לא צריך להיות אורי גלר כדי לדעת שאלו הן המחשבות שעוברות בראשכם כרגע: שוב פירסמו כתבה מיותרת ומייגעת על המשמעות של חג השבועות, מנהגיו והקשר שלו למגילת רות... רגע לפני שאתם כבר מתייאשים וחוזרים לאינסטגרם כדי לפרסם סטורי לבבי לכבוד החג, הרשו לי לספר לכם שלמרות מה שאתם חושבים, הטור עוסק במשמעות ייחודית ביותר של חג השבועות; שתשנה את דעתכם על החג ה"מיותר" הזה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בחנו את עצמכם: עד כמה אתם מכירים את הקהילה הגאה?
• כל צבעי הקשת: מושגים גאים שחשוב להכיר
• דראג בן 18: "זה הרבה יותר מגבר שמופיע כאישה יפה"

משמעות זו בעצם מהווה את אחד מהערכים החשובים ביותר מבחינת החברה המודרנית שלנו, הלא הוא חופש הבחירה - ובמיוחד חופש הבחירה הנשי.

מגילת רות עוסקת במשפחת אלימלך, שמתוכה רק שלוש נשים נשארו בחיים: נעמי, רות ועורפה. שלוש הנשים הללו נאלצו לקבל החלטות קשות שהשפיעו על גורלן ואורח חייהן. את ההחלטות הללו הן תמיד קיבלו באופן עצמאי לחלוטין, ללא תלות בשום גבר או גורם אחר כלשהו: נעמי החליטה על דעת עצמה שהיא חוזרת לבית לחם, רות החליטה שהיא הולכת איתה (לעומת עורפה, אשר בחרה לחזור לחיק משפחתה) ולאחר מכן אף ביקשה מבועז להינשא לה.

כפי שבוודאי כבר שמתם לב, האלמנט שחוזר על עצמו בכל השתלשלות האירועים הזו הינו חופש הבחירה שניתן לשלוש הנשים ועצמאותן המוחלטת. כעת, אם נחזור לרגע לעידן שבו אנו חיים, לא נוכל שלא לשאול את עצמנו מספר שאלות.

כיצד ייתכן שלנשים שחיו לפני אלפי שנים היה חופש בחירה רחב יותר, בהשוואה לחופש הבחירה המצומצם שניתן למאות אלפי נשים שחיות כיום? איך יכול להיות שרות יכלה לבחור היכן ועם מי לחיות, בעוד שהיום ישנן נערות ונשים שאין להן זכות לבחור אפילו את הלבוש שלהן? הרי שבתקופה שבה התרחש סיפור מגילת רות לא חשבו על מונחים כמו פמניזם, טכנולוגיה וכדומה - אז כיצד ייתכן שזכויות הנשים באותה תקופה היו רבות יותר מאשר הזכויות של חלק מהנשים שחיות כיום?

חלקכם וודאי סבורים שאני "דרמטית" וממציאה בעיות שלא באמת קיימות - כי הרי שמן הסתם החברה המודרנית שלנו מפותחת מבחינה מוסרית יותר מאשר החברה שבה חיו רות, נעמי ועורפה (כלומר, אנחנו יותר פמניסטיים ונלחמים למען שיוויון זכויות וחופש הבחירה). אמנם קיים פער גדול לטובתינו בין החירות של המאה ה-21 לחירות שבמגילת רות, ישנה יותר מודעות לזכויות של נשים, לבחירותיהן ולחירותן והמצב מאוד שונה ממה שהיה אז, מגמתית - אבל אנחנו עוד ממש לא שם.

הנתונים הבאים לקוחים מתוך מקורות מידע אמינים ורשמיים. עדיין, על פי נתונים סטטיסטיים, בשנת 2017 כ-650 מיליון נשים ונערות מתוך כל אוכלוסיית העולם נישאו כשהן היו עדיין קטינות. באותה השנה, על פי נתונים סטטיסטיים שנאספו על-ידי ארגון האומות המאוחדות, אחת מתוך כל שלוש נשים בעולם חוותה תקיפה פיזית או מינית; וכ-15 מיליון נערות בגילאים 15-19 חוו תקיפה מינית בשלב כלשהו בחייהן.

לצערי, הנתונים הללו, שמצביעים על כך שחופש הבחירה של נשים ברחבי העולם הוא מצומצם יותר ממה שנהוג לחשוב, הם רק תמצית מתוך הנתונים המזעזעים שקיימים לגבי מעמד הנשים בחברה שלנו והיחס האלים כלפיהן. כמו כן, במידה ותערכו חיפוש קצר באינטרנט, תגלו נתונים מזעזעים אף יותר ואף חוקים עכשוויים שמפלים נשים ומונעים מהן בעלות על הגוף שלהן - כמו החוק האוסר על הפלות העובר ממש בימים אלו באלבמה.

אל תבינו אותי לא נכון, אין בכוונתי לטעון כי החברה שלנו לא התקדמה כלל, אלא בסך הכל שנותר מקום גדול לשיפור, בכל מה שקשור לשיוויון וחופש בחירה. השיפור חייב להיעשות על ידי הסברה, הבנה ולקיחת לקחים מהעבר. אחרת, יום אחד מגילת רות תהפוך לסיפור ילדים דמיוני על נשים בעלות חופש בחירה; וחג השבועות יהפוך לעוד חג רגיל, חסר כל קשר לפמיניזם, שיוויון וזכות הבחירה החופשית.