הרשו לי להתחיל בוידוי: בולנטיין הזה, לא אחפש את מי לאהוב – אלא פשוט אוהב את עצמי. כן, קראתם נכון ואני כבר רואה את הפרצופים שלכם, אך אל דאגה: אני מבטיחה שעד סוף הטור, תסתכלו על המשפט הזה באופן קצת שונה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "איך יודעים אם נקרע קונדום?"
• נא להתנהג בהתאם: עשו ואל תעשו ביום האהבה
• יום מיותר? "ולנטיינס דיי איבד מהמשמעות המקורית שלו"

כפי שכולכם ודאי יודעים, ולנטיינס דיי סוף סוף הגיע; ואיתו הרדיפות הבלתי פוסקות אחרי מציאת פרטנר לדייט, אהבה, תשומת לב וכמובן תחושת שייכות וקבלה מצד האהובים שלנו. עם זאת, אל תטעו – למרות הוידוי שלי, אינני סבורה שיש ב"רדיפות" הללו משהו יותר מדי שלילי או פסול, נהפוך הוא: פעמים רבות, הולנטיין מעניק אומץ להציע למישהו או מישהי לצאת; ואף מזכיר לנו להודות ולהתקרב לאנשים שאוהבים אותנו ודואגים לנו. יחד עם זאת, ברצוני להזכיר לכם שישנו אדם אחד שתופס מקום רב בחייכם ולמרות זאת אינו זוכה לאהבה ואהדה רבה מצדכם - הלא הוא אתם עצמכם.

כמה מכם באמת מסוגלים להסתכל במראה ולהרגיש שלמים עם עצמכם במאת האחוזים? כמה פעמים ויתרתם על להכיר אנשים חדשים, ללכת למקום מסוים או לנסות דבר חדש, רק מכיוון שחששתם ממה שיחשבו על המראה החיצוני או על האופי שלכם? האם אי פעם קרה לכם שהפסקתם או לא הצלחתם לאהוב את עצמכם לאחר פרידה, כלומר ללא "עזרת" בן או בת הזוג שלכם לשעבר? ובכן, לצערנו, כל הסיטואציות הללו ואף יותר, מוכרות לכל אחד ואחת מאיתנו וכן, גם לי - גם אני לא יכולתי להסתכל במראה כשהאור דולק, גם אני הייתי עומדת על המשקל ובוכה כי אני שוקלת יותר ממספר מסויים של קילוגרמים; וגם אני הייתי מחשיבה את הולנטיין כ"יום אבל", רק מכיוון שבתשעים ותשעה אחוז מהמקרים הייתי נשארת רווקה.

עזבו אתכם מחוויות וסיפורים אישיים, בואו נלך קצת יותר רחוק – פסיכולוגים רבים טוענים כי אחת מהסיבות המרכזיות לדיכאון בקרב צעירים, היא דווקא פרידה. חוסר היכולת לאהוב את עצמך באופן עצמאי, כלומר ללא תמיכת בן/בת זוג, עלולה להוביל לתוצאות הרסניות. כיצד זה ייתכן, אתם שואלים? ובכן, דמיינו שאדם בעל דימוי עצמי נמוך ומחסור בביטחון עצמי נכנס למערכת יחסים רומנטית רצינית, רק מפני שבן או בת הזוג שלו מצליחים לגרום לו לאהוב ולהעריך את עצמו יותר. במידה ובני הזוג יחליטו להיפרד, מן הסתם שייתכן שיהיו לכך השלכות נפשיות ורגשיות רציניות.

כל המידע הזה אמנם נחמד ומעורר השראה והכל, אך כיצד כל זה בעצם מתקשר לוולנטיינס דיי? הרשו לי להסביר: דמיינו שהיה לכם מספיק ביטחון עצמי כדי לגשת לנערה שאתם מחבבים; ושלא הייתם מפספסים יציאה לים עקב בושה וחוסר נוחות לגבי הגוף שלכם. כמו כן, תארו לכם שכל אותם האנשים אשר נכנסו לדיכאון כתוצאה מפרידה מאהובם/אהובתם, היו מלאי הערכה וביטחון עצמי עד כדי כך שגם לאחר הפרידה, עם כל הקושי בכך, היו בטוחים שבשלב כלשהו בחייהם שוב יחוו מערכת יחסים אוהבת ותומכת.

במידה וכל אלה היו מתרחשים במציאות, כיצד אתם מדמיינים שהעולם היה נראה? אולי כבר הייתם במערכת יחסים ארוכת טווח עם ה"קראש" שלכם, או שאולי הייתם פוגשים את אהוב או אהובת ליבכם בים ואולי לפחות חלק קטן מתוך האנשים שנכנסו לדיכאון כתוצאה מפרידה כואבת, היו מאושרים יותר. במילים אחרות, על מנת שתוכלו לאהוב אנשים אחרים, קודם כל עליכם לאהוב את עצמכם. כאמור, גם לי לקח לי זמן רב להבין זאת.

יחד עם זאת, אל תבינו אותי לא נכון – אני אכן מודעת לכך שאהבה והערכה עצמית הם דברים קשים להשגה ואינני מזלזלת אף לא לשנייה אחת באלו שיוצאים לדייטים בוולנטיינן דיי, אלא שברצוני בסך הכל להציג גישה מעט שונה בפניי אלו שאינם מצליחים למצוא פרטנר לולנטיין בשל מחסור בביטחון, אהבה והערכה עצמית.

השנה, בוולנטיינס דיי, בניגוד לשנים קודמות, אני מסתכלת במראה ומנסה לאהוב את עצמי, עם כל הקושי שבכך. אני מנסה להפוך את היום הזה מ"יום אבל", ליום בו אני הופכת למעין אדם חדש, אדם שבטוח בעצמו.

במקום לרוץ אחר דייטים ולחשוב על מה לא בסדר איתי, אחשוב על מה כן בסדר איתי ואשלים עם מה שלא; כי לדעתי רק כך אני, אתם ואנשים רבים נוספים, נוכל - בולנטיינס הבאים וגם בימים אחרים - להיות לא פחות ממאושרים עד הגג, ללא תלות במצב הזוגי שלנו. אז כאמור, בולנטיין הזה לא אחפש את מי לאהוב – אלא פשוט אוהב את עצמי; וכך גם אתם.