בכל פעם שאני שומעת את המושג "האשמת הקורבן", עוברת בגופי חלחלה מחרידה. גם אחרי שש עשרה שנות קיום, אינני מבינה כיצד ייתכן ששתי מילים כה קצרות, מכילות כל כך הרבה משמעויות שליליות. האשמת הקורבן היא הרבה מעבר לנעיצת שאלות אכזריות והתמודדות עם תגובות מזעזעות, אלא היא גם פצע פנימי שלעולם לא מגליד ומאלץ את כל קורבנות התקיפות וההטרדות המיניות להתמודד עם כאב חד וקשה מנשוא, שמכונה האשמה עצמית.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• פוראבר: הזוגות שנמצאים יחד עוד מתקופת בית הספר
• בלי סודות: "חושבת המון על חברה מהכיתה. מה אני?"
• בעד או נגד: זוגיות להטבאק"ית כשאחד מבני הזוג בארון

בתור אחת שמתגוררת בעיר קטנה שבה הטרדות מיניות, הערות מיניות מגברים לא מוכרים ומצבים בהם בני מיעוטים מנסים לחטוף לרכביהם נערות ואפילו ילדות קטנות לאור יום, הן תופעות שמהוות הרבה יותר מ"סתם" כותרות בחדשות - נאלצתי להתמודד, לא פעם ולא פעמיים, עם האשמה עצמית. למזלי, עם השנים למדתי לסלוח לעצמי ולהפנים שאין בידיי שליטה על מעשיהם של המטרידנים.

השנה, לכבוד יום כיפור, החלטתי שאני לא שותקת. החלטתי שמגיע לכל הקורבנות שביניכם להבין שאתם לא לבד במערכה הזאת; ושביום הכיפור הזה - מגיע לכם ולכן, קודם כל, לסלוח לעצמכם.

בדומה לרבים מכם, נולדתי לתוך מציאות פגומה שבה אפילו ילדות קטנות חוששות להסתובב לבד בקרבת בתיהן ויש לכך סיבה מוצדקת: לעולם לא אשכח את אחד הרגעים הכי מתעתעים שחוויתי בכיתה ו', שבו נודע לי על ילדה מבית הספר (שקטנה ממני בכמה שנים) אשר עברה ניסיון תקיפה על ידי גבר זר. באופן לא מפתיע בכלל, המקרה הזה השפיע עליי לרעה - כך שבמשך תקופה ארוכה מאוד לא הייתי מסוגלת לעבור ליד המקום שבו התרחשה התקיפה מבלי לחשוש שהדבר יקרה גם לי.

המקרה המצער הזה, גרם לי להבין עד כמה תופעת התקיפות וההטרדות שכיחה בעולמנו בכלל ובמקום מגוריי בפרט. בנוסף, הרגשתי שהאחריות למניעת תקיפה או הטרדה מוטלת אך ורק עליי ועל צורת הלבוש שלי. הייתי בטוחה שבמידה ואלבש בגדים צנועים יותר ולא אצא מביתי בשעות מאוחרות, אשאר מוגנת לנצח. 

לצערי, מאז כיתה ו' ועד היום, יצא לי לשמוע על עוד כמה וכמה סיפורי הטרדות ותקיפות מיניות שהתרחשו (ועדיין מתרחשים) במקום מגוריי - ואפילו לחוות מספר מקרים כאלה על בשרי. בין האירועים המזעזעים ביותר, היו ניסיונות חטיפה של נערות וילדות לתוך מכונית מתוך כוונה לפגוע בהן מינית (כיוון שאלו אירועים שגרתיים לגמרי במספר מקומות בארץ, הם לא זוכים להד תקשורתי). למזלי, לא יצא לי לחוות אירוע טראומתי שכזה, אבל לא פעם ולא פעמיים נאלצנו, אני וחברותיי, לעזוב מקום מסוים או אפילו לפתוח בריצה, לאחר שהבחנו בנערים או גברים שעוקבים אחרינו ולעיתים מעירים הערות לא נעימות. כמו כן, שלא נדבר על נהגים שצופרים לנערות וילדות קטנות שבסך הכל מטיילות ברחוב; ולפעמים אפילו צועקים להן הערות מיניות או קללות. 

אם נחזור לרגע לתחושת האחריות שאפפה אותי אי שם בכיתה ו', אוכל לשתף אתכם שברגע שהתבגרתי והתחלתי לחוות הטרדות בעצמי - תחושת האחריות מיד הומרה להאשמה עצמית. האשמתי את עצמי בכך שהתלבשתי חשוף מדי, בכך שיצאתי בשעות מאוחרות מדי, בכך שלא היה לי אומץ להגיב ובכך שלא הצלחתי למנוע מראש את המקרים הללו.

לשמחתי, לא עבר הרבה זמן עד שהבנתי שאני ממש לא היחידה שמרגישה אשמה ובעצם - מרבית "קורבנות" התקיפות וההטרדות המיניות חשים אחריות ואשמה על מה שקרה להם. בתקופה מאוחרת יותר, כשקמפיין metoo# החל לתפוס תאוצה, יותר משפיענים ומשפיעניות החלו לדבר על הנושא ולהבהיר שאין קשר בין הלבוש של ה"קורבנות" לבין מה שקרה להם - הצלחתי לסלוח לעצמי ולהבין שאינני צריכה לשאת באחריות המטרידנים ובטח שלא לחוש אשמה.

בתקווה שהצלחתי להעביר את המסר שמאוד חשוב לי להפיץ בקרב כל נערי ונערות ישראל, אשמח לסיים עם כמה עצות לאלו מכם שאינם מצליחים לסלוח לעצמם. קודם כל, אני בהחלט ממליצה לשתף את החוויה הטראומטית שלכם עם אדם לא שיפוטי שאתם סומכים עליו. האדם הזה יכול להיות חברה או חבר, פסיכולוג, הורה, מורה ועוד. לעיתים קרובות, אנחנו זקוקים שאדם קרוב אלינו "יאשר" את הרגשות שלנו ויעניק לנו תחושה שאין בנו שום דבר "פגום". פעולה זו תסייע לכם לסלוח לעצמכם ולהתמודד עם רגשות האשם והאחריות שלכם.

בנוסף, הרגישו בנוח לקרוא את דבריהם של סלבס שונים או אפילו אנשים פשוטים, שחוו תקיפה או הטרדה והצליחו לסלוח לעצמם ולהבין שהם לא אשמים במה שקרה להם. לבסוף, זכרו שתהליך ההשלמה והסליחה העצמית הוא תהליך קשה, ארוך ומייגע; ולכן, עליכם להיעזר בהמון סבלנות כלפי עצמכם (יום כיפור הוא הזדמנות נפלאה להשלים את התהליך הזה). כמו כן, שננו וזכרו שאף פעם אין קשר בין הלבוש, המיקום וההתנהגות שלכם לבין הסיכוי שחלילה תחוו הטרדה או תקיפה.

עברתם תקיפה או הטרדה מינית? יש לאן לפנות:

•דלת פתוחה|טלפון: 03-5101511.

•מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל|טלפון: נשים - 1202. גברים - 1203.
נשים ערביות - 04-6566813. נשים דתיות - 02-6730002. גברים דתיים - 02-5328000. 
ווצאפ: 052-8361202.

•יחד מחושך לאור|טלפון: 0544789690.

•שלום בנייך|טלפון: 9595*. 03-6182525.