יום מיותר? "ולנטיינס דיי איבד מהמשמעות המקורית שלו"
"אין סיבה ממשית לכך שיהיה יום מיוחד בשנה שמוקדש לאהבה ויהפוך את כל העניין לעסק שמניב שטרות. אהבה היא דבר טהור שאמור להיות צנוע וקטן; ולא דבר פומבי ממנו עושים 'ביג דיל' במשך יום שלם, זו הגזמה" • אליס פיינשטיין בטור דעה נוקב במיוחד על המשמעות של הולנטיין
היום הכי רומנטי בשנה (לכאורה) יחול מחר (ה') - ועימו כל השגעונות הנלווים: השיגעון למצוא דייט, השיגעון לקנות זר פרחים ושוקולד, השיגעון להתנשק והשיגעון לאהוב בכללי. היום הזה, שמציב בשבילינו עובדה שהיום חייבים לאהוב ולהיות נאהבים ואם לא - אז לא באמת חייתם את היום הזה.
עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
- בלי סודות: "איך יודעים אם נקרע קונדום?"
- נא להתנהג בהתאם: עשו ואל תעשו ביום האהבה
- מה עושים בולנטיין? כל הדייטים השווים מ-א' ועד ת'
אני אומרת - שטויות! ולנטיין, היום שגורם לחברות הדובים הענקיים להפוך למליארדריות ולחנויות הפרחים והבונבוניירות לפתוח שמפנייה, הפך לגימיק ותו לא. הרי אנחנו אוהבים כל השנה, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא: את המשפחה, את החברים או את האחד/האחת המיוחדים בחיינו.
אנחנו אוהבים כי זה הטבע האנושי, דחף טבעי שכל אחד חווה או יחווה. לכן, אני טוענת שאין סיבה ממשית לכך שיהיה יום מיוחד בשנה שמוקדש לאהבה; ועוד יהפוך את כל העניין לעסק שמניב שטרות מפה ועד מחר. אהבה היא דבר טהור, דבר שאמור להיות צנוע וקטן; ולא דבר פומבי ממנו עושים "ביג דיל" במשך יום שלם, זו הגזמה!
האהבה זוכה להילולים גם ביומיום: בחדרי חדרים, כאשר שני אוהבים מתייחדים אחד עם השני ברגעים שקטים, כשאנשים אוהבים עם העיניים ומחבקים אחד את השני והלב יוצא החוצה לקראת הלב שמבעד לחולצה - האהבה מהוללת. היא מהוללת בכל פעימה, בכל מבט שאתם מקדישים לזה או לזו שאתם אוהבים, למשפחה שלכם, לחברים הקרובים, לכל האנשים שהם משהו בחיים שלכם. יום שלם שמהלל את האהבה בצורה כל כך לא סמלית ועדינה הופך את כל הרגש היפהפה הזה לגימיק זול והורס את כל הנקודה בלאהוב.
אנשים לא אוהבים ביום מסויים, אלא לאורך תקופה ארוכה. אנשים מתאהבים לא בגלל שמישהו קנה להם זר פרחים ולב משוקולד, אלא בגלל שהנשמות שלהם מצאו אחת בשנייה את החלק שהיה חסר או את החלק שיכול להתחבר אליהן.
מבחינתי, ולנטיינס דיי איבד את המשמעות המקורית שלו. הרי ביום זה כולם מרגישים קרובים קצת יותר לאהבה, מרגישים קצת יותר צורך לחיבוק או נשיקה ממישהו אהוב. אמנם עדיין יש לו את ההשפעה הזו על חלק מהאנשים, אבל היא פחתה בהרבה מההשפעה המקורית שהייתה לו.
וולנטיינס דיי היה אמור להיות יום שבו פשוט אוהבים - למרות שהיום הזה הוא מיותר, כי בסופו של דבר אנחנו אוהבים כל הזמן, המטרה שלו עדיין הייתה להפנות את הזרקור לאהבה. בפועל, זה כבר פחות קורה. הזרקור מופנה לאהבה בחלקו ולא באופן מלא כלל. הוא מופנה יותר לפן החומרי - לשוקולדים, למתנות ולכך שצריך להראות לציבור עד כמה אנחנו אוהבים ומממשים את מה שהיום הזה מכתיב לנו לעשות. הדבר בהחלט עושה עוול לאהבה.
אהבה היא דבר קטן ועצמתי, דבר פרטי של כל אחד ואחת מאיתנו שאוהבים מישהו או מישהי. לא חייבים לחלוק את הרגש הכל כך חשוב וחזק הזה עם כל העולם, בגלל יום בשנה שאומר לנו: "היום, אתם אוהבים". על כן, הנני סבורה כי ולנטיינס דיי הוא לא יום שמוקדש להילול האהבה והעצמתה אלא לחומר ולזול - ולא לרגש שנמצא מבעד לעיניים ולידיים המושטות, כפי שהיה אמור להיות.