האם אי פעם חשבתם איך זה מרגיש לטפל בנושא כה רגיש כמו הפרעות אכילה? מהם הקשיים האופפים את המקצוע והאם הם משפיעים על החיים האישיים? ד"ר לילך לב ארי, פסיכולוגית קלינית בעלת קליניקה פרטית אשר עובדת כבר 15 שנה עם הפרעות אכילה - ביניהן אנורקסיה, בולימיה והשמנת יתר, מרצה בכירה במרכז אקדמי וחברה בועד העמותה של הפרעות אכילה הישראלית, מספרת לנו בדיוק מדוע בחרה לעסוק דווקא בתחום זה, מה סוחף אותה בנושא וכיצד מטפלים בשני קטבים כה שונים של בעיות אכילה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בן או בת? "אני נהנית משני העולמות"
• אחד באפריל! מתיחות האוהבים הכי קורעות שיש
• בלי סודות: "התנסיתי עם חברה לסבית, עכשיו אני מבולבלת"

"מדובר באתגר כפול - צריך קודם לשכנע את המטופל להתחיל טיפול ורק אחר כך לטפל בו"

למה החלטת לפנות דווקא לתחום הפרעות האכילה?

"מכל ההפרעות הנפשיות, מדובר בהפרעה היחידה בה בעצם המטופל כביכול לא מעוניין בעזרה: הרבה פעמים הוא או היא מתכחשים להפרעה שלהם, לא מכירים בבעיה ורק אומרים: 'אני רק רוצה להיות רזה. מה לא בסדר בזה? למה לקרוא לדבר הפרעת נפש?' - לעומת כל שאר ההפרעות, בהן רוב האנשים מביעים מצוקה, רוצים בעזרה ומוכנים לעשות כל דבר שיפסיק את ההפרעה. כשמטפלים בהפרעות אכילה, קודם צריך לשכנע את האדם שהוא באמת זקוק לעזרה ושבאמת יש לו בעיה; ורק אחר כך יכול לעזור לו לטפל בבעיה. משהו בעניין הזה תמיד דיבר אליי וגייס אותי לתוך פעולה."

"מדובר באנשים שאי אפשר לדבר איתם על המחלה עצמה - הטיפול בהפרעת אכילה הוא לא על 'כמה אכלת, מה אכלת או איך אתה מרגיש עם הגוף שלך', אלא על דברים מאוד שונים, לעומת הפרעות אחרות שהרבה פעמים כן מתמקדות יותר בסימפטומים. מדובר מבחינתי באתגר כפול - גם צריך לשכנע אותם להתחיל טיפול וגם לעזור בתוך הטיפול."

האם הבחירה בטיפול בהפרעות אכילה באה ממקום אישי כלשהו? של חוויה שעברת?

"אני חושבת שלרוב המטפלים בהפרעות אכילה יש עיסוקים באוכל - לא בהכרח מבחינת הפרעת אכילה, אבל כולם עסוקים בזה. גם לי היו שנים שהייתי מאוד רזה ושנים שהייתי יותר שמנה. לי יש פאן מאוד משמעותי בעיסוק באוכל מהמקום הרגשי שלו ובמה שהוא מסמל עבורי. כשהבן הקטן שלי שאל אותי מה אני עושה כשאני עצובה, עניתי לו: 'אני אוכלת'. הוא שאל מה אני עושה כשאת שמחה, אמרתי לו 'אוכלת' - ככה שיש משהו באוכל שמאוד מדבר אליי. כל העניין של דימוי גוף, של איך אני מרגישה בתוך הגוף שלי ואם אני משקיעה באיך שאני נראית - הם דברים שתמיד נורא העסיקו אותי."

יצא לך להיקשר למטופלים או סיפורים אישיים? כיצד זה השפיע עלייך?

"אני חושבת שאני קשורה לכל המטופלים שלי ושפסיכולוגיה היא מקצוע מאוד חדיר. אני אדם שמתרגש מאוד גם מהכשלונות של המטופלים וגם מההצלחות שלהם ואני לא כל כך מאמינה בהפרדה - המטופלים שלי רשאיים להתקשר אליי בכל עת שירצו. יש כאן קשר מאוד גדול שנוצר והוא נוגע בכל תחומי החיים שלי. אני חושבת המון על המטופלים שלי."

"לדעתי, מדובר בחלק מאוד גדול מתהליך ההכשרה של פסיכולוגית. מדובר בעשר שנים שכל הזמן לומדים בהן מה מכניסים, מה משאירים בחוץ, מתי מתערבים ומתי לא. אני חושבת שאם לא מתחברים אישית, לא באמת אפשר להגיד שעוסקים בטיפול. הקשר הזה חייב להיות שם. מדובר בסך הכל בחלק נוסף שקורה בחיים שלי ומשפיע עליהם, כמו כל דבר אחר."

"יש דמיון בין השמנת יתר לבין אנורקסיה - כמו היאבקות במספר המוצג על המשקל"

כיצד קורה שאדם נקלע מלכתחילה למצב של הפרעת אכילה?

"יש המון דרכים להגיע להפרעת אכילה: אם זה עודף משקל מועט והחלטה לעשות איזושהי דיאטה (לרוב בגיל ההתבגרות) - ופתאום אדם מוצא את עצמו בתוך איזושהי התדרדרות שהוא כבר לא שולט בה. הדבר מוביל לאנורקסיה, למשל. דבר נוסף שעלול להתרחש הוא אדם שאינו מרגיש בנוח בתוך הגוף שלו ורוצה מאוד לא לאכול, אבל בסופו של דבר אוכל ובוחר לפתור את העניין בהוצאה כלשהי מהגוף. יש אנשים שמגיעים לדבר בעקבות קושי בלבטא את עצמם בתקשורת. העובדה שאנו מסתכלים על העניין כעל מחלת נפש אומרת שאנחנו חושבים שיש כאן פגיעות נוספת, שהיא לא רק ההתנהגות. זאת אומרת שלא לכל אחד יש כוחות להקפיד על אכילה או חוסר אכילה, כך שיש כאן פאן אישיותי ונפשי."

"הרבה פעמים אנשים אשר חווים התקפים בולמיים, למשל, מספרים שהדבר קרה להם אחרי שנעלבו ממישהו או התאכזבו מעצמם ובעלי סטנדרטים אישיים וסביבתיים מאוד גבוהים."

יש קבוצת גיל מסויימת שממנה אפשר להגיד "כאן זה מתחיל"?

"יש את הקבוצה הקלאסית, שפעם הייתה נחשבת בגילאים 14-16; אבל היום, לצערנו, הדבר מתחיל אף בגיל הרבה יותר צעיר. אפילו ניתן לראות ילדים ובעיקר ילדות בנות שמונה ותשע שמתחילות את התהליך. בחורות בצבא, למשל מתחילות את התהליך בעקבות עלייה מסויימת במשקל שאחרי הגיוס. הגיל הקלאסי הוא גיל ההתבגרות; עם זאת, יש קבוצות חדשות ומאוד מדאיגות, של אמהות צעירות שאחרי הלידה מנסות מאוד לחזור לגוף שהיה להן לפני הלידה הראשונה וגם של נשים בסביבות גיל ה-40 שפתאום מסתכלות על הגוף שלהן ואינן מרוצות ממה שהן רואות. בגלל שאין בדרך כלל בסביבת אותן נשים מישהו שיגיד להן שהן חייבות טיפול ולעשות עם זה משהו, הן יכולות לסחוב את זה שנים."

"כל קבוצות הגיל שהזכרתי, טוב יעשו אם יקבלו עזרה וישמעו לעצת האדם הקרוב שהפציר בהם לפנות לגורם מקצועי. בסופו של דבר, הם נמצאים במצוקה מאוד גדולה ולנו יש איך לעזור להם!"

את בעצם מטפלת בשני קוטבים של הפרעת אכילה - השמנת יתר מול "הרזיית יתר". עם מה קשה יותר להתמודד? איפה זה פוגש אחד את השני?

"כשאני מטפלת באנשים עם אנורקסיה או עם בולימיה, הסביבה החברתית שלהם מאוד מצומצמת; ולאט לאט, ככל שהמשקל עולה כי הטיפול מצליח, עולה גם היכולת החברתית והרגשית שלהם. מהבחינה הזו, הפרעות האכילה ה"מרזות" יותר, מתגמלות יותר מבחינת הטיפול בתוצאה. מה שקורה אצל אנשים עם השמנת יתר שפונים לטיפול פסיכולוגי, הוא שהם מרגישים טוב עם עצמם ומפתחים בכל תחומי החיים - אבל כמעט ולא יורדים במשקל. כך, הם בעצם מרגישים שהטיפול לא הביא את המטרה שלשמה הוא נועד. בדבר הזה יש משהו מאוד מתסכל. אני פשוט חושבת שאת ה'פענוח' של הטיפול בהשמנת יתר עוד לא מצאנו, לעומת הפרעות אכילה אחרות שיש לנו הרבה יותר הצלחה בהן וכלים לטפל בהן."

"ההפרעות הללו נפגשות בדימוי גוף נורא, בהן האדם לא אוהב את הגוף שלו ואת איך שהוא נראה או את מי שהוא או היא. יש להם פנטזיות מסויימות שאם רק ירדו עוד קצת או ישקלו פחות ממשקל מסויים - ירגישו טוב עם עצמם. הם משליכים המון חלקים רגשיים על מספר, על המשקל. הם חושבים שמשקל אחר יגרום להם לאושר, או להיות מקובלים או אהובים יותר, רק שזה לא באמת עובד. אלה לא באמת דברים שקשורים אחד לשני".

"לעיתים מתגלגלים עם האבן הסזיפית שגלגלנו עד למעלה חזרה למטה, להתחיל הכל מהתחלה"

בטיפול בהפרעת אכילה, כפי שודאי תיארתם לעצמכם, לא הכל ורוד - אבל גם לא הכל שחור: ד"ר לב ארי משתפת אותנו שמה שמחזיק אותה בעבודה שלה הם ההצלחות והעליות של המטופלים שלה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהקשיים המפרכים הקיימים בעבודה שכזו. בכל מקרה, היא לא חשבה להפסיק מעולם.

"קודם כל הצלחות, לדוגמא של מישהו שהיה בתוך הפרעת אכילה הרבה שנים ולא הצליח בתחומים שונים של החיים שאנשים בריאים כן יכולים להצליח בהם ופתאום מתחיל להתפתח," מספרת ד"ר לב ארי. "אומרים שמה שמוכיח שבנות הבריאו מהפרעת אכילה הוא חזרתו של המחזור (הפרעת אכילה 'מעלימה' את מחזור הוסת החודשי), מבחינתי - הדבר הוא רישיון נהיגה, הדורש המון אומץ ותושייה מצד המטופלים הלוקים בהפרעה. זה מין רגע כזה של עצמאות, כוח, יכולת והתמדה, כל הדברים בהם לא צלחו עד עכשיו. הצלחות של אנשים שלא אהבו שיגעו בהם כי לא אהבו את עצמם, פתאום מוצאים בן או בת זוג - אדם שהם אוהבים ומעוניינים במגע שלו."

"הרגעים הקשים הם הנפילות, הפרעה שחשבנו שעברה לאחר עבודה קשה ופתאום הסימפטומים מופיעים שוב. מרגישים את האבן הסזיפית, שגלגלנו במעלה כל ההר - ומתגלגלים יחד איתה חזרה מטה, להתחיל הכל מהתחלה. אבל אין מה לעשות, רק ככה מגיעים לבריאות. זה מאוד קשה, גם למטפל וגם למטופל."

היו רגעים שחשבת להפסיק לעסוק בהפרעות אכילה? שהרגשת שקשה לך מדי?

"יש רגעים שמטופל נמצא מאוד במצוקה ולפעמים את מרגישה שאין לך מה לתת לו; הוא יושב מולך ושואל ספק אותך ספק את עצמו: 'איך הגעתי שוב למקום הזה?'. יש רגעים קשים שפתאום מאבדים קצת תקווה, שמטופלים כועסים עלייך כי הם מחזיקים מאיתנו אנשים מאוד עמידים שמותר להגיד להם כל דבר, אבל זה לא פשוט. זה לא קל לספוג עלבנות ולשמוע שאכזבת מישהו. יש מקרים בהם אני נאלצת להיות רחוקה מהמטופלים שלי ומרגישה כאילו אני נוטשת מישהו שמאוד צריך אותי בשביל משהו שמתאים לי ולא לו. מדובר בדברים לא פשוטים, אבל חייבים להתגבר עליהם, לאסוף את עצמינו ולהמשיך הלאה."

"ההצלחות הרבה יותר גדולות מהחלקים הקשים. אני מדמה את המטופלים שלי כמעין המון ילדים שיש לי; ולראות אותם מתפתחים, מתבגרים, מתחילים ומסיימים תהליכים, קמים מהמיטה ואוהבים את עצמם - נותן לי המון כוחות. ככל שיש יותר ניסיון יש גם יותר הצלחות וכך גם הרבה יותר כוחות."

מעבר להיותה פסיכולוגית קלינית ומטפלת בהפרעות אכילה, ד"ר לב ארי היא גם אמא. כששאלנו אותה אם עבודתה משפיעה על ההורות ועל הילדים שלה, היא ענתה שבהחלט יש קשר בין הדברים ומשתפת אותנו בסיפור לדוגמא: "כשהתחלתי בטיפול בהפרעות אכילה בקליניקה שלי, ביניהן השמנת יתר, הילד שלי במקביל התחיל לעלות במשקל. התחלתי לחשוש ולחשוב איך אני מטפלת בו ועוזרת לו מבלי שיהיה כל הזמן עסוק במה קורה לו ולגוף שלו, מה הוא אוכל וכל זאת - בהימנעות מהמילה "שמן". נסעתי לכנסים בחו"ל שעסקו בהשמנת יתר בקרב ילדים והתחלתי לחקור ולראות מה לעשות. אחד הדברים המעניינים ביותר ששמעתי היו שאסור להתעסק בכלל בנושא האוכל - וכל שצריך לעשות הוא לדאוג שהילד לא יעלה יותר במשקל וכך לאט לאט הוא יתאזן."

"כשהגעתי הביתה, ישבתי יחד עם הבן שלי מול האינטרנט והראתי לו מהי 'אכילה ים תיכונית' שנחשבת בעולם להכי בריאה, אבל היא לא דיאטה. אחר כך אמרתי לו שמעכשיו, כל יום אני והוא יוצאים לשעת הליכה. בסופו של דבר הוא הצליח להקפיד על כך יותר ממני! כך בשנה אחת הוא צמח לגובה ולא עלה יותר במשקל. הוא מצליח לשמור על משקל תקין גם היום."

"אני מאמינה בעיקר בספורט (למען ירידה הכרחית במשקל). אני לא מאמינה בדיאטות ולא בהגבלת אוכל. כשהילדים שלי היו קטנים והיו אומרים לי שהם לא רעבים יותר, אף פעם לא הכרחתי אותם לקחת עוד ביס או לסיים מהצלחת. כך למדתי שילדים יודעים להקשיב לגוף שלהם ויודעים מתי הם רעבים ומתי כבר לא."

האם, לדעתך, הפרעות אכילה הן נושא שמדברים עליו מספיק?

"אני חושבת שכשמתחילים לדבר על הפרעות אכילה, אין מספיק מידע בנושא. זה תמיד מתקשר לטענות שדוגמניות רזות משפיעות עלינו לרעה, שאדם שמן הוא בהכרח לא בריא - כלומר, כשמנסים לפתוח את הנושא מול אנשים, נתקלים בדעות ואמירות שגויות מצידם ונורא קשה להתגבר עליהן."

"אני חושבת שצריך לדבר על הנושא יותר בתיכונים ובבתי ספר. פעם הצעתי לאחד התיכונים הרצאה בנושא הפרעות אכילה בהתנדבות מלאה, בחינם - והם סירבו בטענה שיש במה לדבר רק על תאונות דרכים, סמים ואלכוהול. הסיבה לכך היא שמאוד קשה לגעת בנושא הזה והוא תמיד מעורר איזושהי חרדה בפני הנהלות בתי הספר, שמא 'נחדיר' לראשי התלמידים הפרעות אכילה. אנחנו בסך הכל רוצים ללמד אותם שאכן מדובר בבעיה, מתי וממה צריך להיזהר ועל אילו כללים צריך לשמור."

"אנחנו בעמותה עושים הרבה עבודה כדי לדבר על הנושא כמה שיותר ולגשת לקהל היעד הצעיר - גם תוכניות מניעה, גם דרכי התמודדות עם הבעיה כשכבר נמצאים בתוכה; וגם מציעים דרכים לפנות אלינו במדיה החברתית."

צריך, אפשרי וחשוב לטפל בכל הפרעת אכילה על ידי אנשי מקצוע מוסמכים בלבד. יש לאן לפנות!

• אתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה

• מרכזי הטיפול בהפרעות אכילה בארץ

• רשימת המטפלים החברים בעמותה (כולל חיפוש לפי מקצוע ואיזור)