ומתמודדות עם המון קשיים עם דימוי עצמי. בנוסף לעיצוב, בר גם מלווה באופן יומיומי בנות הסובלות מהפרעת אכילה, או כאלה שיכלו להגיע לשם בקלות רבה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• נכון לי? כך תבחרו טוב יותר את בני הזוג שלכם
• לא רק בטלנובלות: משולשי האהבה של הסלבס
• תנו לנו לנחש את הסטטוס הזוגי שלכם לפי טעמכם באוכל!

"התעסקתי באוכל כמין אובססיה והצבתי לעצמי מטרה - לא להשמין. זה לא היה בריא"

בצעירותך, האם נושאים כמו אידיאל היופי העסיקו אותך?

"למען האמת הנושאים האלו לא עניינו אותי לפני גיל 13, ולא הייתה לי מודעות לתזונה נכונה או לספורט כיוון שלא גרתי בבית שאלו היו חלק מערכיו. הבית שלי היה בית של המון ג'אנק פוד, מטוגנים, והייתי אוכלת אבל ממש לא בצורה מבוקרת. כשהתחלתי להתעניין בנושאים האלו, כמו רוב הנערות, נרשמתי לחדר כושר ומאמן אישי שחברתי אליו שם כיוון אותי כך שאוכל להוריד במשקל. בגיל 16 התחלתי לדגמן ואז מן הסתם שמרתי יותר, ובתקופת הצבא זה היה השיא. פשוט לא הסתדרתי מבחינת אוכל בכלל, ומצאתי את עצמי לא אוכלת. אחרי כמה זמן תפסתי את עצמי והבנתי שזה פשוט לא בריא לי, ושלא לאכול זה לא הפיתרון".

מה היו התחושות שליוו אותך באותה התקופה?

"הגעתי למצב שאני פשוט לא יודעת מה אני עושה עם עצמי. התחלתי להתעסק באוכל כמין אובססיה, לשאול את עצמי אם לאכול או לא הרבה; ואז להתלבט במשך זמן ממושך אם כן או לא, כדאי לי או לא כדאי לי. זה לא נורמלי בעיניי, זה לא סביר. אני בת יחידה, ואמא שלי הייתה רואה מהצד ומאד דואגת לי. אני בעצמי הייתי מודאגת, כיוון שפשוט לא ידעתי להוציא את עצמי מהבעיה הזו, לאן לגשת, מה לאכול, ורציתי לשנות כיוון שלא הרגשתי טוב עם עצמי. לא הייתי מלאה, אבל הגוף שלי לא היה מחוטב או מעוצב כפי שרציתי באותה תקופה".

בר מוסיפה כי בארוחות שישי המשפחה המורחבת תמיד אכלה יחד, והתחלת השינוי הגיע מבנות דודותיה: "אני זוכרת את בנות הדודות שלי, שאליהן הייתי מאד קרובה, מספרות שהן התחילו מעקב כלשהו, ולשמור יותר על תזונה נכונה. הן המליצו לי ללכת לתזונאית, שתכוון אותי איך לאכול בצורה נכונה. הרגשתי שאני חייבת את זה כי היה לי פחד עצום מהשמנה אז. זו ממש הייתה מטרה שהצבתי לעצמי, לא להשמין. הלכתי לתזונאית שבנתה לי תפריט, ובגלל הפחד שלי מאוכל - שללתי בעצם כל דבר שגם היא הציעה. גם זה היה לא בריא. מאוחר יותר בנינו תפריט מחודש, והיא גם עודדה אותי להתחיל לעשות ספורט".

הנכם ודאי שואלים את עצמכם: כיצד בחורה כמו שירה, שלמרות שלא הייתה מלאה טענה כי רצתה בכל זאת לרדת במשקל ולעצב את גופה כי לפי דעתה לא היה מחוטב ועל כן בחרה לא לאכול, יכולה ללוות בחורות עם הפרעות אכילה שנתיים לאחר מכן? על כך היא טוענת שבעיניה, כך בנות שלא אוכלות דבר יכולות לטפל בעצמן: "בנות שלא אוכלות דבר, שום דבר בכלל, כמו שאני הייתי בתקופת הצבא - איך הן יחזרו לאכול? לכי תשכנעי אותן לעבור מלא לאכול דבר ללאכול טוגנים ופחמימות. אז לא. בעיניי, מתחילים מקטן: הן מבינות שלא לאכול שום דבר זה אינו הפיתרון, ושיש מגוון תפריטים בריאים ומגוונים לגוף שמאפשרים להן לאכול בצורה בריאה וטובה. כך הן יוצאות מזה, ומטפסות מעלה בסולם המזון, ואם הן גם נחשפות לספורט זה מצוין."

"אפשר לאתר את הבנות האלו בקלות - ברגע שבנות שהן באמת רזות אומרות שהן רוצות דיאטה, או בנות שהן עגלגלות מתחילות אותה, קל מאד להגיע משם למטה. אני לא תזונאית או בעלת מקצוע בתחום, אני רק שמתי לי למטרה לעזור לאותן בנות, אם זה בלחזור לאכול, להתאמן בצורה נכונה, כך ניתן להגיע למצב בו את אוהבת את עצמך, מרוצה מגופך וגם שומרת עליו מכל הבחינות".

ברגע שנערה שפנתה אליי תשתכנע לאכול תפוח או ירקות - אפשר לשכנע אותה לאכול עוד ועוד דברים, והיא אוכלת"

כפי שנאמר, בר עברה את אותה תקופה קשה בעצמה: בה לא הסתדרה עם אוכל, אכלה בצורה לא טובה, וכבר החלה לעבוד יחד עם התזונאיות; נתקלה בפוסט בפייסבוק שמדבר על אנורקסיה שלא הסכימה עימו, ובעקבות הפוסט הזה - הגיעה אליה הנערה הראשונה: בר הגיבה לאותו הפוסט שהיא חושבת שכדורים וטיפולי תרופות אינן מה שנערות שסובלות מהפרעות אכילה צריכות לקבל, והנערה הראשונה פנתה אליה ברשת החברתית. אותה נערה סיפרה כי היא נמצאת כבר בשלב מאד קשה של אנורקסיה, ואינה יודעת מה לעשות. בר, שלא למדה כיצד לגשת ולטפל בנערות אלה, רק יכלה לעזור לה על סמך הניסיון שלה, וניסתה לעזור לה לחזור לאכול.

כיום שירה מלווה אותה, מדברת איתה כל יום ואף נפגשת עימה, ומקבלת המון פניות מנערות נוספות: "ברגע שנערה שפנתה אליי תשתכנע לאכול תפוח, שזה מעט קלוריות, או ירקות, את הדברים שלכאורה נחשבים דיטאטיים - אז אפשר לשכנע אותה לאכול עוד ועוד דברים, עד שהתפריט שלה מורכב מעוד ועוד מאכלים והיא אוכלת, שזו לגמרי המטרה. בנקודה זו, תזונאית יכולה לעזור לה ולבנות לה תפריט שיהיה בריא לה ולגופה, עכשיו כשהיא כבר אוכלת. במקום להדרדר למקום מאד לא טוב, אפשר לקחת את זה למסלול בריא בו את אוכלת כמו שצריך - אבל בו בעת גם שומרת על הגוף שלך".

אם כך, האם את מאמינה במה שהחברה מלמדת בנות צעירות - שרזון זה יפה?

"לא, ממש לא. אני לא מעודדת הרזיות בכלל. אם הייתם רואים אותי עכשיו, אני רוצה עוד להשמין, וגם עובדת על זה. לצערי החברה באמת מעודדת אותנו לרזון. את פותחת אינסטגרם, הוא מפוצץ בתמונות של בנות בבגדי ים, שמקבלות המוני לייקים ותגובות, אז ילדה בת 12-16 אומרת לעצמה: 'גם אני רוצה. גם אני רוצה להיות כזו. למה שגם אני לא אזכה להיות נערצת?".

בתור נערה את הזדהית גם עם תחושות כאלה. האם הן מלוות אותך גם היום, כתוצאה ממה שרואים ברשתות החברתיות?

"ברור, כל אחת מקנאה. גם אני הייתי רוצה שיהיה לי גוף מעורר קנאה שאני מרוצה ממנו; אבל יש את ההבנה הפנימית הזו של הדרך הנכונה שבה אפשר להגיע לא לגוף רזה ומושלם - אלא לגוף שאת אישית רוצה להגיע אליו ונוח לך איתו, שאת אוהבת אותו. אם יש לי ירכיים מלאות שאני רוצה לשנות מעט, או בטן, אז אני יודעת שכדי לשנות אני לא אפסיק לאכול לחלוטין ואני גם לא אנסה להרזות במקום הזה, אלא לחטב אותו, שזה שונה לגמרי".

"בשנייה אחת החלטתי שאני רוצה לעצב בגדי ים שיגרמו לנשים להרגיש בנוח עם הגוף שלהן"

מלבד העיסוק בפתירת הפרעות אכילה, תזונה נכונה והדרך הבריאה לשמור על גופך, בר היא גם מעצבת בגדי ים לבנות צעירות עם ביטחון עצמי נמוך.

ספרי לי מאיפה זה התחיל.

"כשהייתי צעירה יותר, תמיד הייתי בררנית לגבי הבגדים שלי. אין סיכוי שמישהו היה רואה בגד שלי ולא היה שואל אותי מאיפה הוא. אני לא בנאדם שקונה אם הפריט יקר, ממש לא. תמיד הייתי חייבת להיות נבדלת ושונה. בבית הספר לא הייתי הולכת עם תיק גב לדוגמא, אלא עם תיק יד; כיוון שבתחושה שלי, הייתי חייבת להיות מיוחדת. ביטאתי את עצמי באמצעות הלבוש ובאמצעות אופנה. הדבר עזר לי מאד בבניית הביטחון שלי, כיוון שלא היה אכפת לי מה אנשים אומרים, עשיתי ולבשתי מה שרציתי, ואנשים אהבו את זה. למען האמת, לא חשבתי בכלל ללכת לכיוון של עיצוב, לא למדתי את זה, אבל הייתי מוצאת את עצמי יושבת שעות ומציירת לוקים. לאחר הצבא הייתי מאד מבולבלת, לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים, למדתי סטיילינג ולא סיימתי, הייתי מאד אבודה. אמא שלי היא זו שהציעה לי ללכת לכיוון הזה, ובשנייה אחת החלטתי שאני רוצה לעצב בגדי ים. בגדי ים שעשויים מבדים שגורמים לאישה להרגיש בנוח עם הגוף שלה. הם גם עם הדפסים שהם מושכים את העין, וגורמים לך לחוש יפה".

אז בעצם יצרת לעצמך מן מטרה ומשימה, של לעזור לבנות כך. דרך העיצוב, הליווי הצמוד לכל אחת. את מרגישה שאת מצליחה במשימה שיצרת?

"איפשהו כן - לשם כך עיצבתי המון בגדי ים בגזרות שונות, בהדפסים שונים, כדי שכל אחת תרגיש איתו כיף ונוחות, שתאהב את עצמה איתו או בלעדיו - וזה קורה. מעבר לכך, כשאני רואה נערה שפונה לספורט במינון הנכון, או פונה גם לעזרה מקצועית במקום להתמודד לבד עם התסכולים שלה כי עודדתי אותה לזה, אני מרגישה שעשיתי את שלי. הרצון לעזור נובע כולו ממני. כשהבחורה הראשונה פנתה אליי, החלטתי שאני חייבת להיות שם בשבילה ולעזור לה. אני רוצה להיות במקום הזה תמיד. לא לקחתי שום החלטה, אני לא מרגישה שאני מבצעת שליחות של מישהו, אני פשוט מנסה לעזור".

לסיום, יש לך מסר לבנות צעירות?

"אני חושבת שלפני הכל, בנות צריכות להיות שלמות עם הגוף שלהן. אין בעיניי אישה מכוערת, יש אנשים עיוורים שלא רואים כמה את יפה. אבל אם את בכל זאת מרגישה שאת רוצה לעשות שינוי עם גופך, תלמדי להבחין בדרך הנכונה ולצעוד בה".

אם תרצו לרכוש את בגדי הים של שירה בר או לפנות אליה למטרת ליווי בנושאי הפרעות האכילה, ניתן לעשות זאת בעמוד האינסטגרם שלה.