במהלך חיינו ובמיוחד בגיל ההתבגרות, יצא לנו ודאי להיתקל באנשים הסובלים מהפרעות אכילה. הדבר עלול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו או לחלופין לחברינו הקרובים. לכן, כדי שתהיו מוכנים לכל מצב, ישבנו לראיון עם ד״ר רחל בכנר, פסיכולוגית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה, מרצה בכירה במרכז האקדמי רופין, יו"ר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה ומנהלת מרכז "קולי"; ושוחחנו איתה על מה שניתן לעשות כאשר אנו סוברים כי אחד מחברינו סובל/ת מהפרעת אכילה וכיצד יש לנהוג.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בעד או נגד: להיפרד בהודעה או בטלפון
• הטרדות מיניות: מה חשוב וצריך לדעת?
• בלי סודות: "לא אוכל להתחתן כי אני לא בתולה"

איך ניתן לזהות אם חבר או חברה קרובים סובלים מהפרעת אכילה? 

"קודם כל, לא ניתן לראות זאת מהמשקל שלהם - יש מיתוס שרק לאנשים רזים יש הפרעות אכילה, וזה ממש לא נכון. הדבר יכול לקרות לאנשים בכל מיני משקלים וקיימים סוגים שונים של הפרעות אכילה, למשל אנורקסיה שניתן לזהות בירידה במשקל; אך לא כל דבר אפשרי לראות ולזהות. בעיקרון, סימנים כמו שינוי דרסטי במשקל (עלייה או ירידה), התנהגות שונה בזמן האכילה, הימנעות מאכילה, אכילה של כמויות אוכל מאוד גדולות, אכילה בסתר, דיאטה קיצונית או הימנעות מסוגים מסוימים של אוכל יכולים להוות סימן מחשיד. בנוסף, יש לשים לב אם מישהו או מישהי נעלמים פתאום לאחר הארוחות - סימן שמרמז אולי על הקאות יזומות. גם בהיבט החברתי, סימנים כמו הסתגרות, שינויים קיצוניים במצב הרוח, התרחקות חברתית וקושי לשתף ולהיות פתוח עם אנשים יכולים להיות סיבה לדאגה (או לדיכאון)."

איך אפשר לעזור לחבר/ה הסובלים מהפרעות אכילה? האם כדאי לדבר איתם על כך? 

"בהחלט. תמיד כדאי לדבר איתם על הנושא, כי ככל שמחכים ההפרעה יכולה להחריף; וכשמקבלים עזרה מהר יותר יש סיכוי גבוה יותר לצאת מהעניין והוא לא יהפוך לדבר רציני מדי שיפגע בצורה קשה בבריאות הפיזית והנפשית שלהם. 
כשבאים לשוחח איתם, חשוב לא לשפוט ולהאשים אותם ולא להשתמש במילה "את/ה", אלא להישאר עם המילה "אני": 'אני מודאגת כשאני רואה ש...'. כך אפשר לדבר איתם, אבל זה חייב לבוא ממקום של אכפתיות ולא האשמה; כי אף אחת ואף אחד לא עושים בכוונה ולא מבקשים הפרעת אכילה. בנוסף, חשוב להקשיב ולעשות כל זאת מתוך אמפתיה ורצון לעזור."

שאלנו את ד"ר בכנר אם כדאי לשתף את ההורים של אותו חבר או חברה, וגילינו שלא תמיד יש צורך: "תלוי בנסיבות ובחומרת הדברים. קודם כל כדאי להתחיל לדבר עם החבר או החברה ולא ללכת מאחורי גבם. צריך לעודד אותם לבקש עזרה מאנשי מקצוע; אבל אסור לקחת יותר מדי אחריות עליהם. אם יש סימנים מאוד מדאיגים, חשש ממשי לבריאות הרפואית שלהם והם לא פתוחים לקבל טיפול או לפנות בעצמם להורים כדי לקבל עזרה - אז יש לשקול ללכת להורים ושוב, מתוך אכפתיות גדולה ודאגה. בנוסף, אתם יכולים לפנות לאנשי מקצוע שמבינים בתחום זה ולהתייעץ איתם."

האם כדאי להפנות אותם לטיפול באופן מיידי, או לנסות לעזור להם לבד?

"לא לנסות לעזור להם לבד, כי בדרך כלל גם אי אפשר לצאת מזה לבד. הפרעות אכילה הן לא גחמה עוברת, אלא מחלות חמורות. אם אתם מבחינים בסימנים ראשוניים כמו דיאטה שקצת יוצאת משליטה או חוסר וויסות באכילה והם פתוחים לקבל עזרה, תמיד כדאי להפנות לגורם מקצועי, גם אם המצב לא נראה כזה חמור. הבעיה מתחילה כשרואים חבר/ה שסובלים וזקוקים לעזרה אך מסרבים לקבל אותה, דבר זה מאוד נפוץ."

אז מה אפשר לעשות במקרה שהם באמת לא רוצים לקבל עזרה?

"להתמיד ולהיות שם בשבילם בזמנים הקשים ולא "להלשין" או לכפות עליהם דברים. אם הם לא מכירים בבעיה זה יכול להיות מאוד קשה; ולכן צריך להדגיש שהכל נעשה מרצון של לשמור עליהם ולעזור להם. שוב, אסור להאשים או לשפוט! צריך להקשיב להם וגם להשמיע את הקול המודאג ולתאר את הדברים שרואים שבאמת מדאיגים. כך, פעמים רבות מתאפשר לעודד את החבר או החברה להיפתח ולדבר."

"בנוסף, אם הם נסגרים ולא רוצים עזרה, אין לקחת את זה אישית - אלה לא הם שפוגעים, אלא הפרעת האכילה שפוגעת ולא רוצה עזרה. אם הדבר קיצוני ויש צורך ברור בעזרה מקצועית, חשוב לדבר עם הורים, מורים, יועצים או בני משפחה וקרובים אחרים. כמו כן, בהרבה מקרים הורים לילד או ילדה עם הפרעת אכילה שומעים על העניין בפעם הראשונה מהחברים, כי בבית לא תמיד קל לזהות או להפנים."

"החבר או החברה מעבירים מסר שגוי שלרדת במשקל זה תמיד טוב - אבל מחקרים מראים כי דיאטות בגיל ההתגברות הן מסוכנות, גורם סיכון מספר אחת להפרעות אכילה. הבעיה מתחילה כשחברים מחליטים לעשות "דיאטה ביחד" וזה מאוד מסוכן. יש לשמור על אכילה בריאה ומאוזנת כי כולם מתפתחים ועולים במשקל בגיל ההתבגרות; ואם לא אז כנראה שמשהו לא תקין. חשוב להסביר את הדברים האלה."

אז עד כמה רמת המעורבות שלכם במצב נכונה ובאיזה שלב כדאי לעצור אותה? ד"ר בכנר מייעצת לא לנטוש ולעזור כמה שתוכלו, אך לשמור גם על עצמכם ולדעת לא להיסחף: "אצל כל אדם וכל מצב זה שונה. באופן כללי, כן כדאי להתערב ולהעיר אם רואים סימפטומים - כמובן לא בצורה שופטת - ואפשר לתמוך ולהיות שם בשבילם; אבל אתם לא צריכים לקחת אחריות יתר או לעשות דברים שלא נכונים. למשל, אם החבר או החברה מתחילים טיפול, יש לדעת לשמור גם על עצמכם ולא להתעסק רק בהם. לכן, חשוב להמליץ על טיפול כדי שאחרים יוכלו לעזור - זו בעצם האחריות שלכם במצב."

האם הפרעות האכילה עלולות לפגוע בקשר שלנו עם אותו חבר או אותה חברה?

"בדרך כלל, הפרעת אכילה אכן פוגעת בקשרים. האוכל והמחשבות סביבו וסביב הגוף והמשקל משתלטים; וכשיש יותר מדי עיסוק עם הדברים הללו, יש פחות עיסוק עם קשרים וחברויות. בהפרעות אכילה יש הרבה פעמים מצבים של הסתגרות ונסיגה מחברים, אך אסור להיפגע, לקחת את הדברים אישית או לשפוט ולהאשים את החבר/ה שהם דוחים אנשים. מדובר בהפרעה שהם לא בוחרים וצריך להבין שהם סובלים ממנה, גם אם הם לא מראים את זה. עלינו לעשות את המאמץ כדי כן להישאר איתם בקשר וכן להקשיב להם למרות שהם לא רוצים, ופשוט להיות שם בשבילם. בדרך כלל נערים ונערות עם הפרעת אכילה כן שמחים על הקשר והעניין שמפגינים בהן, זה חשוב להם ולכולנו. אכילה היא משהו מאוד חברותי ואנחנו עושים זאת בכיף. צריך לדעת להנות מהדברים הטובים, הכל אפשרי במידה הנכונה."

אם החבר/ה טיפלו בבעיה, האם היא יכולה לחזור להם בעתיד? ואיך אנחנו נתמודד אם הדבר יקרה?

"ניתן להחלים מהפרעת אכילה, במיוחד אם מתערבים מוקדם - אך חשוב לדעת שהחלמה עלולה להיות לא פשוטה, להימשך הרבה שנים ולקרות גם באופן חלקי (ולעיתים מלא). תהליך זה יכול להיות מאוד איטי ולא פשוט, יש תקופות טובות ופחות טובות. יכולים להיות עליה ושיפור - ואז פתאום יקרה משבר ושוב זה יכול לחזור. אם רואים שחבר או חברה כבר החלימו ובכל זאת רואים סימנים דומים, כדאי לשתף ולשאול אם הכל בסדר, להזכיר להם אולי שזה נראה דומה למה שהיה בעבר ולהציע בעדינות שוב שיקבלו עזרה לפני שהמצב יחזור לקדמותו. חשוב לזכור שנפילות הן דבר טבעי והעיקר הוא לנסות לקום ולהמשיך הלאה - וכמובן לא לאבד תקווה."

צריך, אפשרי וחשוב לטפל בכל הפרעת אכילה על ידי אנשי מקצוע מוסמכים בלבד. יש לאן לפנות!

• אתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה

• מרכזי הטיפול בהפרעות אכילה בארץ

• רשימת המטפלים החברים בעמותה (כולל חיפוש לפי מקצוע ואיזור)