למרות שזוגיות בגיל ההתבגרות היא לגמרי לא חובה - הרצון והחשק לאהבה קיימים בכל אחד ואחת מבני ובנות הנוער, בייחוד כשישנם נערים וישנן נערות אשר כן זוכים לקבל לגימה קלה מעולם הדייטינג והזוגיות. עם כל היתרונות וההטבות שיש לרווקים ולרווקות (וברוך השם, יש), בהחלט יש גם דברים שלגמרי נמאס מהם.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בואו לגלות: איזה טיפוס הוא ההתאמה המושלמת עבורכם?
• בעד או נגד: לשדך לאחד או אחת החברים הרווקים בחבורה
• בלי סודות: "האם מדבקה למניעת הריון באמת עוזרת?"

הציפייה למצוא זוגיות - והאכזבה כל פעם מחדש

מכירים את הרגעים האלו, שאתם מרגישים שהינה, ממש עוד קצת והחלום שלכם למצוא זוגיות אוהבת מגיע למימושו - ואז בום, הוא מתרסק כלא היה, בעקבות דחייה, קשרים קודמים או חוסר עניין? המצבים האלו מתסכלים כל כך וגורמים לעיתים לחשוב שקופידון כבר לעולם לא יגע לנו בלב. איזו באסה! 

הזוגות הדביקים ברחובות

בחיינו שזו לא הקנאה שמדברת. או שאולי כן? ובכן, נסו אתם ללכת לבית הספר, לעבודה או סתם לחבר/ה, כשכל שני צעדים אתם נתקלים בזוג שלא מתבייש להסתיר את אהבתו זה לזו, כשזה כל מה שרק הלב שלכם חופץ בו. היי, גם אנחנו יכולים להיות במקום הזה, אם רק נרצה! נכון?

חברים מאוהבים

בשלב הזה, קצת בא לנו להקיא - דיבורים בלתי פוסקים על הבויפרנד או הגירלפרנד החדשים, על מושא האהבה או על בני הזוג הפוטנציאליים (שתכף גם הופכים לכאלה) - חלאס! יש עוד נושאים בעולם לדבר עליהם, כמו הפרק החדש של כפולה, למשל. מה גם שלנופף לנו עם התחום הזה מול העיניים, זה לא חברי ולא מוסרי.

שידכים

אם אנחנו לא מגיעים מקהילה בה העניין מקובל, מימי הביניים או התנ"ך, או באופן כללי אם לא ביקשנו - תחסכו. חברים, מכרים ובני משפחה יקרים, אנחנו מבינים שאתם כבר לא יכולים לראות את התסכול הנוגה שנובע מעיניינו בעקבות רווקותנו הנצחית - אבל השידוכים שאתם מנסים להכניס לנו בכוח פשוט, איך לומר זאת בעדינות... לא מתאימים ולא רצויים על ידינו. אנחנו יכולים גם לבד, אם וכאשר נרצה, תודה.

נטפליקס ו-VOD

בחיינו, ברווקות יש יותר מדי זמן פנוי. אנחנו חושבים שחרשנו כבר כל סדרה אפשרית, עד כדי כך שאולי אפשר להגיד שקצת נמאס לנו מהטלוויזיה. ולמה כל גיבורה או גיבור ראשיים חייבים למצוא אהבה בדרך בלתי צפויה, הגיונית או אמינה בעליל? ולמה זה כבר לא קורה לנו?!

שיחות עידוד

כן, אנחנו יודעים שאנחנו מושלמים כמו שאנחנו, כן, אנחנו יודעים שעוד נמצא את האחד או האחת וכן, אנחנו יודעים שיש הרבה דגים בים. בכנות - כל השיחות והמשפטים הללו, שאמורים לגרום לנו להרגיש טוב, רק מורידים מהביטחון העצמי שלנו ומכניסים אותנו לדאון רציני. כן, אנחנו יודעים שאתם כבר מצאתם אהבה, כן, אתם יותר מוצלחים וטובים מאיתנו וכן, אנחנו כנראה נישאר רווקים לנצח, בניגוד אליכם. 

ההתאהבות והפוטנציאל בכל אדם שני שנקרה בדרכינו

העיניים מתחילות לשוטט, נעצרות על מישהו או מישהי שנראים בסדר בלשון המעטה - הלב נעצר לרגע ואז מתחיל לפעום מהר, המחשבות בראש מתחילות לרוץ וזוויות הפה מתעקלות למשהו שאמור להיראות כמו חיוך. כמה פעמים זה קרה לכם? וכמה פעמים התעוררתם בבוקר שאחרי וכבר שכחתם מנסיך או נסיכת החלומות שפגשתם אתמול? כמה מכם אפילו לא ניגשו או לא יצרו קשר עין עם אותו בחור או בחורה מושלמים שתפסו לכם את העין וקצת את הלב? ולכמה מכם זה יקרה שוב בעוד כמה ימים ספורים? הרמת יד אחת כבר יש כאן. זו הבעיה.

התנשאות מצד "בעלי ניסיון"

משפטים שנכנסים לקטגוריית: "אבל למה אין לך אף אחד?", "כשזה בא, אז יודעים", "מי שמחפש (לא) מוצא" וגולת הכותרת - "אני פשוט יודע/ת מה את/ה מפספס/ת". ברצינות, מה אתם חושבים שהמשפטים הללו גורמים לנו להרגיש?! כן, אתם צודקים, זה בהחלט גורם לנו למצוא או לנסות לחפש זוגיות הרבה יותר מהר, תודה. ותאמינו לנו, גם אנחנו יודעים מה אנחנו מפספסים! זה לא שזה מבחירה וגם אם כן - מה אכפת לכם?!

קלישאת הקלישאות, אבל מה שיפה בקלישאות הוא שהן נכונות תמיד: המצב אמנם נראה סופי וסופני, אבל הגורל לא מאכזב ויום אחד גם אתם תהפכו מרווקים ממורמרים לנותני העצות המנוסים. פשוט צריך לזכור להאמין ולא לאבד תקווה. זה עוד יקרה, בהתחייבות!