פרשת קצב, קמפיין "metoo", פרשת הארווי ויינשטיין והאישומים נגד רונאלדו הם רק תמצית מתוך אחת הסוגיות המשמעותיות והמסובכות ביותר שידעה החברה שלנו בשנים האחרונות, הלא היא התמודדות עם הטרדות ותקיפות מיניות.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בעד או נגד: להיפרד בהודעה או בטלפון
• אין הזדמנות שנייה: כך תצרו רושם ראשוני טוב בדייט ראשון
• בואו לבדוק: איך אתם אוהבים?

מצד אחד, כולנו יכולים להסכים כי ככל שעובר הזמן החברה שלנו מגלה יותר ויותר סובלנות כלפי נפגעי תקיפות והטרדות מיניות ושכעת, בניגוד לעבר, יש לה כוח ויכולת השפעה. מצד שני, הסוגייה החלה לתפוס תאוצה רק בשנים האחרונות; ולכן יכולת ההתמודדות שלנו עם תופעה זו, הן כחברה והן כאנשים אינדיבידאוליים, עדיין נמצאת בחיתוליה. מסיבה זו, שוחחנו עם סיון גלעדי, ראש מערך הייעוץ של ארגון "דלת פתוחה", לגבי מספר שאלות ותהיות לגבי הנושא ושיעזרו לכם להתמודד ולעזור לאחרים להתמודד עם סוגיות הקשורות לפגיעות מיניות.

קודם כל, מה בכלל נחשב כהטרדה מינית ע"פ החוק בישראל? האם תמונות והערות מיניות הנשלחות כנגד רצונו של הנמען, גם כן נכללות בחוק זה? ואם כן, מהו התהליך המשפטי שאותו יש לעבור?

על פי דבריה של גלעדי, במידה ומישהו או מישהי חשים מוטרדים - מדובר בהטרדה. "אולם, מבחינת החוק, אין לקבוע באופן מכליל ושרירותי אילו מקרים אכן נחשבים כפגיעה מינית ואילו לא ולכן, במידה ואתם חשים שעברתם הטרדה או תקיפה מינית (בנסיבות מסוימות גם שליחת תמונה או הערה היא הטרדה), מומלץ להתקשר למרכז סיוע ולהתייעץ עם הסיוע המשפטי. במידה ותגלו שמה שעברתם אכן נכלל בחוק, כדאי להתייעץ עם המתנדבות של מרכז הסיוע לגבי הגשת תלונה. מנגד, במידה והדבר לא נכלל בחוק, זכרו שאתם עדיין יכולים לקבל תמיכה וסיוע."

לצערנו, למרות הסיוע הרב שהנפגעים והנפגעות זכאים לו, לעיתים תכופות חלקם עדיין לא מרגישים בנוח לשתף את מה שחוו, אפילו לא עם קרוביהם. מה הסיבה לכך?

"הסיבות לכך הן ארבעה חסמים שעלולים למנוע מהנפגעים לחשוף את חוויותיהם. החסם הראשון הינו הקול החברתי הקורא להם 'לשתוק'. גם כיום ישנם קולות רמים וחזקים הנוטים להקטין, לזלזל, לבטל, לשפוט ולהאשים את הקורבנות בכך ש'פיתו' את הפוגע כי התלבשו חשוף מדי, בכך שרצו זאת ואז התחרטו, שהם מגזימים ועוד. לעומתו, החסם השני הוא הקול הפנימי שלנו: אדם שעבר הטרדה שואל את עצמו 'אולי עשיתי משהו לא בסדר?', 'מה יחשבו עלי?', 'אולי דמיינתי?'."

"החסם השלישי הוא בעצם חוסר היכולת לתת שם למה שחווינו ולהודות בפני עצמנו שאכן עברנו הטרדה או תקיפה מינית. חסם זה בעצם נובע מתחושות אשמה ובושה הנוצרות עקב החוויה הטראומתית. לבסוף, החסם האחרון, בייחוד כשמדובר על יחסי סמכות, הינו פגיעה בפרנסה, בשם הטוב, ביכולת להתפרנס בהמשך וכדומה."

"בנוסף לחסמים אלו, ישנן מוסכמות חברתיות העלולות להקשות על חברי קהילות מסוימות לשתף בהטרדה או תקיפה שעברו. נערים וגברים, למשל, חונכו מגיל אפס לכך שאסור להם להיות חלשים ונזקקים אלא רק שולטים וחזקים, דבר המוביל לכך שהקושי שלהם לשתף ולחשוף הוא אף גדול יותר. כתוצאה מכך ולמרות שבנים ובנות נפגעים באותה מידה במהלך ילדותם, פערי הדיווח על הטרדות ותקיפות מיניות הם עצומים. גם חברי הקהילה הלהט"בית ממעיטים בלשתף במה שעברו כיוון שבמילא יש הומופוביה והדרה חברתית גדולה כלפיהם, כך שהאפשרות לשאת תויות נוספות ולהוסיף תיוג שלילי לקהילה בלתי אפשרית עבורם." 

מכך ניתן להבין שעל מנת לשתף בהטרדה או תקיפה נדרש הרבה אומץ ותחושה של קבלה ואמון; ולכן אם מישהי או מישהו משתפים אתכם, חזקו אותם על האומץ הזה כי הוא ממש לא מובן מאליו.

האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות על מנת לגרום למוטרדים להרגיש בנוח לשתף את סיפורם?

"יש הרבה מה לעשות. ראשית, כחלק מחברה מתפתחת, עלינו לשים לב למסרים שאנו מעבירים במפגשים חברתיים ובמדיה – אנחנו צריכים להמשיך לנסות להעלים את השיח והקולות שמאשימים את הקורבן ומזלזלים בחוויה של נפגעים. בנוסף, עלינו לקדם שיח אחר שבו אנו מאמינים למתלוננים ומכבדים את החוויה שלהם."

"כמו כן, בפן האישי יותר, חשוב לזכור להגיב בהתאם בכל פעם שמישהו או מישהי משתפים אתכם בהטרדה או בתקיפה שעברו. למשל, במקום להגיד 'את/ה בטוחה? אולי הוא/היא לא התכוונו?', מומלץ ואף הכרחי להגיב: "אתה צודקת. מה שהם עשו פסול, הדבר מערער ומאוד הגיוני שאתה מבולבלת עכשיו. מאמינה שבמקומך הייתי מרגישה אותו הדבר". מעבר לכך, הימנעו משאלות המתחילות במילה "למה": "למה לא אמרת? למה לא הלכת? למה לבשת?".

"כמו כן, דבר משמעותי נוסף שכולנו חייבים לזכור הוא שההליך הפלילי לאחר הגשת תלונה על הטרדה או תקיפה הוא קשה וטומן חוויות טראומטיות ומערערות ביותר; ולכן אין צורך ללחוץ על הנפגעת לפנות למשטרה, אלא לתת לו או לה חופש בחירה ועצמאות. זכרו כי במהלך הפגיעה או ההטרדה הרצון של הנפגע או הנפגעת מבוטל, אז ביטול חוזר של רצונם עלול להוביל להשלכות נפשיות קשות."

האם אנו הולכים לכיוון מיגור התופעה? מה יכול לעזור למגר אותה?

כמו בכל סיטואציה בחיים, עלינו בכל זאת להסתכל על חצי הכוס המלאה: לדבריה של גלעדי, למרות כל הקולות החברתיים ותופעות כמו האשמת הקורבן, אכן ישנו תהליך חברתי של העלאת מודעות בתחום של פגיעות מיניות בכלל והטרדות מיניות בפרט, שבא לידי ביטוי בקמפיינים כמו "METOO" ו-"למה לא התלוננתי", שיוצרים מענה עבור הפגת תחושת הבדידות, האשמה ובושה האופפים נפגעים מינית.

"כתוצאה מכך שהקמפיינים מפרטים מדוע פעמים רבות קורבנות של תקיפה או הטרדה מינית לא משתפים בכך, הציבור אט אט מתחיל להבין את המורכבות והקושי שבהגשת תלונה ובכך מפחית את השיפוטיות וההאשמה כלפי הנפגעים והנפגעות."

על כל אחד ואחת מאיתנו לזכור שמאחורי כל הנפגעים והנפגעות ישנם אחים, הורים, חברים, מורים ואנשים רבים אחרים אשר אוהבים אותם ודואגים לשלומם ולכן, כפי שתמונה אחת שווה אלף מילים, כך הטרדה אחת שווה אלף אנשים.

עברתם תקיפה או הטרדה מינית? יש לאן לפנות:

•דלת פתוחה|טלפון: 03-5101511.

•מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל|טלפון: נשים - 1202. גברים - 1203.
נשים ערביות - 04-6566813. נשים דתיות - 02-6730002. גברים דתיים - 02-5328000. 
ווצאפ: 052-8361202.

•יחד מחושך לאור|טלפון: 0544789690.

•שלום בנייך|טלפון: 9595*. 03-6182525.