זה קרה חודשיים לפני יום הולדתי ה-16. ביום שישי אחד אבא שלי הגיע לסלון והודיע לנו הודעה דרמטית. אני אגיד בכנות שידעתי שזה יקרה, זה רק היה עניין של זמן עד שגם להם ימאס מהוויכוחים הבלתי פוסקים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• אחת ולתמיד: הציטוטים שיעזרו לכם לקבוע אם קיימת ביניכם אהבת אמת
• יום האהבה מהזווית שלהם: "זוגות להט"בים לא שונים מזוגות סטרייטים"
• לקראת הוולנטיין: בואו לגלות איזה זר פרחים אתם?

אז למרות שזה הרגיש נכון, סירבתי להאמין שההורים שלי נפרדים אחד מהשניה ולקחתי את זה קשה. מה אני אמורה לעשות עכשיו? בצד של מי אני? האם אני גרמתי לזה לקרות? כל המחשבות האלה גרמו לי לתחושת דכדוך ובדידות. רציתי לברוח מכולם ולא להתמודד עם האתגר, היום אני מבינה שהתמודדתי עם הקושי וזה גרם לי להיות מי שאני היום. 

© צילום: Fotolia

במקרה שלי, ההורים התגרשו כשהייתי בכיתה י"א, בשיא של התיכון והיחסים בניהם נגמרו בצורה לא טובה. תהליך הפרידה והגירושין בשילוב עם לחץ הלימודים גרם לכך שהציונים שלי החלו להידרדר, נעדרתי הרבה מבית הספר והתרחקתי מחברות. בדיעבד, זו הייתה טעות, משום שכן הייתי צריכה להיות בסביבה של חברים, שיכלו להסיח את דעתי ממה שקורה בבית. בית הספר צריך להיות מקום מפלט שנותן קצת שקט ואת כל הדברים האלה הבנתי רק אחרי חצי שנה, משם התחלתי להשתקם.

אני יודעת שכאשר נמצאים בתוך התהליך, קשה לחשוב על זה - אבל אנחנו, הילדים, בכלל לא אשמים! נכון שזה כואב, אבל הגירושים של ההורים זאת לא החלטה שלנו. העובדה שההורים בחרו להיפרד, לא אומר שאנחנו צריכים "לבחור צד" או להחליט את מי אנחנו אוהבים יותר. תאהבו להיות במקום שעושה לכם טוב!

מה שעזר לי, היה למצוא משהו להיאחז בו. התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, הייתי משתפת אנשים מסוימים שרצו לעזור לי לצאת מהבור שנכנסתי אליו. למדתי שלפעמים טוב לקחת קצת חופש לעצמי, להתמודד ואחר כך לחזור לשגרה.

© צילום: Fotolia

היום אני כבר בת 17 וחצי, גרסה יותר חזקה של עצמי. היום אני יודעת להתמודד עם אתגרים שהחיים מציבים בפניי, אני יודעת מה אני רוצה או לחילופין- לא רוצה שיהיה בבית שאני אקים ויודעת שגם אם קשה, בסופו של דבר הזמן עושה את שלו.