אתם חושבים שאתם כבר כל כך רוצים להתאהב ולמצוא זוגיות? אז תחשבו שוב. לא תמיד כשמרגישים מוכנים באמת מוכנים; וזה בסדר גמור! לפניכם סימנים לכך שאתם עוד לא באמת מסוגלים להיכנס לזוגיות. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "מה הסיכוי להידבק במחלת מין?"
• לא נחשבת פמיניסטית: "האם יש קריטריונים לפמיניזם?"
• בואו לבדוק: האם כבר מאוחר מדי לפתח משהו עם הקראש?

אתם נמנעים מלצאת מהבית ומחפשים תירוצים כדי להבריז מכל מפגש חברתי שהוא

החברים הציעו לצאת לבלות - ואתם מעדיפים לראות מרתון "אובוי" ולתת תירוץ משכנע. פעם או פעמיים זה בסדר, יש גם ימים כאלה, אבל האם הדבר קורה בתדירות גבוהה? אם כן, סימן שאינכם עדיין מרגישים בנוח בסיטואציות חברתיות ואתם ודאי מרגישים שקשה לכם למצוא את עצמכם בכאלה. הדבר עלול להיות בעייתי כשנכנסים לקשר זוגי (מה גם שאם אתם באמת רוצים אחד, אז ודאי הייתם רוצים לצאת ולהכיר כמה שיותר - לא כך?)

אתם מפנטזים על סלבס בלבד

אין לכם קראש מבוסס, אלא רק את הפרצוף של הסלבריטי קראש שלכם מרוח על כל התאים של המוח. גם אם אתם חושבים שזה מה שגורם לכם לחשוק בקשר זוגי - לאו דווקא. זה לא באמת רצון לזוגיות עם או בגלל אותו סלב, אלא סתם פנטזיה והערצה. אל תתבאסו, כולם ככה בגיל הזה.

הרצון לזוגיות מתעורר בכם רק כשאתם רואים זוגות מאוהבים בסביבה

איך אומרים? הדשא של השכן תמיד ירוק יותר - לכולם יש, אז גם אתם רוצים. אתם צופים בכל הנשיקות והחיבוקים של אותם זוגות שלא מתביישים בציבור, ובטוחים שזוגיות זה מה שיעשה לכם טוב. אבל האם אתם באמת מוכנים לעבודה הקשה הנדרשת בשביל להגיע לטוב הזה? לא תמיד ולא בהכרח. 

אתם לא מרגישים שלמים עם עצמכם ובטוחים שרק זוגיות תוציא אתכם מזה

יכול להיות שמישהו אמר לכם שאהבה "תרפא" את הביטחון העצמי שלכם - שקר גס ולא מנומס. בשביל לאהוב אדם אחר, חשוב מאוד קודם כל לאהוב את עצמכם. עליכם להיות בטוחים גם במעלות וגם בפגמים שלכם: הזוגיות לא תביא את זה עמה, בניגוד לאמונה הרווחת שזה מה שגורם להרגיש אדם שאוהב אתכם, אלא רק עלולה לפגוע בדברים הללו. בכל מקרה, אם אתם רוצים זוגיות רק בשביל שתגרום לכם להרגיש טוב יותר לגבי עצמכם - זו ממש לא הסיבה הבריאה להיכנס לקשר זוגי.

אתם מרגישים תלותיים או ילדותיים

אתם קוראים לאמא בקולות גם כשיש לכם רק חצי מעלה של חום ומרימים את אבא מהספה כי ממש אין לכם כוח לתפוס אוטובוס בדרך לחוג - ככה אי אפשר להתנהג בזוגיות. מערכת יחסים אמורה בהכרח להתנהל בין שני אנשים בוגרים, עצמאיים, שסומכים קודם כל על עצמם ורק אחר כך על בני זוגם; אחרת - אי אפשר לצלוח אותה. מה גם שפיתוח תלות כלפי הצד השני בעת קשר עלולה לפגוע בכם ולגרום לשברון לב לא קטן.

כשמישהו מנסה להתחיל איתכם, אתם נרתעים ושמים אותו ב"פרנדזון" מבלי לשים לב אפילו

המשפט "יש לי חבר/ה" מוכר לכם? מה לגבי "את/ה כמו אח/ות בשבילי?" או התעלמות מכל אחד מבני המין אליו אתם נמשכים, גם אם הוא בסך הכל רצה לשאול איך מגיעים לרחוב ההוא? עדיין בטוחים שאתם רוצים זוגיות? אם התרחישים הללו מזוהים איתכם, אתם ככל הנראה עוד לא מוכנים לפתוח בקשר רומנטי. אחרת, מה הסיבה להימנע מכל מי שרק נושם לידכם או רומז שהוא או היא רוצים משהו מעבר? נסו להשתחרר מהחשש המעיק ולהבין זאת.

אם משהו סוף סוף קורה עם הקראש הנחשק/ת - אתם מרגישים פתאום ירידה ברצון

אם בכל זאת יש לכם קראש ממשי, ובחור או בחורת החלומות שלכם סוף סוף הועילו בטובם להבחין בכם או אולי אפילו להזמין אתכם לצאת - אתם בבת אחת מרגישים ירידה דרסטית באנרגיות ותחושה של מעין "רוצים לחזור הביתה". פתאום, הנסיך או הנסיכה שכל כך רציתם נראים לכם בלתי מושכים או נאהבים בעליל. האם זה הגיוני שלפני רגע חלמתם על חתונה ולבבות, וכשנראה שמשהו סוף סוף עומד לקרות אתם רק רוצים ללכת הביתה ולצפות בעוד פרק של הטלנובלה האהובה עליכם? כנראה שזה ממש עוד לא הזמן שלכם להיכנס לזוגיות. או שמא אתם חוששים טיפה מהבאות, דבר שגם הגיוני וצריך לבחון בקפידה.